newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שמע ישראל: שישים שנה של השתקה התפרקו אמש בלב ירושלים

אפילו השוטרים לא העזו לגשת למפגינים שחסמו את רחוב קינג ג'ורג' בירושלים במשך שעות. עשרות ומאות בני משפחה של ילדי תימן, המזרח והבלקן העידו על הוריהם, אחיהם וילדיהם. בתמונות: האלפים דורשים צדק, הכרה וריפוי

מאת:

צילמו: שירז גרינבאום ויותם רונן

היו רגעים אתמול בערב, בהפגנת ההמונים בירושלים, שתהיתי איך באמת אבני המרצפת של רחבת המשביר הישן לא קורסות תחת המשקל הבלתי נסבל של העצב והכאב.

ירושלמים ותיקים ודאי זוכרים שפעם הרחבה הזו נקראה "טליתא קומי" והייתה אחד המוקדים התוססים של העיר; בימי שישי אנשים היו עומדים ונואמים בה לאוזני העוברים והשבים, במוצאי שבת זה היה מקום המפגש הידוע של צעירים וצעירות שחיפשו זה את זה באמצעות סימנים מזהים במדור מיוחד במקומונים, הרבה לפני עידן הטלפונים הניידים. אתמול הרחבה הזו חזרה למשך כמה שעות לימי התהילה שלה, והפכה שוב לכיכר העיר.

יותר מאלפיים איש ואישה, צעירים וצעירות עם תינוקות על הידיים, קשישים שנעזרו בהליכונים או בכיסא גלגלים, הורים וילדיהם, מילאו את הרחבה והרבה מעבר לה בדרישה להכרה, צדק, וריפוי. חלק חסמו את רחוב המלך ג'ורג' ובמשך שעות השוטרים לא פינו אותם, בין אם בשל הוראה מפורשת או מתוך יראת כבוד. על הבמה השמיעו בזה אחר זה אנשים את עדותם האישית על היעלמות של אח, בת, קרובת משפחה, עדויות שלא זכו להשמיע בפני אף ערכאה של מערכת המשפט ובעוצמה המרעידה של מילותיהם הפכו את הרחבה לבית משפט שבו זכו סוף סוף להשמיע את דברם, את הסיפור שהושתק, הוגחך והוכחש במשך כל כך הרבה שנים. אבל מעל לכל, אנשים פשוט דיברו זה עם זה. החזיקו את תמונות יקיריהם, סיפרו, הקשיבו, ובכו.

על פי רוב, כשאת מגיעה להפגנה, את באה בתודעת צעקה: להשמיע קול, לזעוק. אתמול, הצעקה הייתה הנוכחות עצמה, והמעשה האקטיבי ביותר היה להקשיב לעדויות. אני חושבת שבשביל הרבה מאיתנו, מפגינים סדרתיים, זה היה שיעור מאלף בענווה, היכולת להרכין ראש ולהקשיב לסיפורים שהמוח מסרב לעכל, עדויות מפורטות בעברית היפה ביותר ששמעתי אי פעם בהפגנה, עדויות שלא מחסירות אף תו וגם אחרי עשרות שנים הן חיות כל כך, קורעות לב, שותתות.

עדויות על נשים תימניות שכבר הבינו את הזוועה שמתחוללת סביבן והיו מחביאות את התינוקות הרכים מתחת למיטה בכל פעם שהגיעה עובדת סוציאלית או אחות לביקור; עדות על אם שהייתה מתעטפת בשמיכות ובכל פיסת בד זמינה בכל ביקור של האחות כדי להסוות את הריונה, שמא תחמוד את התינוק לכשייוולד; עדות על אב שסירב להאמין שילדתו מתה, לקח אלה ויצא לבית החולים, נעל את הרופא והאחות בחדר והבהיר להם שבלי הילדה שלו הוא לא יוצא מפה, ובאמת קיבל לידיו את בתו שפתאום "חזרה מן המתים" – ועכשיו עומדת מולי ומספרת לי את הסיפור המצמרר הזה בעצמה; עדויות על התום מכמיר הלב והאמון של משפחות שהצטוו למסור את כל התכשיטים וספרי הקודש הנדירים שלהם לפני העלייה למטוס שיביא אותם לארץ הקודש "כדי שלא יכבידו על המטוס והוא יפול", תוך הבטחה שחפציהם יגיעו במטוס אחר, חפצים שלא ראו יותר לעולם. ואני מקשיבה לסיפורים המצמיתים האלה ומבקשת בלבי סליחה גדולה מהרב עוזי משולם ז"ל על שהאמנתי לסיפור שהממסד סיפר עליו, לדמוניזציה הנכלולית והמרושעת שלו, על השנים שחלפו לפני שהבנתי איזה מאבק הרואי ניהל – ואיזה מחיר איום ונורא שילם עליו.

אני מקשיבה לסיפורים המדממים האלה ובזווית העין רואה את ברוך מרזל ובנצי גופשטיין שמסתובבים שם בחיוך הנצחי שלהם, וחושבת על סוחרי הרשע באשר הם שלא יפסחו על שום הזדמנות לנסות ולשווק את הסחורה הרעילה שלהם. ואני חושבת גם על הדברים האמיצים והסולידריים שהשמיעו בפרשת חטיפת ילדי תימן חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה ויוסף ג'בארין, נציגים של קהילה שיודעת על בשרה היטב מה מסוגלת המנטליות הקולוניאליסטית והגזענית הזו לעולל למי שהיא מסמנת כאחר הנחות, וחושבת באיזה צד היו הגופשטיינים והמרזלים ובאיזה צד היו ג'בארין וזחאלקה בחלוקה הזו שבין החוטפים והמשקרים לבין קורבנותיהם, לפני שישים שנה.

בסיומו של הערב, אני מתרחקת מהמקום על רקע קריאת שמע שמהדהדת בעוצמה מהרמקולים. אילו חומת יריחו הייתה צריכה ליפול שנית, זאת הייתה הקריאה שתפיל אותה. "שמע ישראל". הציווי הזה, לשמוע, היה הסיום המדויק ביותר לערב העוצמתי הזה. כי השמיעה, הידיעה, היא הבסיס ההכרחי לפעולה. אני אסירת תודה לכל מי שחלקה וסיפרה והשמיעה, ומודעת לחובה המוסרית שהשמיעה הזו, הידיעה, מטילה עלינו עכשיו: להעביר את הידע הזה הלאה, ולפעול כדי לממש את הצדק שהוא דורש. הכרה, צדק, ריפוי.

כמו ועדות האמת והפיוס בדרום אפריקה וכמו בכל מקום שבו קורבנות של עוול נלחמים על תיקונו, ההכרה בעוול וחשיפת האמת מגיעות לפני הפיוס והריפוי. אחרי כל כך הרבה שנים של ייסורי האובדן וייסורי הספק, שהם אולי אפילו איומים מהאובדן עצמו, הגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות על העוול והסבל שכפתה על האנשים האלה ותעשה איתם את הצדק שהם ראויים לו.

שמע ישראל. אחרי שישים שנה, הגיע הזמן.

> אלפים זעקו בירושלים: "מדינת ישראל, איפה הילד שלי?"

מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 22 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

"איפה הילד שלי" קראו המפגינים. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 22 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

"איפה הילד שלי" קראו המפגינים. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 22 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 22 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

"איפה הילד שלי" קראו המפגינים. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 22 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

"איפה הילד שלי" קראו המפגינים. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

לרגע לא מפסיקים לחפש אחר הילדים הנעדרים. מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 22 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

לרגע לא מפסיקים לחפש אחר הילדים הנעדרים. מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

המפגינים דורשים הכרה, צדק ואת טיהור שמו של הרב עוזי משולם.יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

המפגינים דורשים הכרה, צדק ואת טיהור שמו של הרב עוזי משולם.יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

מאות בני משפחות של הילדים האבודים, ולצידן תומכים רבים, הגיעו לירושלים מרחבי הארץ. הן דורשות הכרה בפשע שנעשה, גילוי האמת וצדק, עשרות רבות של שנים לאחר שנעלמו אחיהן ובניהן. יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. 21 ליוני 2017. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf