newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עם ישראל יצא לחירות, אך האנושות לא יצאה לחירות

בחג החירות שלנו אנו ממעטים את שמחתנו על החירות שזכינו לה באמצעות אכילת המצה, "לחם עוני". אנו טועמים את החירות, אך לא שוכחים שיש עבדות בעולם. הרב דוד מנחם בדבר תורה לכבוד חג הפסח

מאת:

כותב אורח: הרב דוד מנחם

חג הפסח נקרא גם חג המצות וגם חג החירות. בחג הפסח אנו אוכלים מצות "לחם עוני", וגם עורכים שולחן כמלכים בתבשילים ומעדנים לרוב. לא טועמים את החירות עד הסוף. אוכלים מצות ומרורים ונזכרים בעוני, בשעבוד ובעבדות. למה?

צמד המילים "יציאת מצרים" מלמד שהמצריים היו אמורים לצאת ממצרים, (כמו "יציאת התלמידים", או "יציאת פמליית הנשיא"). בסופו של דבר רק עם ישראל יצא ממצרים, אך המצרים נשארו במצרים. במילים אחרות: עם ישראל יצא לחירות, אך האנושות לא יצאה לחירות. אביב העמים לא הגיע לידי ביטוי אמיתי.

רוח האדם בכללו נותרה שואפת אל החופש, אך החופש והחירות לא מתחלקים בשווה בין כל באי עולם. היהדות לקחה על עצמה אחריות, ומאז היא מקווה ומתפללת לראות את האנושות יוצאת מעבדות לחירות. לכן, בחג החירות שלנו אנו ממעטים את שמחתנו על החירות שזכינו לה באמצעות אכילת המצה, "לחם עוני". אנו טועמים את החירות, אך לא שוכחים שיש עבדות בעולם. לא עוצמים את עינינו ומספרים לעצמנו שהכול טוב.

כאשר נאכל מצה ומרור, נזכיר לעצמנו שיש אנשים בעולם שאינם יודעים טעם חירות מהו. שיש בעולם יחידים או אומות שעדיין אוכלים את לחם העוני מידי יום ביומו. שיש מקומות בהם רוח האדם עדיין נתונה במצרי הנפש.

ועתה, כמה מצער שחמץ ומצה הופכים למלחמות כשרות וחוקי עזר עירוניים ויבשים, במקום שנבין ונבטא את לב העניין. במלחמות מיותרות אלו אנו מחמיצים את ההזדמנות שלנו למחשבה טובה ומועילה שתוליד מעשים טובים.

בואו נזכור את מחויבותנו להוציא את עולם המחשבות והרצונות הטובים שלנו ושל זולתנו לחירות! תאכלו מצה שבוע ימים. זכרו בחג החירות את לחם העוני. זכרו שיש עניים בעולם. זכרו שעדיין אין העולם בן חורין. תזכרו ותפעלו להשגת חירותו.

בזמן שנאכל את המצה, נביט בה. נראה אותה בענוותנותה. בצקהּ לא תפח. אף אנו נעשה כמותה; זכינו וטעמנו טעם חירות, אך נזכיר לעצמינו שלא לתפוח ולא להתגאות. נזכור שיצאנו לחירות בכדי לקחת אחריות. תזכו לשנים רבות נעימות וטובות!

דוד מנחם הוא רב קהילה בירושלים, פייטן ומוסיקאי

> תמונות החודש: חלומות על חירות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf