newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הגיע הזמן שהשמאל ייפרד מהקיבוצים

חלוקת הארנונה שמפלה מועצות אזוריות על פני העיירות שלצידן, ועדות הקבלה שדואגות שמי שלא שייך לקבוצה השבעה והלבנה לא יחדור את גבולות הקיבוץ: השמאל צריך לא רק לקחת את הצד של עיירות הפיתוח, אלא להוביל את המאבק נגד הסקטוריאליות הקיבוצית

מאת:

כותב אורח: אלעד וולף

מאז קום המדינה עברו רוב הקיבוצים תהליך של הפרטה. מתשתית הסוציאליזם הפכו הקיבוצים והמושבים לאויבי השוויון והסולידריות. כך שאולי הגיע הזמן שגם השמאל יתקדם הלאה וייפרד מהאחיזה העיוורת שלו בקיבוצים.

שאלת השאלות הרי היא מה יקרה כשתושבי עיירות הפיתוח יחליטו לצאת למאבק. מאבק אמיתי, מחאה חריפה, ידפקו על שערי הקיבוץ ויחסמו את דרכי הגישה. יחליטו למרוד בעוול היסטורי שקובע כי הארנונה הולכת רק אל הקיבוצים והמושבים הקטנים והשבעים על חשבון עיירות הפיתוח הגוססות, או סתם להתקומם נגד ועדות הקבלה שמסרבות לקבל אותם או לדרוש לחלק את הכמויות הבלתי סבירות של שטחים שיכלו לשמש לדיור ציבורי לדוגמא.

איפה יהיה השמאל ביום הזה? ישתוק? יגן על הקיבוצים? יקרא להידברות? או שמא יחליט לקחת את הצד של עיירות הפיתוח? כל תשובה שאינה התשובה האחרונה היא בגדר עוול לרעיון השמאל, ובכל זאת, כנראה שכשתציבו למי שרואים את עצמם כקברניטי השמאל את השאלה הזאת הם יבחרו באחת מן האופציות האחרות.

> כך סופח ישוב בנגב למועצה אזורית של מתנחלים בגדה המערבית

 בעוד ירוחם מתקשה לצאת מהגרעון התקציבי ובידיה אין אף משאב אשר מכניס לה כסף, המדינה מעבירה מדי שנה סכומי עתק בארנונה למועצה האזורית שער הנגב הצמודה לה. מועצה מקומית ירוחם (צילום: דוד שי CC BY-SA 3.0)

בעוד ירוחם מתקשה לצאת מהגרעון התקציבי ובידיה אין אף משאב אשר מכניס לה כסף, המדינה מעבירה מדי שנה סכומי עתק בארנונה למועצה האזורית שער הנגב הצמודה לה. מועצה מקומית ירוחם (צילום: דוד שי CC BY-SA 3.0)

על עיירות הפיתוח לצאת למאבק כזה. חלוקת הארנונה וחלוקת התקציב פשוט אינה הוגנת. היא מעדיפה את הלבנים והשבעים על פני הפועלים הרעבים, פשוטו כמשמעו. קחו למשל את הגרעון של ירוחם מול השגשוג התקציבי הבלתי סביר של המועצה האזורית רמת הנגב. בעוד ירוחם מתקשה לצאת מהגרעון התקציבי ובידיה אין אף משאב אשר מכניס לה כסף, המדינה מעבירה מדי שנה סכומי עתק בארנונה למועצה האזורית שער הנגב הצמודה לירוחם, וזאת על אף שכל הבסיסים הצה"ליים נמצאים ממש בתוך ירוחם או רבע שעה נסיעה בלבד ממנה. וקחו את מפעלי ים המלח, המלונות, התיירות – מקור תקציבי עצום למדינה, אבל הארנונה מגיעה אך ורק למועצה האזורית תמר. אם תשכילו לבדוק מי העובדים באותם המלונות תמצאו עובדי קבלן מערד ומדימונה.

לא כאן זה נגמר. מי שאינו שייך לאותה קבוצה שבעה ולבנה גם לעולם לא יחדור את גבולות הקיבוץ, ועדות הקבלה עדיין תקפות וערבים או אתיופים לדוגמא עולם לא יצליחו לעבור לקיבוץ, ומזרחים רק במקרים בודדים. על השמאל הישראלי לא רק לקחת את הצד של עיירות הפיתוח, אלא להוביל במאבק הזה בכנסת וברחוב, באומץ ובלי טיפת פחד.

בבחירות האחרונות זכיתי ללמוד שני דברים חשובים: הראשון היה שניהלתי את המטה של אחד המועמדים בבחירות הפנימיות של מרצ. בשיחות הטלפון למצביעים מהקיבוצים שמענו פעם אחר פעם כי הם "מצביעים לפי צו הקיבוץ", "לפי מה שנכון לקיבוץ". חבריי הקיבוצניקים טענו שלעולם לא אצליח להבין את זה, כי אני לא קיבוצניק, אבל הם מחויבים לדאוג לקיבוץ. המועמד שרץ מטעם "הקיבוץ" הוא אדם שרובם לא אהבו בכלל, שבעבר התנגד להעלאת שכר המינימום ודרש להוריד את מסי הקבלנים על ייבוא עובדים מחו"ל, ממש ככה, ובכל זאת, צו הקיבוץ.

הדבר השני היה כשהסתובבתי בחוגי בית ברחבי הארץ, וכמה מהם היו בקיבוץ. השאלה החוזרת באלה הייתה: "מה אתם מתכוונים לעשות בשבילנו?". התשובה של השמאל חייבת להיות: למה שנעשה בשבילכם משהו מיוחד שלא נעשה בשביל שכניכם? במה אתם טובים יותר? אבל היא לא. במקומה ממשיך השמאל לשריין מקומות בכנסת לתנועות הקיבוצים והמושבים, על מנת שיצביעו הצבעות שפלות (ראו מקרה עטר וברושי) שאינן תואמות את השקפת העולם של השמאל אלא רק את הצורך הקיבוצי. פעם אמר חבר הכנסת לשעבר אבו וילן מהקיבוץ, אחרי שהודח מהכנסת, כי לא ייתכן שהשמאל זרק את נציג הקיבוץ, ועל הקיבוצים לשקול מפלגה משלהם שתדאג לאינטרסים שלהם, כאחרוני הסקטוריאליים.

כדאי להבין: לאחיזה של השמאל בקיבוצים אין יותר יש פחות ופחות ערך אלקטורלי. הקיבוצים כבר הופרטו מזמן, וההצבעות שלהם לכנסת משקפות את התהליכים שעוברים על החברה הישראלית כולה. לדוגמא, ב-2013 המפלגה החזקה ביותר השלישית בחוזקה בקיבוצים החילוניים הייתה יש עתיד. האחיזה של השמאל בהם היא רק נסיון לשמר סקטוריאליות מיותרת, שעושה נזק חמור. [תוקן, 17:15]

המאבק שעלה עכשיו לסדר היום בין ראשי הרשויות החזקות והחלשות מוכיח זאת יותר מכל. מן הצד האחד ניצבים חברים מסוימים במפלגת העבודה, אשר מעוניינים לייצר סדר חדש בחלוקת העוגה התקציבית. מן הצד השני נמצאים נציגי הקיבוצים והמושבים בעבודה כשלצדם ראשי הרשויות החזקות והשבעות כמו רון חולדאי. עם הכוח הפוליטי הזה הם מנסים לטרפד מהלך כל כך נכון.

אם התנועה הקיבוצית מעוניינת להיות מפלגה סקטוריאלית, אז בבקשה. הדלת פתוחה. אך אם מדובר בבני אדם החושבים על טובתם של בני אדם כולם, עליהם לבחור בין ימין ובין שמאל, בין ערך השוויון לבין אדם לאדם זאב. ולא, סולידריות היא לא רק בין בן קיבוץ אחד לאחר, אלא גם סולידריות עם שכניהם הערבים או שכניהם המזרחים.

אלעד וולף הוא פעיל במרצ. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> איך רון חולדאי נלחם על הזכות של תל אביב לקחת כסף מילדים עניים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf