newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

זבוב על הקיר בשימוע של מורה: מי מפחד מתלמידים חושבים?

יצירתה של רננה רז משחזרת את השימוע שנערך לאדם ורטה המורה שפוטר מרשת אורט בעקבות תלונה של תלמידתו. מה היה פשעו של המורה? ומדוע ספיר סבח היא תלמידה מצטיינת? הצצה אל מאחורי הקלעים של מערכת שנלחמת בזכות לחשוב

מאת:

שני משפטים כהקדמה: ראשית אני ממליץ לכן ולכם לחוות את "השימוע", ולכן אמנע בפוסט מתיאור יתר של החוויה עצמה. ממילא זהו בלוג חינוך ולא אומנות. שנית, גיבורי ההצגה מפורשים בשמותיהם, אולם אין כאן דיון באנשים הפרטיים, אלא באחד הרעיונות העולים מתוך המקרה.

"השימוע" היא הצגה, או "האזנה מחדש", כפי שמגדירה אותה היוצרת רננה רז. במהלכה משוחזר השימוע שנערך למורה אדם ורטה בשנת 2014 על ידי הנהלת רשת אורט. תקציר הפרולוג: ורטה היה מורה לפילוסופיה ומחשבת ישראל בכיתה יב' בבית הספר אורט קרית טבעון. תלמידתו, ספיר סבח, שלחה מכתב לשר החינוך שי פירון, ובו טענה כי המורה מבטא בכיתה דעות של שמאל קיצוני. המכתב התפרסם בעמוד הפייסבוק של מיכאל בן ארי, פרסום שעורר גל תגובות אלימות כנגד ורטה. שי פירון שתק, ורטה הגיש תלונה במשטרה, תלמידים של ורטה יצאו להגנתו. הנהלת אורט נדרשה לטפל בפרשה.

הקהל נכנס אל חדר הישיבות, והוא נוכח-משתתף בשימוע, בעצם הישיבה סביב שולחן הדיונים. ארבעה שחקנים: אמיתי יעיש בן אוזיליו, עופר עמרם, נעמי פרומוביץ ורננה רז, מצטרפים אל השולחן, ומשחזרים בקולם את השימוע המקורי המוקלט, כפי שהם עצמם שומעים באוזניות תוך כדי משחק. באמצעים פשוטים וצנועים, כמו לבוש השחקנים ומיעוט התנועה, נוצרת אווירת אימה בחדר, כזו שניתן לחתוך בסכין.

התוצאה ידועה כבר מרגע ראשון: אדם ורטה יפוטר מתפקידו. שלושה מנהלים יושבים איתנו: אבי שוורץ מנהל בית הספר, לאה קליינמן מנהלת האזור ברשת אורט ומירב עטרי מנהלת משאבי אנוש במטה אורט. יותר משהם מבקשים לשמוע מה יש לורטה לומר, הם מתחננים שמישהו ינקה אותם ואת מצפונם מביצוע גזר הדין הצפוי. שתינתן להם סיבה טובה וברורה להוריד את הגיליוטינה, והכי טוב (כך נאמר במפורש) שורטה עצמו יסכים להוריד אותה על ראשו.

טרגדיה קלאסית שהמציאות כתבה

התלמידה, המורה ושלושת המנהלים סובלים לנגד עינינו סבל ממושך. כך נקבע בחוקי הטרגדיה על פי אריסטו. השחרור יבוא עם ביצוע גזר הדין – עונשו של גיבור הטרגדיה. מי הגיבור? ובמה חטא? ושוב לפי אריסטו, לא מדובר באיזה מעידה או תקלה קטנה. הסבל הטרגי הוא תוצאה של מעשה נפשע, מעשה קיצוני ומזוויע, כזה שמנתץ את המוסכמות החברתיות.

לרגע מנסה המורה להציע את התלמידה, שהיא זאת הנושאת בחטא. איש בחדר לא משתכנע: ככה זה ילדים, ככה היא הבינה אותך, מותר לה… הודפים המנהלים את הניסיון. אולי מנהל בית הספר חטא, שכן הוא נכשל לטפל בפרשה, כשעוד הייתה סגורה בין קירות בית הספר? לא. שלושת המנהלים מצופפים שורות להגנה הדדית, בידיעה ברורה שאם אחד מהם יפול, יפלו כולם. מבין הגיבורים נותרנו עם ורטה.

אז מה היה חטאו הקיצוני שובר המוסכמות? שעה ארוכה מתפתלים התליינים למצוא את הדבר הנורא שלכאורה קרה, ושתיקונו ייתכן רק בסילוקו של ורטה מתפקידו כמורה. ורטה מורה גרוע? לא. יש הסכמה מלאה בחדר שורטה דווקא מורה מצוין ומוערך. ורטה הביע דעות של שמאל קיצוני? לא. מתברר שממש לא, ונראה שבסופו של דבר אין על כך מחלוקת. ורטה עבר על הנהלים? לא. בצדק מדגישה רננה רז, באחד מרגעי המקהלה שמחוץ לעלילה, שלא מוצג בפנינו שום נוהל שורטה עבר עליו, פשוט משום שאין נוהל כזה.

מאיימים על חיי, אני מרגיש מאוים, זועק ורטה פעם אחר פעם, ומתחנן למעט אמפתיה מצד מנהליו. והם, שוב ושוב, נותרים אדישים. אטומים לחלוטין לסבלו. הם כלל לא מזהים את תפקידם להגן על המורה המותקף. אם לא להגן, לפחות לחזק, לפחות לחבק. שום דבר. קור נורא נושב אל עבר ורטה, כמאשים: הכול קורה לנו בגללך. זה אפילו נאמר פה ושם בצורה ישירה.

> חמישים פנים לכיבוש

מה היה חטאו? אדם ורטה (צילום: גדעון מרקוביץ' / פלאש90)

מה היה חטאו? אדם ורטה (צילום: גדעון מרקוביץ' / פלאש90)

עמוק עמוק אל תוך השימוע, כאשר גיבוריו (במציאות) כבר עייפים פיזית ופסיכולוגית; וכאשר גם אנחנו (בהצגה) כבר מותשים למדי, מתגלה האמת אודות הפשע הנורא. היא נאמרת במשפט קצר, כזה שבקלות ניתן לדלג עליו. אולי אפילו הגיבורים עצמם לא שמו לב שהם חושפים בפנינו את כל מה שניסו להסתיר.

"תראה מה גרמת לעצמך… בשיטת החינוך הזאת", אומרת מירב עטרי מנהלת משאבי אנוש לאדם ורטה המורה למחשבה. טרגדיה קלאסית שבה הגיבור מתוודע אל חטאו תוך כדי העלילה. מה היא "שיטת החינוך הזאת"? את זאת ורטה דווקא מספר בגאווה בכל חלקי השימוע. בקצרה: ורטה מחנך את תלמידיו לחשיבה ביקורתית. הוא מאתגר אותם שלא לקבל את המוגש להם כמובן מאליו, לחפור בדברים באמצעות כלי חשיבה טהורה, ואף לפעול כנגד הזרם בהתאם למסקנות העצמאיות אליהן יגיעו. בראוו. ואולי לא בדיוק.

חינוך ציוני אינו סובל חשיבה ביקורתית

ככל שאני הופך בדבר, אני מגיע למסקנה שספיר סבח היא דווקא תלמידה מצטיינת לשיטתו של ורטה. היא סרבה לקבל את העמדות המוסריות שהמורה הציג בכיתה, והיא הגיעה למסקנות משלה: המדינה היא של היהודים, צה"ל הוא צבא מוסרי, זה בשום אופן לא אומר שצריך להרוג ערבים, המורה מסית את התלמידים. את המסקנות האלה היא כתבה במכתב לשר החינוך, כלומר היא תרגמה את עמדתה לפעולה, בדיוק כמו שהמורה לימד אותה.

האם המסקנות שלה לא נראות לכם? אז למה נתתם לה את זכות החשיבה הביקורתית? בינגו – זה החטא! לימדתם את הילדים לחשוב, ועכשיו אתם כואבים שהם חושבים אחרת מכם. נתתם להם את הזכות להכריע בשאלות מוסריות, ועכשיו אתם מפקפקים במוסריותם. למה אתם שוברים את הכלים? תמשיכו את התהליך החינוכי שבו בחרתם להתחיל!

מערכת החינוך של מדינת ישראל עומדת כאן לשימוע. החטא הגדול הוא שהחינוך הציוני, מראשית ימי הציונות, התעלם, הכפיש, הנמיך וביטל את הקיום הפלסטיני (ולא רק אותו). שיטת החינוך של ורטה, שמקנה לילדים כלים לחשיבה ביקורתית, מהווה איום קיומי על הציונות. החופש של התלמידים לחשוב מפחיד את המנהלים והמנהלות של רשת אורט, כמו גם את רוב רובם של אנשי החינוך בישראל. מי יודע לאן יגיעו התלמידים בעצמאותם? "במזל", הפרשה התפוצצה, כאשר תלמידה חשבה, בשונה מהמורה שלה, שמדינת ישראל היא מוסרית למהדרין. ומה היה קורה אם תלמידים היו מגיעים למסקנה שמדינת ישראל אינה מוסרית? שהציונות היא גזענות?

ללמד את התלמידים בישראל כלים לחשיבה ביקורתית זאת סכנה. זה החטא שובר המוסכמות של ורטה, ועל כך הוא צריך לעוף. עף? יופי! עכשיו שוב ישרור השקט במערכת החינוך. ומה ביקשו המנהלים הנכבדים מרשת אורט, כמו גם שר החינוך דאז שקולו נאלם, אם לא את השקט הזה בדיוק.

הבימוי והמשחק הצנועים, מותירים לטקסט האמת של השימוע את מרבית הבמה, ועל כך מגיע כל הכבוד ליוצרת ולשחקנים. לכו לראות, אל תקבלו את המובן מאליו, ותחפרו בחוויה בכלים של חשיבה ביקורתית. מידע נוסף: כאן.

> מורה לנבוכים: הגורל אליו מגרש אבי גבאי את הפליטים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf