"הסוגייה הפלסטינית היא מרכזית בבחירות, ולא רק בבריטניה"

ב-4 ביולי (חמישי) יתקיימו בחירות כלליות בבריטניה. כל הסקרים צופים שמפלגת הלייבור תזכה בניצחון סוחף, אחרי 16 שנים של שלטון שמרני, וראש המפלגה, קיר סטארמר, יחליף את רישי סונאק בתפקיד ראש הממשלה.

אנדרו פיינשטיין, יהודי דרום אפריקאי, לשעבר חבר בפרלמנט הכלל דרום אפריקאי הראשון בתקופת נשיאותו של נלסון מנדלה, חוקר תעשיית הנשק ופעיל למען זכויות חולים באיידס, החליט להתמודד כמועמד עצמאי מול סטארמר במחוז הבחירה שלו, הולברון וסנט פנקראס. שוחחנו איתו על ההחלטה, על פוליטיקה בכלל, ועל החשיבות של המתרחש בישראל-פלסטין במערכת הבחירות הנוכחית.

מה גרם לך לרוץ נגד סטארמר?

פיינשטיין: "כמובן שזה צירוף של גורמים. אני חושב שהקש ששבר את גב הגמל הוא היחס של סטארמר לרצח העם בעזה. נקודת המוצא שלי היא שהפוליטיקה שלנו שבורה. במערכת הבחירות הזאת בבריטניה יש כ-1,300 מועמדים עצמאיים, מכיוון שגם הטוריז (המפלגה השמרנית; ד"מ) וגם הלייבור מציעים את אותו דבר: פוליטיקה כלכלית של צנע קבוע, שגורם להשחתת אקלים וסבל חברתי-כלכלי.

"בשל כך, רציתי בין השאר להציע לאנשים באזור שבו אני גר כבר כמעט 23 שנה, מאז שהגעתי לבריטניה, בחירה שאינה חלק מהפוליטיקה האליטיסטית. מאז שהתחלתי במסע הבחירות שלי אנשים אומרים לי לעתים קרובות, 'למה אתה מדבר איתי?', ואני עונה, 'מה זאת אומרת למה אני מדבר איתך? אני רוצה שתצביע לי. אם אני רוצה לייצג אותך, ברור שאני צריך לדבר איתך ולהבין מה מטריד אותך'. אני רוצה להראות להם שיש דרך פוליטית אחרת.

"התחנכתי בדרך שונה, במאבק נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, שהיה מאבק דמוקרטי המוני. מנדלה הזכיר לנו כל הזמן שאנחנו נמצאים שם כדי לשרת את הציבור ששלח אותנו לשם. ברגע שאנחנו חושבים שאנחנו יותר חשובים או חכמים מהם, זה הרגע שבו אנחנו הופכים לחסרי ערך עבורם ועבור המדינה. כיהנתי כחבר פרלמנט בדרום אפריקה שבע וחצי שנים. אלה היו הכבוד והזכות הגדולים ביותר שיכולים להיות, לשרת את הקהילה שלי.

"אני חושב שנציגי ציבור בדמוקרטיה ייצוגית צריכים להגיע מהקהילה המקומית, ולכהן לתקופות מוגבלות. הם צריכים להיות הקול של הקהילה שלהם. הבחירות האלה הן רק חלק מהתהליך. אני רוצה לא רק לומר שהפוליטיקה צריכה להיראות אחרת, אלא גם לנסות להראות איך היא יכולה להיות אחרת.

"חוץ מזה, אנשים מבקשים ממני כבר כ-18 חודשים להתמודד מול סטארמר. אבל הסיבה העיקרית הגיעה מהעבודה שלי ביום-יום – הכתיבה והמחקר על תעשיית הנשק הגלובלית, וההשפעה המשחיתה שלה על העולם שבו אנחנו חיים ועל הדמוקרטיות שלנו.

"בנוסף לזעזוע ולאימה של לראות רצח עם מתחולל נגד עיניי, אני רואה שלא רק שהפוליטיקאים והממשלות שלנו לא עושים דבר כדי למנוע או לעצור אותו, הם מאפשרים ומסייעים לביצועו, וגם מרוויחים ממנו, כשהם משתמשים בכסף שלנו ובשם שלנו. אני בן 60 וחייתי  תחת אפרטהייד, אמנם כאדם לבן עם כל הפריבילגיות שנגזרות מכך. עבורי, העובדה שקיר סטארמר, חבר הפרלמנט המקומי שלי, מנהיג הלייבור, שהיה עורך דין לזכויות אדם, איבד כל שמץ של אנושיות בסיסית, היתה הקש האחרון, שדחף אותי לרוץ נגד האיש הזה וכל מה שהוא מייצג".

עד כמה המצב בעזה היה מרכזי בהחלטתך להתמודד בבחירות?

פיינשטיין: "הסחר בנשק אחראי על 40% מכלל השחיתות בסחר העולמי כולו. הסיבה העיקרית לכך היא שכל מה שקורה בעסקות נשק מתרחשת מאחורי מעטה של 'ביטחון לאומי'. ישראל והסחר הביטחוני שלה הם בין המושחתים ביותר בעולם. כל ראש ממשלה ישראלי היה מעורב בכך, ובנימין נתניהו לקח את זה כמה צעדים קדימה. ואנחנו שוכחים מהר מדי את המתקפה של נתניהו על מערכת המשפט, שנועדה בעיקר להשאיר אותו מחוץ לכלא, ואת הפוליטיקה שלו. זו פוליטיקה בסגנון של דונלד טראמפ, ויקטור אורבן, ולדימיר פוטין, ג'ייקוב זומה (ראש ממשלת דרום אפריקה, שהודח לאחר שנחשפו פרשיות שחיתות שבהן היה מעורב; ד"מ).

"הפוליטיקה הישראלית, הרבה לפני עזה, היתה מאוד מושחתת, מוסרית וחומרית. אבל מה שקורה עכשיו הוא שיא חדש. מדינה שמתיימרת לייצג את כל היהודים, מה שבבירור אינו נכון, מבצעת רצח עם, לכאורה בשמנו. אני אומר את זה גם כבן של ניצולת שואה שאיבדה רבים מבני משפחתה באושוויץ, וכמי שהרצה על מניעת רצח עם. ההקשר הדרום אפריקאי לימד אותי שהביטוי 'לעולם לא עוד' מתייחס גם לשחורים בדרום אפריקה, כפי שהוא מתייחס ליהודים. מהמיעוט הקטן של לבנים שהתנגדו לאפרטהייד, רבים היו יהודים. מכיוון שהיינו יהודים, הבנו מה המשמעות של 'לעולם לא עוד', בגלל זה רצינו לדעת יותר ולראות מה קורה בעיניים שלנו.

"יש שיר יפהפה שכתב המשורר הדרום אפריקאי מונגנה וואלי סרוטה, שהיה חבר פרלמנט מטעם ה-ANC (הקונגרס הלאומי האפריקאי):

'זו עונה לבנה יבשה

עלים כהים לא שורדים, החיים הקצרים שלהם מתייבשים

ובלב שבור, הם

צוללים למטה ברכות בדרכם אל הקרקע

ואפילו לא מדממים.

זו עונה לבנה יבשה אח, רק העצים מכירים את הכאב כשהם עדיין עומדים זקופים

יבשים כמו פלדה, הענפים שלהם יבשים כמו תיל

אכן, זו עונה לבנה יבשה, אבל העונות חולפות'

"ואכן, הטירוף חלף בסוף, אבל לא בגלל התקשורת, אלא בגלל הרצון של רוב הדרום אפריקאים, שהתבטא בגל של שביתות כלליות, בכל יישוב ובכל קהילה, שבסופו של דבר פגעו קשות בכלכלת האפרטהייד – לצד תמיכה של עשרות, אם לא מאות, מיליוני אנשים ברחבי העולם, שכפו חרם על דרום אפריקה. ברגע שהכלכלה הלבנה התחילה להתפורר ואיכות החיים שלנו הידרדרה, המשחק נגמר. זה הפתרון היחיד שאני רואה גם עבור ישראל.

"ב-1986 נאלצתי לעזוב את דרום אפריקה במהירות, בגלל הגיוס המתקרב שלי לצבא האפרטהייד והפעילות הפוליטית שלי. לילה לפני שעזבתי, ישבתי על גבעה שמשקיפה על קייפטאון וחשבתי לעצמי בכנות שלעולם לא אראה את מולדתי או את העיר שבה נולדתי. הייתי בשנות ה-20 לחיי. חשבתי שמדינת האפרטהייד חזקה מאוד. ארה"ב, בריטניה ומערב אירופה תמכו בה בצורה שלא נראתה כמותה מאז שנות ה-60 או ה-70. אבל ארבע שנים בלבד לאחר מכן הגולים חזרו, האסירים הפוליטיים שוחררו, מנדלה יצא מהכלא, והתחלנו בתהליך של משא ומתן. וארבע שנים נוספות לאחר מכן, היתה לנו ממשלה ראשונה שנבחרה בצורה דמוקרטית. אולי אני נאיבי או אידיאליסט, אבל אני מאמין שלפעמים, השינוי קרוב הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, והוא יכול לקרות מהר מאוד".

עד כמה הסוגיה הפלסטינית מרכזית במערכת הבחירות הזו?

פיינשטיין: "היא מרכזית, לא רק בבריטניה, אלא גם בדרום אפריקה, שנערכו בה בחירות לאחרונה וה-ANC נחלו את התבוסה הגדולה ביותר שלהם אי פעם. זה היה דבר חיובי, כי המפלגה הפכה מושחתת מהיסוד, והעובדה שרוב הדרום אפריקאים מתחילים לחפש הנהגה פוליטית חלופית היא חסרת תקדים. אבל ה-ANC היו עלולים להימחק לגמרי אלמלא העמדה של המפלגה כלפי פלסטין, וההחלטה שהקבינט קיבל סביב כל ההליכים בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ). פלסטין היא חלק מהפוליטיקה שלנו.

"השמאל (בבריטניה) כמובן נסער ממה שקורה בעזה. עדיין מגיעים רבע מיליון איש להפגנות המוניות בלונדון כל שבועיים, ובשבועות שבהם אין עצרת בלונדון מתקיימות עצרות מקומיות גדולות. יש מועמדים עצמאיים מדהימים, למשל אישה פלסטינית-בריטית, בת 23, בשם ליאן מוחמד. היא מעוררת השראה, ומתמודדת במחוז שבו היא עשויה לנצח.

"אני יכול לדבר עם כולם במחוז הבחירה שלי על נושא פלסטין ועזה. אנחנו מוציאים עשרות מיליארדי ליש"ט מכספנו על סבסוד חברות שמחמשות את ישראל. אני מאמין שהיצוא של נשק לישראל מפר את החוק הבריטי, בלי להזכיר בכלל את החוק הבינלאומי.

"המועצה המקומית של סטארמר לא עושה כלום כדי לספק דיור ציבורי בר השגה. ביליתי חלק נכבד מהקמפיין שלי בלהסביר לאנשים שעשרות מיליארדי הליש"ט מכספי המסים שלנו, שמשמשים כדי לספק את הנשק שבו ישראל משתמשת בעזה, הם חלק מהסיבות שבגללן אין כאן השקעה בדיור, ושבגללן לשירות הבריאות הציבורי אין כסף. רבים מהקמפיינים העצמאיים משלבים את סוגיית עזה בסוגיות המקומיות שמטרידות את הבוחרים".

מה דעתך על תפקידה של הבינה המלאכותית במלחמה הזאת, בהקשר של עבודתך על הסחר הגלובלי בנשק?

פיינשטיין: "ב-23 השנים שבהן אני חוקר את תעשיית הנשק, אני רואה התקדמות בקפיצות. אנחנו מתקדמים למצב שבו הרג של אנשים במלחמה מתבצע כשהרוצחים לא חושבים שהם אלה שמבצעים אותו. זו האצה של תהליך שבו אנחנו מוציאים את עצמנו מהרצח וההרס שאנחנו מבצעים ברחבי העולם. ולמרבה הצער, זה עתיד המלחמה.

>> תחקיר: בתוך המנגנון האוטומטי של ההרג ההמוני בעזה

"מכיוון שישראל נמצאת בחזית של ההתפתחויות האלה, זה אחד הדברים שלדעתי מחזקים את הברית שלה עם מדינות המערב. אבל הבעיה הגדולה ביותר היא שהאנשים היחידים שמבינים את תחום הבינה המלאכותית מספיק טוב כדי להסדיר אותו הם אותם אנשים שמפתחים אותו. הממשלות לא מבינות בבינה מלאכותית ולכן לא מסוגלת להחיל עליה רגולציה. זה חלק מהניוון של המדינה".

מה היית אומר לישראלים שנאבקים באפרטהייד, כפעיל ותיק נגד האפרטהייד שזכה לחזות בנפילתו?

פיינשטיין: "הייתי אומר להם דבר ראשון שאמנם הם מיעוט קטנטן, אבל להביא מידע לזירה הציבורית, גם אם בצורה מוגבלת מאוד, זה דבר חיוני, כי אם הם לא יעשו את זה, אף אחד לא יעשה את זה.

"דבר שני הוא כמובן ההתנגדות, לדבר אמת לכוח. זה לא משנה אם זה רק אדם אחד, זה עדיין יותר טוב מאף אחד. ובדרום אפריקה דחקו אותנו לשוליים, בעיקר היהודים הלבנים, הקהילה הדירה אותנו. חשבו שאנחנו מטורפים. זה היה מאוד מעניין בעיניי, כסטודנט לפסיכולוגיה קלינית. חיינו במצב של טירוף מוחלט, אבל אנחנו היינו 'המשוגעים'.

"סימבולית, בדרום אפריקה, ההתנגדות של המיעוט הקטנטן הזה היתה חשובה מאוד, למאבק ולמדוכאים. ואני אומר את זה בכל הצניעות, ומתוך הבנת המקום שלנו כמדכאים, שממנו הצלחנו לברוח לפחות אינטלקטואלית, פוליטית, ובתקווה גם פסיכולוגית.

"צריך לזכור ראשית שהעונות באמת חולפות. ושנית, שלא משנה כמה שאתם מרגישים שהקול שלכם שולי בישראל כיום, הלחישה הזעירה הזאת היא לחישה של שפיות. אי אפשר למצוא היום דרום אפריקאי לבן אחד שתמך אי פעם באפרטהייד. קשה להבין איך המערכת הזאת החזיקה מעמד כל כך הרבה זמן. אותו דבר יקרה בסופו של יום גם בישראל-פלסטין. אנשים יתכחשו לעובדה שהם שיתפו פעולה. אבל אתם צריכים להמשיך להזכיר להם את הרוע שבשיתוף הפעולה הזה. זה חשוב לא רק למדוכאים, אלא גם למאבק העולמי".