newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הצלם שהפך את אלאור אזריה לאיש השנה

אילו לא היתה שם המצלמה של צלם "בצלם" עימאד אבו שמסיה, הירי בחברון היה נרשם כעוד "נטרול", ואלאור אזריה היה ככל הנראה חוזר לחייו. הוא היה עוד אחד מיני רבים, ובטח שלא איש השנה

מאת:

אם חייל יורה בראשו של פלסטיני בחברון, ואף מצלמה לא תיעדה אותו, האם הוא יזכה לתואר איש השנה?

השבוע סיכמה התקשורת את אירועי השנה שחלפה. שני כלי תקשורת  – ערוץ 10 ו"מקור ראשון" – בחרו באלאור אזריה, החייל היורה מחברון, כאיש השנה שלהם. בתוכניתה של איילה חסון בערוץ 10 הוא הוצג בעיקר כפיון משחק בין פוליטיקאים ובעלי כוח, והביאו גם ראיון מרגש עם אביו שחלה כמה חודשים לאחר שהתפוצצה הפרשה. ב"מקור ראשון" הוא נבחר לדגמן על שער העיתון בנימוק ש"הצית את הוויכוח הסוער ביותר שידעה החברה הישראלית השנה".

אבל למעשה, האדם שאחראי על הפיכת "מקרה אלאור אזריה" לסיפור השנה הוא בכלל מי שצילם אותו: צלם "בצלם" עימאד אבו שמסיה. לולא המצלמה של אבו שמסיה, הסיפור היה נגמר בדיוק כפי שתואר באותו בוקר בדיווח הראשוני בערוץ 10: "חייל נפצע קל בדקירה בחברון, המחבלים חוסלו". כי אזריה הוא לא הראשון ולא האחרון שירה בפלסטינים שלא היוו סכנה במהלך גל האלימות של השנה האחרונה. אבל הוא היחיד שאיתרע מזלו ותועד במצלמה, ולא על ידי גורמי הצבא או המשטרה שמשחררים רק את הסרטונים שמתאים להם לשחרר.

> הסרטון שצה"ל לא חושף: חיילים ירו למוות באישה שלא היוותה איום ממשי

ב"מקור ראשון" טענו כי "בגלל כוונת הרובה של אזריה נאלצים עכשיו צה"ל והחברה הישראלית כולה לערוך תיאום כוונות מחודש בערכים של רעות ומוסר, גיבוי פיקודי וטוהר הנשק, מוסר אנושי ויהדות". אבל הכוונת ששיחקה תפקיד גורלי במקרה הזה, והפכה אותו לחריג ומיוחד, היא זו של המצלמה של אבו שמסיה שהיה שם במקרה ברגע הנכון. הרי בלעדיו אלאור אזריה היה מצטרף לרשימה ארוכה של חיילים וקצינים שירו והרגו כשלא נשקפה להם סכנת חיים, והמשיכו בחייהם כאילו כלום.

צה"ל עדיין מסתיר את תיעוד הירי בהדיל השלמון בספטמבר לפני שנה בחברון, ולמרות שנקבע שהריגתה היתה מיותרת, החיילים לא הועמדו לדין. עד רגע כתיבת שורות אלו לא פורסמו גם סרטוני מצלמות האבטחה שמתעדים את הירי בשני האחים במחסום קלנדיה וגם לא אלו המתעדות את האירוע בו נורתה למוות אנסאר הרשה, 25, אם לשניים מהכפר קפין, במחסום עינב (ענבתא) למרות שמתמונות שדלפו מתוך הסרטון עולה חשש כי הרשה לא היוותה איום על החיילים לפני שנורתה. וישנם עוד אינספור מקרים בהם לא היתה במקום אפילו מצלמת אבטחה שאת התוכן שלה צריך להסתיר או לקבור.

ואולי בכלל בין השורות של הסיקור התקשורתי והדיון הציבורי סביב אלאור אזריה בשנה האחרונה מהדהדת האכזבה המרה של כולם: "מי נתן להם מצלמות?"

> אינתיפאדה של נשים: שבוע מאבק בלוד בעקבות רצח אם מול ילדיה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf