newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הרגע שבו הסתה גזענית הופכת למכשיר שיווק פוליטי

מה שחדש בקמפיינים נגד ערבים בתל אביב או ברמלה הוא לא הגזענות עצמה. מה שחדש הוא הלגיטימציה שהם נותנים לה והאמונה שהקמפיינים מסוג האלה פשוט עובדים. את הכפיים צריך לתת לנתניהו ולסרטון "הערבים נעים בכמויות" שלו

מאת:

עדיין לא ברור כמה גבוה ב"בית היהודי" עלתה ההחלטה לצאת בקמפיין החוצות "מחר זו יכולה הבת שלך" ברמלה, שקשה להגדירו אחרת מאשר גזעני. עדיין לא ברור האם הקמפיין זכה לאישור מראש של נפתלי בנט ואיילת שקד – שר החינוך ושרת המשפטים בהתאמה, רק שנזכור – אבל ברור שאנשי המפלגה בעיר ישבו עם פרסומאים, עם יועצי תקשורת והחליטו שזהו הקמפיין שיביא להם את מקסימום הקולות, זה הקמפיין שכדאי להשקיע בו עשרות אלפי שקלים.

הנקודה הזו חשובה כי נדמה שזה השינוי האמיתי שמסמן קמפיין ה"מחר זו יכולה להיות הבת שלך" ברמלה או קמפיין ה"אנחנו או הם" של סיעת הליכוד בתל אביב: גזענות נגד ערבים מלווה את ההיסטוריה של ישראל מיום הראשון, שורה של חוקים – מחוק השבות דרך חוק נכסי נפקדים והרשות שניתנה לקק"ל לא למכור אדמות ללא-יהודים – הפכו את האפליה לממוסדת. התבטאויות גזעניות נגד ערבים גם הן אינן חדשות. מה שחדש הוא שגזענות הופכת למקדם מכירות רשמי וממוסד בשדה הפוליטי.

אם צריך לסמן את רגע הלידה של הכיוון החדש הזה, אני חושב שצריך לחזור ליום הבחירות הכלליות האחרונות במרץ 2015. התחקיר של עמית סגל בחברת החדשות הראה שלא היה שום דבר מקרי בווידיאו המפורסם שהקליט ראש הממשלה נתניהו בבוקר הבחירות עם האמירה "הערבים נעים בכמויות לקלפיות, עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים". לפי סגל, בזמן הפרסום נתניהו ואנשיו ידעו שהעובדה הזו אינה נכונה, שאחוז ההצבעה במגזר הערבי שגרתי לחלוטין, ובוודאי ששום "עמותות שמאל" לא מסיעות אותם באוטובוסים לקלפיות.

קמפיין "אנחנו או הם" בתל אביב. מנהלי קמפיינים החליטו שהסתה עובדת

קמפיין "אנחנו או הם" בתל אביב. מנהלי קמפיינים החליטו שהסתה עובדת

הידיעה שמדובר במידע לא נכון לא מנעה מהקמפיין של נתניהו להפיץ את הווידאו הזה ברשתות החברתיות ולשלוח חמישה מיליון מסרונים שכוונו לתומכי ימין בעלות של שמונה מיליון שקל יותר מהמתוכנן. על פי סגל, בבוקר הבחירות הראו הסקרים הפנימיים של הליכוד, שנתניהו מפגר אחרי הרצוג. מנהלי הקמפיין ונתניהו עצמו בחרו בנשק יום הדין: הסתה נגד הערבים והפחדה מפני כוחם המזיק.

קמפיין ההסתה הזה של נתניהו מקרין על כל הקדנציה של הממשלה הנוכחית. קשה לראות את נתניהו מרשה לעצמו לפרסם בחשבון הפייסבוק שלו מידע מכפיש ושקרי כאילו אוהדי סח'נין שרקו בוז במהלך דקת הדומייה להרוגי השיטפון בדרום ולהשאיר אותו באוויר במשך ארבעה ימים, אלמלא הכין סרטון "הערבים נעים בכמויות" את הקרקע לסוג כזה של הסתה. קשה לראות את שר הביטחון  ליברמן קורא בגלוי להחרים עסקים בוואדי עארה אלמלא נתניהו נתן לו את האות. וקשה כמובן להסביר את המוטיבציה של נתניהו לדחוף את חוק הלאום בבהילות, רגע לפני סיום מושב הכנסת הקודם, אלמלא הסרטון הזה לימד אותו שיש לגיטימציה ציבורית רחבה לשיח של אפליה והסתה.

אבל מה שקורה בבחירות לרשויות המקומיות השנה מלמד שהיתה עוד השלכה לסרטון של נתניהו. הוא הוכיח שהסתה היא כלי שיווקי מצליח בשדה הפוליטי. גם אם נתניהו היה מנצח בכל מקרה בבחירות ב-2015, החוכמה המקובלת היא שהוא ניצח בזכות סרטון ה"נעים בהמוניהם לקלפיות". 600 אלף ישראלים, מרביתם כנראה מצביעי ליכוד, נהרו לקלפיות בשעתיים האחרונות לפני סגירתן והכריעו את הבחירות לטובת נתניהו. לא מופרך להניח שהם עשו זאת אחרי שקיבלו את המסרים המאיימים מפני המוני המצביעים הערבים.

הראשון שאימץ את המסר הזה במערכת הבחירות המקומית הנוכחית היה אבי אלקבץ, שכיהן בעבר כראש עיריית עפולה ורוצה עכשיו לחזור לתפקיד. "זינוק ב-33 אחוז בכמות בני המיעוטים בשנות כהונתו של מירון (ראש העיר הנוכחי, יצחק מירון – מ.ר.)" זעק עמוד הפייסבוק של אלקבץ. העלייה היא אמנם מ-300 ל-400, מספר מינורי לכל הדעות, אבל בעיני אלקבץ, מירון מוביל את עפולה "בדרך להיות עיר מעורבת". ראיון של מירון לעיתונות ובו אמר ש"יהודים וערבים יכולים לחיות יחד באותה עיר" הפך לחומר מרשיע בידיו של אלקבץ.

בדרך דומה אפשר להסביר את ההחלטה של הליכוד בתל אביב בראשותו של סגן ראש העיר ארנון גלעדי לצאת בקמפיין ענק של "אנחנו או הם", "אנחנו העיר העברית" או והם – "אש"ף" או "התנועה האיסלמית ביפו" או "עיר המסתננים". ההערכה היא שקמפיין חוצות כזו, במאות תחנות אוטובוס ברחבי תל אביב, עולה כ-200 אלף שקל. פירוש הדבר שאנשי קמפיין הבחירות של הליכוד חשבו שהמסר שהם מעבירים באמצעות הכרזות האלה הוא לא רק לגיטימי, אלא גם שווה להשקיע בו סכומי כסף גדולים כדי להגדיל את כוחם מעבר לשני חברי המועצה שיש להם היום.

היה מישהו שהעלה את הרעיון להבהיל מפני השתלטות ערבית, הפעם דרך "הנשים שלנו", היה מישהו שאמר שזו סחורה חמה בשוק הפוליטי והיה מי שחתם על הצ'ק והוציא את הקמפיין לדרך

אותו הדבר גם לגבי רשימת "הבית היהודי" ברמלה. קשה להניח שמפרסמי הקמפיין עצמם מאמינים שברמלה נרשמו "מאות מקרים" של התבוללות. רמלה לא מקום מאוד גדול, 75 אלף איש בסך הכול, וקשה להאמין ששינוי כל כך דרמטי היה יכול להתרחש בלי שתושביה היהודים והערבים היו שמים לב אליו. אבל אפשר לדמיין את הישיבה במטה הבחירות של "הבית היהודי" בעיר. היה מישהו שהעלה את הרעיון להבהיל מפני השתלטות ערבית, הפעם דרך "הנשים שלנו", היה מישהו שאמר שזו סחורה חמה בשוק הפוליטי והיה מי שחתם על הצ'ק והוציא את הקמפיין לדרך.

בחיפה הציע  יו"ר סיעת "הבית היהודי" יואב רמתי לפרסם רשימה של סוחרים יהודים בשוק בעיר כדי שלקוחות יידעו איפה לקנות. גם בכרמיאל פרסם מועמד "הבית היהודי" לראשות העיר רותם ינאי סרטון שבו הוא מדבר בהתלהבות על "יהוד הגליל", ובנצרת עלית רשימת "הבית היהודי" הזכירה לבוחריה ש"נצרת עלית יהודית". אין ספק, הסתה נגד ערבית נחזית כסחורה פוליטית לוהטת.

רון גרליץ, מנכ"ל משותף של עמותת סיכוי, מספר שהעמותה פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, למרכז לשלטון מקומי, למנכ"ל משרד הפנים ולגופים אחרים בבקשה שיעצרו את הקמפיינים האלה שעל פניו נגועים בהסתה. הם לא קיבלו תשובה. נתניהו עצמו לא הסתייג מהקמפיין של הליכוד בתל אביב. גם בנט לא טרח להסתייג מהקמפיין ברמלה, והנהגת "הבית היהודי" הסתפקו באמירה כללית בצורך ב"קמפיין מכובד". בתור מי שעקב אחרי הבחירות המקומיות גם ב-2013, גרליץ מעיד שהעוצמה גדולה הרבה יותר.

קשה עוד לדעת כמה ההימור על קמפיינים הבנויים על הפחדה מפני ערבים ועל הסתה גלויה ישתלם בקלפי. את זה נראה כ-30 באוקטובר. שניים מהקמפיינים האלה, בתל אביב וברמלה, ירדו בינתיים בעיקר בגלל מחאה אזרחית וציבורית. חייבים להגיד שלצד הקמפיינים האלה, בכרמיאל רצה רשימה יהודית-ערבית, בנצרת עלית ראש העיר רונן פלוט רץ ללא מתחרים לקדנציה נוספת בשעה שהוא יושב בקואליציה עם רשימה ערבית, וגם בתל אביב רוב הסיכויים שהרשימות "אנחנו העיר" ו"יאפא" יקבלו יותר קולות מהליכוד. אבל בכל זאת נחצה פה קו. גזענות קיימת תמיד. היא בוודאי תמיד היתה קיימת בישראל, כלפי ערבים, אבל לא רק. אבל הרגע שבו גזענות הופכת לא רק לגיטימית בזירה הציבורית, אלא גם נתפסת כמכשיר יעיל להשגת קולות שאפשר לעשות בו שימוש במסגרת קמפיין רשמי, הוא רגע מסוכן מאוד. וזה מה שקורה עכשיו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf