newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סירוב המדינה לחשוף את הקשר עם רוצחי עמים הוא זילות השואה

התנגדות המדינה לחשיפת הקשרים הצבאיים עם משטרים רצחניים כמו הדיקטטורות בארגנטינה, בצ'ילה, ועכשיו גם ברואנדה מונעת דיון ציבורי והפקת לקחים. ההתחייבות "לעולם לא עוד" לא מאפשרת לנו לעצום את העיניים גם כשמדובר במעורבות שלנו בפשעים נגד האנושות

מאת:

בית המשפט העליון קבע בחודש שעבר שמסמכים של משרד הביטחון המעידים על שיתוף הפעולה עם רצח העם שבוצע ברואנדה ב-1994 לא יחשפו מחשש לפגיעה בביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה. בטיעונים דומים משרדי החוץ והביטחון מתנגדים גם לחשיפת שיתוף הפעולה עם משטר הרצח של אוגוסטו פינושה בצ'ילה, עם רצח העם שבוצע בפעילי שמאל בארגטינה בידי החונטה הצבאית, רצח העם בגואטמלה, סרי לנקה ומקומות נוספים.

הטיעון הביטחוני הוא קשקוש גמור. החשיפה אכן תפגע, כנראה, ביחסי החוץ של ישראל כי כך ראוי שיעשה למדינות השותפות ברצח-עם, אך פגיעה כזו מתגמדת מול חשיבות חשיפה התיעוד לעיני הציבור. הלקח של השואה לא יכול להיות רק "לעולם לא עוד לנו", אלא לעולם לא עוד רצח עם של כל עם, לעולם לא עוד העלמת עין ממשטרים רצחניים וגזעניים, ובטח שלא שיתוף פעולה עימם וחימושם.

התנגדות המדינה לחשיפת המסמכים מספיקה כבר כדי להבין ששיתוף פעולה עם משטרי הרצח הללו אכן התקיים. אך אלו לא הראיות היחידות.

> שלא כמו בגרמניה

כוחות אמריקאים מביאים מים לפליטים אשר בוחרים מרואנדה במהלך רצח העם. אוגוסט 1994.

כוחות אמריקאים מביאים מים לפליטים אשר בוחרים מרואנדה במהלך רצח העם. אוגוסט 1994.

רואנדה: אספקת נשק במהלך הטבח

בשנת 1994 התרחש במדינה רצח עם מכוון ושיטתי שהתבצע על ידי ממשל רואנדה (הוטו) כנגד בני הטוטסי במהלכו נרצחו כ-800 אלף בני אדם. ההיתר האחרון שהוציא משרד הביטחון למכירת נשק לרואנדה היה באוקטובר 1993, כחצי שנה לפני תחילת הטבח. ההיתר ניתן בטענה שמדובר בממשלה חוקית שנאבקה נגד תנועת המחתרת "חזית השחרור הרואנדית".

אולם המעורבות הישראלית ברואנדה לא תמה עם אותו היתר. בשנת 2012 פרסמה שרה ליבוביץ' דר ב"מעריב" כי אספקת הנשק נמשכה גם במהלך הטבח. זו עברה דרך אלבניה וגומא שבזאיר (היום קונגו) ומשם לרואנדה, זאת למרות אמברגו שהטיל האו"ם על סחר בנשק עם המדינה בזמן הטבח.

סוחר נשק ישראלי שהסביר את מעורבותו ברואנדה באותם ימים אמר "הבנתי שאני בעצם דוקטור ולא סוחר נשק. כל אדם סביר היה רוצה למות מכדור בראש ולא מפגיעה של מצ'טה. אני מספק את הכדור הזה שגורם לאנשים למות בצורה נעימה יותר". הוא התייחס לכך שרוב הקורבנות נרצחו במצ'טות.

ארגנטינה: טיפול בגורמים מחתרתיים

ב-24 במרץ 1976 התרחשה בארגנטינה הפיכה צבאית, בסופה עלתה לשלטון במדינה חונטה צבאית עד לנפילתה בשנת 1983. בזמן הזה רצחה הדיקטטורה 30 אלף פעילי שמאל והעלימה אותם, כלומר אף פעם לא לקחה אחריות רשמית על רציחתם.

בין ה"נעלמים" היו כאלפיים יהודים, שיעור הגדול פי 10 מחלקם באוכלוסיה הכללית בארגנטינה. השיעור החריג נבע גם מחלקם החריג של היהודים בארגוני השמאל, אך בעיקר מתוך קיומם של יסודות אנטישמיים בצבא, אשר באו לידי ביטוי בעינויים חריגים, חטיפות בני משפחה של פעילים וסילוק יהודים מעמדות מפתח.

> כך הצבא מכניס לשימוש אמצעי לחימה שחיילים לא התאמנו עליהם

הגנרל חורחה רפאל וידלה במצעד צבאי בבואנוס-איירס, 1978. מקור:http://www.casarosada.gov.ar/nuestro-pais/galeria-de-presidentes

הגנרל חורחה רפאל וידלה במצעד צבאי בבואנוס-איירס, 1978. מקור:http://www.casarosada.gov.ar/nuestro-pais/galeria-de-presidentes

הדיקטטורה הצליחה לזכות בשיתוף פעולה הדוק מצד ממשלת ישראל, אשר התחזק מאוד ב-1977 בעקבות אמברגו הנשק האמריקאי ועליית הימין הישראלי. השגריר הישראלי בבואנוס איירס הכריז באותם ימים: "מאז שעלתה הכת הצבאית לשלטון חל שיפור ביחסי ישראל-ארגנטינה". כ-30 אחוז מייצוא הנשק הישראלי באותם ימים נמכר לצבא ארגנטינה, בסכום של 2 מיליארד דולר, וביוני 1981 שהו בישראל 118 קצינים ארגנטינים.

במכתב שנשלח משגרירות ישראל בבואנוס איירס ב–2.6.1981 נאמר כי "אין מדינה בעולם בה שוהים במקביל קצינים ארגנטינים כה רבים למטרות רכש, והדרכה". נציגי צה"ל, חיים לסקוב ומוטה גור, ערכו שם ביקורי גומלין והתקבלו בכבוד רב. ממיעוט העדויות שקיימות אפשר להסיק כי ישראל מכרה לדיקטטורה רובי עוזי וגליל – כך מעידים חיילים ששרתו אז בצבא הארגנטיני – וכן מטוסים, טילים נגד טנקים (שנעשה בהם שימוש עירוני), מעילי דובון ופצצות מרגמה.

שיתוף פעולה זה לא התבטא רק באספקת נשק: מרסל זוהר מספר בספרו "שלח את עמי לעזאזל" על יהודים שנרדפו על ידי המשטר ושהשגרירות סירבה לתת להם ויזה לישראל כי היו "שמאלנים מדי". מטילדה מליבוצקי, אשר בתה גרסיאלה היתה בין החטופים, מספרת כי למרות פניות רבות לשגרירות מצד קבוצה של אמהות יהודיות, השגרירות קיבלה את פניהן רק פעם אחת, וענתה להן כי עניין החטופים "לא רלוונטי למדינת ישראל".

שוטר ארגנטיני בשם פרגרינו פרננדז, שהשתתף בעינויים ושבר שתיקה, סיפר שקיבל הוראות לטיפול בגורמים מחתרתיים מיועץ השגרירות הרצל ענבר (שהפך אחר-כך לשגריר ישראל בספרד). מסמכים שנחשפו בארה"ב מראים כי ישראל הייתה ספקית נשק ראשית של ארגנטינה כבר ב-1978.

> אובמה והוותיקן כבר חשפו את מסמכי החונטה. ומה עם ישראל?

בור הריגה מתקופת רצח העם בגואטמלה שנחשף בשנת 2005

בור הריגה מתקופת רצח העם בגואטמלה שנחשף בשנת 2005

גואטמלה: "החייל הישראלי הוא המודל שלנו"

הרודן חוסה אפראין ריוס מונט עלה לשלטון בגואטמלה בשנת 1982 לאחר הפיכה צבאית. במהלך רצח העם שביצע עד 1983 נרצחו 200 אלף בני אדם. ב-2013 הוא הורשע בפשעים נגד האנושות (ואמור לעמוד למשפט חוזר עתה).

החל מ-77' הייתה גואטמלה נתונה תחת אמברגו נשק אמריקאי (שנכפה עליה בעקבות לחץ פנימי) ומי שנכנסה לוואקום הייתה ישראל. התמיכה התבטאה לא רק באספקה של נשק רב, אלא גם באימון צבא גואטמלה בישראל, בדמות מאות אנשי צבא שאימנו את כוחות המרצחים. "החייל הישראלי הוא המודל שלנו", הצהיר אז בראיון אחד הגנרלים של מונט, והסביר בכך את הצלחת צבאו.

ב-2012 קיבל סוחר הנשק מרכוס דוד כץ, אשר סיפק נשק ישראלי למשטרו של מיוט ותרם ממון רב להתנחלויות, תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר אילן "מתוך הכרה בתרומתו החיונית לעם ישראל, בחיזוק הזהות, האחדות, התרבות והמורשת היהודית". מן הסתם אפילו מוסד כמו בר-אילן היה מתבייש לחלק תואר של כבוד לאדם שהשתתף ברצח-עם אם המסמכים היו גלויים.

צ'ילה: סיוע בהקמת השב"כ הצ'יליאני

ב-11 בספטמבר 1973 השתלט הרודן אוגוסטו פינושה על צ'ילה והדיח את ממשלת השמאל של סלבדור איינדה. במהלך השנים הראשונות למשטרו נרצחו בידי ה-DINA (השב"כ הציליאני) כ-3,000 בני-אדם, רבים מהם נעלמו כמו בארגטינה. למעלה מ-35,000 איש‏ עונו. לפי הדיווחים ישראל אימנה והכשירה את DINA.

לפי מסמך שנשלח משגרירות ארה"ב בצ'ילה מיום 24.4.1980 למחלקת המדינה, וצורף לעתירה לבית המשפט לחשיפת המסכים, ישראל הייתה ספקית נשק מרכזית לשלטון פינושה. לפי דברים של תת מזכיר המדינה האמריקאי מיום 10.4.1984, ישראל הייתה אחת מספקיות הנשק המרכזיות לחונטה. כך הוא הסביר שיקשה על ארצו לאכוף סנקציות אפקטיביות על צ'ילה מכיוון שישראל בכל מקרה היא ספקית ראשית שלה והנסקציות לא חלות עליה.

בשנת 2012 פורסם בצי'לה ספרו של הוגו הרווי על היחסים הנסתרים בין ישראל וצ'ילה בשנים 1973-1990 ובו ראיות מהצד הצ'ילאיני על הסחר בנשק. את הראיות בצד הישראלי, המונות עשרות אלפי מסמכים, ישראל מתעקשת לא לחשוף.

> "קולוניה דיגנידד": גרמניה פותחת את תיקי פרשת הפדופיל הנאצי בצ'ילה

אזרחי דרום סודאן מוצאים מקלט במחנה פליטים, דצמבר 2013. (צילום: EU/ECHO/ Ludovico Gammarelli)

אזרחי דרום סודאן מוצאים מקלט במחנה פליטים, דצמבר 2013. (צילום: EU/ECHO/ Ludovico Gammarelli)

דרום סודאן: רכבת אווירית

בשנים האחרונות מבצע צבא דרום סודאן פשיטות על כפרים המזוהים עם האופוזיציה. השיטות כוללות את הוצאת הגברים להורג, אינוס ילדות ונשים ולאחר מכן שריפתן בעודן בחיים. למרות אמברגו נשק אירופי על ממשלת דרום סודאן, שארה"ב עצרה את הסיוע הצבאי למדינה, ישראל ממשיכה לספק לה נשק. בתערוכה של "סייבר סקיוריטי" בישראל השתתפה משלחת מדרום סודאן. ברשות צבא דרום סודאן רובי גליל. עיתון סודאני דיווח על "רכבת אווירית" שמזרימה מישראל לדרום סודאן משלוחי נשק ובהם טילים. ניתן לקרוא על כך בהרחבה בפוסט של עידן לנדאו.

דברים דומים אפשר למצוא ברצח-העם בסרי-לנקה, בהונדורס, ולמעשה קשה למצוא על הגלובוס רצח עם של ישראל לא הייתה יד בו מאז הפכה למעצמת נשק לאחר מלחמת יום כיפור.

**

היכולת של ישראל להמשיך להשתתף בפשעים הללו משנות ה-70' ועד היום נעוצה בכך שהעדויות להשתתפות פעילה זו ברציחות עמים נשארות מוסתרות. חשיפה רשמית של הפשעים והמבצעים שלהם, שהתעשרו רבות מכך, תוכל לתת לנו לפחות את התקווה שמי שמציינים בכל שנה את יום השואה יסיקו מכך את הלקח המינימלי וידרשו ממשלתם להפסיק את שיתוף הפעולה המתמשך ברציחות עמים, ושיעשה צדק עם סוחרי המוות ועוזריהם בממשלות ישראל לדורותיהן.

> אם יאנוש קורצ'אק היה חי בדורנו כנראה שבנט היה מפטר אותו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf