newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השירה הערבית מכירה בהומואים, הרשימה המשותפת - לא

בעוד חד"ש תמכה בהצעת חוק של דב חנין נגד אפליה כלפי להט"בים, חלקים אחרים ברשימה המשותפת התנגדו או ברחו מאחריות. הם לא מבינים שמי שלא עומד לצידו של החלש, לא יכול לצפות שהאחרים יעמדו לצידו

מאת:

מראשית היווצרן נודעה בחברות האנושיות תופעת ההומוסקסואליות, אלא שעמי העולם לא החזיקו בדעה אחידה וקבועה לגביה. העדויות ההיסטוריות מלמדות שהתופעה האנושית הזו זכתה למעמד שונה מחברה לחברה ומתקופה לתקופה, וכי דרכי התקבלותה החברתית והיחס של הסביבה כלפיה היו מאז ומעולם מגוונים מאוד.

ייתכן שהחשש מקטיעת רצף הדורות היווה את הטריגר העתיק לתרעומת השבטית על התופעה, ואולי זה מה שגרם להחשבתה כ'סטייה' בחלק מהתרבויות – אף שהאנושות ידעה גם תקופות רבות שבהן חברות וקהילות שונות התייחסו אליה בסובלנות, ואף ראו בקיומם של הומואים ולסביות חלק ממצב חברתי נתון ומקובל. הספרות והאמנות של כמה מהתרבויות בהיסטוריה הנציחה את אהבת האהובים לאהוביהם ואת אהבת האהובות לאהובותיהן – ובהם גם נסיכות, זמרות, משוררות, גיבורי חיל, פילוסופים, מדינאים בכירים וכמה מהמפורסמים שבמנהיגים ובשליטים.

הדת היהודית אסרה מראשיתה באיסור חמור על 'משכב זכר' וגינתה כחוטאים גמורים את הנוהגים כך, הנצרות הלכה בעקבותיה והותירה את האיסור החמור הזה בעינו (למרות שלאחרונה אנו עדים לשינוי מסוים בעמדת האפיפיורוּת בנושא) וגם האסלאם המשיך באותו קו (למרות שבקרב חכמי הדת היו תמיד חילוקי דעות ביחס לגורל הצפוי למי שנחשד כמעורב באותו 'חטא').

מאמר זה לא יעסוק באיך ולמה נלחמו חלק מהתרבויות באותה ה'סטייה' כביכול, ומדוע לעתים הן הסתגלו אליה וקיבלו אותה עד שגם מוסדותיהן אפשרו אותה והקלו על שנהג בה, או שאף השלימו עמה לחלוטין. ידוע שהיקפיה הגלויים של התופעה הגיעו לממדים משמעותיים במספר תקופות, וכי היא הייתה מקובלת ונפוצה הן במזרח והן במערב.

ראשי הרשימה המשותפת ביום הקמתה. לא הצליחה לגבש עמדה משותפת על זכויות להט"בים (אקטיבסטיל

ראשי הרשימה המשותפת ביום הקמתה. לא הצליחה לגבש עמדה משותפת על זכויות להט"בים (אקטיבסטילס)

האם זו מחלה או נטייה נרכשת, או שאולי מצב גנטי מולד וספציפי של כל פרט, ממש כצבע העיניים או גוון העור? מקובל כיום בקהילה המדעית (בעקבות מחקרים שככלל אינם חד-משמעיים, ובהיעדר ודאות מדעית נחרצת) כי אין אדם בוחר את ה'סטייה' (הנטייה) המינית שלו מרצונו, אלא נולד או גדל עמה בהתאם למטען הגנטי הספציפי שלו, או בהשפעת אינטראקציות פיזיולוגית ו/או מוחיות מוקדמות כלשהן.

אל מול שלל המחקרים המודרניים שסוקרים את הרזולוציות המדעיות של התופעה ומשתדלים לאתר את מקורותיה וסיבותיה, ישנם היום רבים שמתעקשים כי אין כל תועלת ערכית בפשפוש המדעי אחר הסיבות לקיומה, משום שזכותם של כל הומו או לסבית לומר בגאווה: "זכותי להיות הומוסקסואל, בין שנולדתי ככה או שנהייתי לכזה לאחר שנולדתי".

מתוך תפישה זו וברוח התקופה וחירויות הפרט, יזם חבר הכנסת דב חנין (חד"ש) חקיקה שתאסור על אפליה על בסיס הזהות המינית או המגדרית. יוזמת החקיקה של חבר הכנסת חנין איננה הראשונה שהוא מגיש בנושא. לפני כמה שנים הצליח חנין להעביר חוק שאוסר על אפליה בבתי-הספר על רקע זהותם המגדרית או נטייתם המינית של התלמידים, וההצעה החדשה שלו אוסרת על ביטויי אפליה כזו גם במרחבים נוספים ובמוסדות המדינה והחברה.

אלא שמסתבר כי מלבד חבריו מחד"ש, שאר שותפיו לרשימה המשותפת לא תמכו בהצעה ולא הצביעו בעדה, למרות הניסיונות לשכנע אותם שזו סוגייה עקרונית ובסיסית של זכויות אדם.

"כל בני האדם שווים למרות השוני ביניהם", אמרה חברת הכנסת עאידה תומא-סלימאן והוסיפה, אולי בשמץ של רמז לעמדת עמיתיה לסיעה: "אני גאה בעמדה הזו, ומתפלאת על הרמות הגבה והמחלוקת שמעורר עניין שבעיני הוא מובן מאליו – שלאנשים מגיעות זכויות והזדמנויות שוות וצודקות".

חברי הכנסת של חד"ש נהגו בהתאם לעקרונותיהם המוצהרים ביחס למיעוטים מדוכאים ולמעמדו של השונה והאחר, ובכך המחישו את ההכרח לקדם שוויון בפני החוק לכל הזהויות. חבר הכנסת חנין תמצת זאת כשאמר כי "אסור להפלות מטעמי נטייה מינית וזהות מגדרית. אלה דברים שצריכים להיות מובנים מאליהם לכל אדם שרוצה לחיות בחברה ראויה, המתייחסת בכבוד לבני אדם".

בניגוד לחברי הכנסת של חד"ש, עמדת חברי הכנסת של רע"ם בנושא ההומוסקסואלים נקבעת לפי ההלכה האסלאמית, ולכן הם התנגדו ליוזמת החקיקה ולא הצביעו בעדה. עמדתן של התנועות האסלאמיות היא עקבית ונובעת ישירות מתפישת עולמם ומאמונתם כי ההומוסקסואליות והלסביות היא סטייה חמורה, או כפי שהבהיר חבר הכנסת מסעוד גנאים: "אנחנו מתנגדים לתופעות ולחריגויות האלו, ולא נתמוך בהן בשום אופן".

עמדתה של תע"ל לעומת זאת נותרה עלומה לחלוטין. נדמה שהנהגתה העדיפה להתעטף בשתיקה, לשבת על הגדר ולהסתתר בחולשתה עד יעבור זעם – אבל מסך הערפל הדיפלומטי הזה לא יפטור אותם מאחריות.

בבל"ד לעומת זאת לא הסתפקו בהימנעות שקטה מהצבעה, אלא ניסו להצדיק את החלטתם (במה שאפשר אולי לתאר כ"תירוץ שגרוע מהמעשה עצמו"). יו"ר המפלגה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בחר להתייחס לנושא בהתבטאות אלסטית לפיה "אנחנו לא בעד החוק ולא נגדו, הנושא הזה פשוט לא באג'נדה שלנו".

אין ספור התייחסויות עשירות ועדויות לאמת בסיפורת ובשירה הערבית הקלאסית, שעסקו רבות בתופעת היחסים הרומנטיים בין גברים לגברים ובאמנות האהבה הלסבית

רבים אולי סבורים שמדובר בסוגיה שולית, ובמיוחד לנוכח ריבוין ועוצמתן של הסכנות הנוראות שנשקפות לאזרחים הערבים בישראל – אבל אני אינני מסכים לכך כלל, כפי שטענתי כמה פעמים בעבר. חילוקי הדעות בנושא, האופן שבו הם באים לידי ביטוי ברשימה המשותפת והצידוקים הניתנים (בגלוי ושלא בגלוי) להיעדרה של מרבית הסיעה מההצבעות האלו, משקפים בעיני את חוסר יכולתה של הרשימה המשותפת להפוך לכוח פוליטי משפיע שמסוגל להגן על זכויות האזרחים הערבים בישראל. אם זה לא ישתנה מהותית, תישאר הרשימה המשותפת בלי יכולת לשמור על החברה שלנו ולהציל אותה מגורל מר.

ההגנה על החירויות האנושיות בלתי ניתנת לחלוקה. מי שלא מוכן להתנגד לאפליה בין בני אדם משום 'רגישות הנושא' ומתכופף בפני תפישות ומסורות שמרניות, לא יהיה מסוגל להגן על חירויות הציבורים המוחלשים. מי שמבקש לפייס קבוצות אלקטורליות שעליהן הוא בונה בעתיד, ושעשויות להתרגז מהתמיכה בנושא שעדיין נחשב לטאבו חמור (בשל הבורות המושרשת והעיוותים התפיסתיים ביחס למקורות התופעה והתפתחותה ההיסטורית), ימצא עצמו בסופו של דבר כבן ערובה של אותן קבוצות ושבוי בתפישותיהן. ומי שלא עומד לצד השונה בסבלותיו ואיננו פועל למען חירותו ובעד זכותו על גופו וחלומותיו – יישאר גם הוא אחר ושונה מוחלש, מנוצח, חסר אונים ושוגה באשליות.

איורים ושירה על אהבה בין גברים ולגברים ונשים לנשים מקובלים בתרבות האיסלם. איור

שאה עבאס, מל פרס, ונער יין. איור מהמאה ה-17. איורים ושירה על אהבה בין גברים ולגברים ונשים לנשים מקובלים בתרבות האיסלם. (מתוך ויקימדיה)

יש מי שמתעקשים שהסוגיה המגדרית והלהט"בית תישאר מוצנעת בחדרי חדרים, ובעיקר במיטות חדרי השינה. אחרים משווקים את מלחמות החורמה שלהם נגדה באמתלת היותה כביכול סחורה מערבית שחלחלה באמצעות אויבים במרוצת הדורות, וטוענים כי היא איננה אלא נחלתם של הכופרים. אבל למרות כזבי התעמולה והעריצות החברתית המתקיימת בכמה מישורים, העובדות העקשניות גחות מאוצרות הספרות, חקוקות בדפי ההיסטוריה – שהרי ישנן אין ספור התייחסויות עשירות ועדויות לאמת בסיפורת ובשירה הערבית הקלאסית, שעסקו רבות בתופעת היחסים הרומנטיים בין גברים לגברים ובאמנות האהבה הלסבית, ואף תיארו בהרחבה את השגרה החברתית המקובלת של חיזור ואהבות בין בני אותו מין, כפי שהתקיימה בעולם הערבי.

כאמור, לא רק העולם הערבי אלא גם ההיסטוריה האנושית בכלל היא עתירת הומוסקסואליוּת ולסביוּת, שהיו נפוצות בחברות רבות לאורך ההיסטוריה ושסבלו מרדיפות והתנכלויות בתקופות אחדות אבל זכו להתקבלות רחבה בזמנים אחרים – כמו בעידן הפרעונים, בתקופת אפלטון והפילוסופים של יוון העתיקה, בימי אלכסנדר מוקדון, בממלכת פרס העתיקה, ברומא העתיקה, בתקופה העבאסית ובתקופה האנדלוסית (תחת שלטונות בית אומיה, השושלת הפאטימית, שושלת אל-מוואחידון ושושלת אל-מוראביטון), ועוד. מאימפריה לאימפריה שגשגה ההומוסקסואליות והפכה לרווחת ומקובלת, ואף קנתה לה מקום של כבוד בטירות העשירים, ארמונות הנסיכים ושירי המשוררים. אותם ימים ולילות לא אבדו בתהום הנשייה, והספרים וקובצי השירה שלנו מלאים בהם, מ"אגלי הזהב היצוקים בעצת המלכים" ועד ל"רק לחם".

ההומוסקסואליות איננה חולי ולא סטייה, וכך צריך להתייחס אליה כל מי שהדוקטרינה הדתית שלו לא מכתיבה לו עמדה שונה. לאף שלטון או אדם אין זכות לדכא אותה, ואם נקבל זאת נוכל לתמוך בלהט"בים ללא קושי. הם לא דורשים מאיתנו טובות וחסדים, וגם לא שנהיה כמותם ונאמץ את דרכיהם – אלא פשוט מאוד שנניח להם לחיות כשווים ושלא נחליט על חייהם במקומם. ההומואים והלסביות מצויים וחיים בינינו ובקרבנו, והם בני אדם כמותנו, וחברינו. כולנו השתתפנו בשמחותיהם, בכינו באבלם וחלקנו עמם רגעים של כאב ופרידה.

אז למה אתם מתכחשים לעצמכם ולבשרכם כשאתם הופכים למנהיגים פוליטיים?

המאמר הופיע ב"אלקודס אלערבי". תרגם: נדב פרנקוביץ

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf