newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עובדי ההייטק מתארגנים למאבק בייבוא מתכנתים מהודו שיחליפו אותם

שחיקה בתנאי השכר, פיטורים של עובדים בני ארבעים, פערים גדלים בין העובדים להנהלות ועכשיו גם תוכנית הממשלה לייבא עובדים זולים מחו"ל - מניעים אותנו בחברת סאפ ובשאר הענף להתאגד ולהתנגד

מאת:

כותב אורח: גד רביד

לאחרונה נחשפה כוונת הממשלה "לייבא" עובדים זרים בתחום ההייטק. אבל התוכנית לחלק אשרות לעובדים מחו"ל צפויה לבוא על חשבונם של עובדים ישראלים המועסקים כעת וגם על עובדים עתידיים בענף זה, שיש האומרים עליו כי הוא הקטר המוביל את המשק הישראלי. תוכניות אלה של הממשלה מגיעות על רקע גל התאגדות עצום בענף, וגם מתדלקות אותו.

התארגנויות עובדים בהייטק היא תופעה חדשה, בענף שמעולם לא היה מאורגן ושעובדיו כלל לא חשבו בעבר על האפשרות להצטרף לארגוני עובדים. אולם בשנים האחרונים התאגדו בישראל כשבע חברות הייטק. סאפ הייתה לחברה הבולטת בענף שהתאגדה, עם כ-40 אחוז מהעובדים שהצטרפו להסתדרות תוך יומיים. בקומברס הוחתמו יותר מ-50 אחוז מהעובדים ביום אחד וכך גם בחברות נוספות. רק באמדוקס הגדולה עדיין מתנהל מאבק קשה בין הוועד להנהלה שמסרבת להכיר ביציגות הוועד.

כוונתה של הממשלה להביא עובדים זרים לענף ההייטק תבוא על חשבון העובדים הקיימים וגם על חשבון העובדים העתידיים בתחום. הסיבה היחידה למהלך הזה היא חסכון של המעסיקים, שישלמו משכרות נמוכות למתכנתים מהודו. יש כל כך הרבה מובטלים שפוטרו מחברות הייטק, ובמקום לדאוג קודם כל להם הממשלה עסוקה בהבאת עובדים זרים מחו"ל.

> חוק ההסדרים: נתניהו מנסה לפגוע בעבודה המאורגנת

הייטק ישראלי (אילוסטרציה: גילי יערי / פלאש90)

העובדים הם אלה שאכפת להם מהחברה, ולא רק עושים עליה סיבוב. הייטק ישראלי (אילוסטרציה: גילי יערי / פלאש90)

כוונה זו של הממשלה מצטרפת לסיבות בגללן החלו מלכתחילה עובדי ההייטק להתאגד. הסיבה הראשונה הייתה "ייבוש" עובדים ותיקים, כאשר בחלק מהמקומות אף פיתחו את שיטת "הדלת המסתובבת": פיטורים של "מבוגרים", קשישים באים בימים בני 40 ומעלה, עם משכורת גבוהות, ותחתם גיוס של צעירים עם משכורות נמוכות. כן, זה ממש לא פשוט להתבגר ועוד יותר מכך להזדקן בהייטק הישראלי. מדובר בתופעה מאוד ייחודית לישראל, בה ענף ההייטק מעדיף צעירים באופן ברור, בעיקר במקצועות טכנולוגים הדרושים כל כך בהייטק. בגרמניה ובשאר מערב אירופה, לעומת זאת, קל יותר להתבגר בהייטק וזאת בעיקר בזכות חקיקה מגנה של המדינה.

הסיבה השנייה לפריחת התארגנויות העובדים היא שכבת הניהול הדקיקה, המשנה באופן חד צדדי את תנאי העבודה ועל הדרך מעלימה הטבות בלי שהעובדים ישימו לב: פה מקטינה העלאות שכר, שם מצמצמת בונוסים, משנה את תנאי הליסינג ולעיתים מאבדת גם החמלה שהייתה קיימת בחברה בעבר. החלום הישן של תנאים מעולים לכל עובדי הענף הולך ונשחק.

הממשלה עם המעסיקים

עבודה מאורגנת אינה צלם בהיכל ההייטק אלא להיפך. חברות רבות בחו"ל, כמו סאפ, חיות יפה מאוד עם ועדי עובדים שנים רבות וטובות, ואף אחד בהנהלת סאפ העולמית, אחת מהחברות הגדולות והמצליחות בעולם (וגם בישראל), לא טוען שהוועדים פוגעים בחברה. להיפך, אולי החברה דווקא מצליחה כי יש בה ועדי עובדים ועובדים שאוהבים את מקום העבודה שלהם ועושים הכל כדי שמקום העבודה שלהם יצליח עוד יותר. עובדים שמרגישים שמקשיבים להם, עובדים שמשתפים אותם, עובדים שההתנהלות בחצר החברה היא שקופה מבחינתם, הם עובדים שמחים, שיכולים להתפנות בשקט לעבודת היום, תוך הכרה כי ה"הון האנושי" הוא הנכס העיקרי שיש בחברה.

חברי הוועדים בהייטק הם בדרך כלל אנשים עם ניסיון רב בתעשייה, רובם גם אנשי מקצוע אמיתיים בענף: מפתחים, מנהלי מוצר, אנשי מכירות וכדומה, ואילו שכבת ההנהלה כוללת רואי חשבון, משאבי אנוש ושאר תפקידים אדמיניסטרטיביים שקשורים רק באופן מקרי להיי טק. היום הם כאן, מחר הם יכולים להיות בחברה במגזר אחר. בניגוד אליהם, עובדי ההייטק ופעילי הוועדים נשארים בחברה.

בענף ההייטק לא חסרים עובדים ישראלים טובים, גם צעירים וגם כסופי שיער, גם מאוגדים וגם מחויבים לעבודה. כוונת הממשלה לייבא עובדים היא על חשבונם של העובדים הישראלים הטובים מביאה למסקנה כי הממשלה מבקשת את טובת המעסיקים בלבד ולא את טובת העובדים הישראלים. מול מדיניות זו אנחנו, חברי הוועדים, מתארגנים למחאה.

גד רביד הוא יו"ר ועד עובדי סאפ

> חיילים ירו עליך סתם? נחרים לך את המכונית ונשלול לך את אשרת העבודה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf