כבוד למפגינים האתיופים; עכשיו שמנהיגי הציבור הפלסטינים ילמדו מהם

כמה שהחיים אירוניים. לפני כשבוע, בהפגנת הציבור הפלסטיני נגד הריסות בתים בכיכר רבין, בכניסה לכיכר, שתי נשים יהודיות עוכבו ולא הורשו להשתתף בהפגנה. שתי הגבירות, אחת מהן בכיסא גלגלים, עם חולצות ״עזה חביבתי״, עוכבו דקות ארוכות תחת השמש הקופחת על ידי שוטר יחיד שעמד בכניסה ועשה סלקציה- וזאת למרות התחינות וההפצרות של כמה פלסטינים במקום בדרישה להכניסן.

לבסוף, שתי היהודיות החביבות נכנסו, פשוט כי הסיבה ״זו הפגנה של ערבים״ אותה נתן השוטר היא סיבה משוללת כל היגיון בסיסי, אפילו לפי הרציונל המעוות של משטרת ישראל.

עכשיו, תנחשו מה היה מוצאו של השוטר.

לא עבר שבוע, והנה בני מוצאו של אותו שוטר חוסמים את נתיבי איילון, ומאוחר יותר את אבן גבירול בתל-אביב, מה שהוביל לאלימות קשה ומבישה (וצפויה) של המשטרה- אותה משטרה מדכאת בה אותו שוטר אתיופי משרת.

> הפגנת יוצאי אתיופיה: רימוני הלם, כדורי ספוג ועשרות פצועים ועצורים

כבוד לאתיופים

למען הסר ספק, זה המקום להריע לבני הקהילה האתיופית על מחאתם האמיצה. כן, מותר להם לחסום את כל תל אביב, ירושלים או חיפה, כל עוד ארגון הפשיעה הקרוי משטרת ישראל מתעמר בהם ומפעיל נגדם אלימות בלתי נסבלת. השוטר הישראלי אוהב להרגיש אמריקאי, ולכן הוא מדי פעם יכה, יעצור או אף ירצח מישהו שצבע עורו או שפת האם שלו לא נראים לו. כצפוי, בתקשורת המיינסטרים הדגישו לאחר המחאה את ה״מהומות״ או ״ההתפרעויות״ של המפגינים, כאילו אלו נוצרו יש מאין, תוך ניתוק מוחלט מהקונטקסט בו מתקיימת המחאה. כנראה שלא רק השוטר הישראלי אוהב להרגיש אמריקאי. גם התקשורת הישראלית אוהבת להרגיש מטומטמת.

בכנות, המראות מתל-אביב אתמול צובטים בלב. יותר מזה, אלה מראות שכל פלסטיני אזרח ישראל יקנא בהם. המיאוס, הזעם המוצדק, האומץ של הצעירים האתיופים- גם אם כל אלו מגיעים מהבנה שמה שהם לא יעשו, עליהם לא יירו אש חיה וידאגו לסלקם ממקום עבודתם לאחר מכן – עדיין, כל אלו לא מובנים מאליהם.

נכון, מחאת פלסטינים דומה בהיקפה ובחריפותה, ממש במרכז בירת הכיבוש הציונית, הייתה עלולה להביא מספר גבוה של פצועים קשה. רק לפני כמה חודשים המשטרה דאגה ״להיפטר״ מעוד ערבי, סמי זיאדנה שמו, בהלוויתו של סמי אל ג׳עאר ברהט, עוד צעיר שנרצח על ידם, תוך כדי שהם תוקפים את מסע ההלוויה.

הפגנה זה לא פיקניק

אלא שאין באמור לעיל להסביר את פחדנותם של נבחרי הציבור הערבי. עד מתי הם ימשיכו להישמע לאיומים של המשטרה? צודק איימן עודה בהצטרפותו להפגנה אתמול, וצודק גם בהשתתפותו בחסימת ציר קפלן עם המפגינים. ועכשיו נשאלת השאלה, מדוע אם כן, מנהיגי הציבור הערבי מקפידים להישמע להוראות המשטרה ולא לחסום צירי תנועה בהפגנותנו? כואב מזה, מדוע הם מקפידים אף לנזוף בנו, צעירים פלסטינים זועמים, בכל עת שאנחנו מנסים לחסום כבישים ואז נעצרים?

חורות לי במיוחד שתי דוגמאות הזכורות לי היטב. הראשונה היא מקרה פרטי: לפני כשלוש שנים נעצרנו, 17 מפגינים, בהפגנה ברמלה. המשטרה עצרה אותנו, תוך שהם מחשמלים אותנו בטייזרים ומפעילים אלימות קשה ביותר (יריקות, מכות לארובות עיניים, הטרדות מיניות למפגינות), בטענה לחסימת כביש. בהפגנה נכח ח"כ ג׳מאל זחאלקה, שנעלם ברגע שכמה פעילים חסמו את הכביש. מאוחר יותר הוא הסביר לאבי, שביקש לדעת את הסיבה לפשר היעלמותו וחוסר התיצבותו לצד בנו וחבריו, שהוא התנגד למהלך, כי ״זו לא חוכמה. למה לתת למשטרה סיבה לעצור אותנו?״.

הדוגמה השנייה מגיעה מההפגנה נגד תוכנית פראוור בחורה, בנובמבר 2013, הפגנה בה העניינים הסלימו מאוד מהר והופעלה אלימות קשה מצד המשטרה. אז טען איימן עודה, שזורקי האבנים הראשונות היו מסתערבים. עם אמירתו זו, שלל מזכ״ל חד״ש דאז את זכותם של הבדווים להתנגד לתוכנית הטיהור האתני האלימה שהמשטר הציוני איים להפעיל נגדם. באים להרוס לכם את הבית ולזרוק אתכם לכל הרוחות? תהיה ילדים טובים ותפגינו לפי הוראות המשטרה, ושלא תעיזו להרים אף אבן.

הפגנה הבאה לערער על החוק הקיים, חייבת להיות ״לא חוקית״ במהותה – שהרי היא אינה מכירה בחוק המפלה הקיים ולא מעוניינת להישמע לו. אסור לנו להכתיב את צעדינו לפי הגבלות ואיומי המשטר הכובש והמדכא הקיים. ואם מחר המדינה תחליט שהיא עושה טרנספר לכל הפלסטינים כאן? גם אז נפגין לפי איך שהמשטרה תכתיב לנו?

בהפגנת הפלסטינים לפני שבוע, רק 3000 מפגינים הגיעו. לא כי אין זעם ואין מאסה שתגיע, אלא כי ועדת המעקב לא פירסמה את ההפגנה כראוי (בכוונה?), ובעיקר כי לציבור הצעירים קצת נמאס מההתנהלות של נבחרי הציבור כאן. עודה מתנגד לחסימות צירים וזריקות אבנים בהפגנותינו, אבל בהפגנות של אוכלוסיה מדוכאת אחרת לא תהיה לו בעיה להשתתף בחסימת ציר קפלן.

מדוע רוב האקטיביסטים היהודים השמאלנים הם אשכנזים? כי הם פריבילגים וטוב להם. מדוע רוב מפגיני הימין מזרחים? כי רע להם. והנה יוצא לו ציבור שגם לו רע, ולנו כפלסטינים יש הזדמנות לחשוף את אותו ציבור לפשעי המשטר הקולוניאלי הלבן, בתקווה אולי לאחד כוחות בעתיד. ולכן, נוכחותו של עודה אתמול הייתה חשובה ביותר.

אך עדיין, החסמים לקראת השתתפות פלסטינית גורפת בהפגנה בה מניפים את דגלי ישראל ומפגינים קוראים שגם להם מגיע שוויון כי הם שירתו בצבא (במילים אחרות, כי גם הם עזרו לדכא) הם גדולים מאוד. על מנהיגי הציבור הערבי להתחיל תהליך הידברות עם הציבור האתיופי, ומי יודע, אולי בעתיד נראה כמה מהם אף מפגינים איתנו הפלסטינים ומסרבים לשרת בצבא הכיבוש ומבינים שגם אותם ניצלו, ממש כמו אותו שוטר אתיופי שהוצב בכניסה לכיכר בעת ההפגנה הפלסטינית, כדי למנוע ממפגינים יהודים להביע תמיכה בפלסטינים שמתנגדים להריסת בתיהם. ואולי, רק אולי, אם אתיופים יפגינו איתנו, נבחרי הציבור שלנו יאזרו אומץ וירדו איתנו לחסום כבישים.

> "הדם שלנו טוב כנראה רק בשביל מלחמות"