newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בנימין נתניהו באמת מעוניין במשא ומתן לשלום

אבל רק במשא ומתן. בלי שלום. לנצח. כשנתניהו מדבר בסיסמאות על שתי מדינות שלעולם לא יתקיימו, השמאל צריך להניף דגל לבן מעל הפתרון הזה ולהתחיל לקדם חלופה אחרת

מאת:

כותבים אורחים: דרור עתריה ואייל הראל

בהתבטאות חריגה שזכתה לכותרות מעטות, הציעה לאחרונה חברת הכנסת ציפי לבני לערוך משאל עם שיכריע בין היפרדות מן השטחים הכבושים ובין סיפוח שלהם. מדובר ברעיון מרתק, אלא שהוא מתעלם מן העובדה שהעם בישראל כבר הכריע נגד האפשרות הראשונה מבלי שנתן כלל את דעתו לאפשרות השנייה.

מזה שנים ארוכות שהשמאל ניגף באופן עקבי ובהפרש גדל בפני הימין האידיאולוגי בישראל. אפילו מפלגות שאינן ציוניות, כדגל התורה ואגודת ישראל, הפכו לחלק מן המקשה הטבעית של המחנה הלאומי. יחד עם זאת ובאופן מפתיע, כעומק מובהקות נצחונו של הימין בקלפי כך נרשמת עליה עקבית במוכנותם, שלא לומר התעקשותם, של מרכיביו הפוליטיים לנגן על מיתרי תהליך השלום והחזרה לשולחן המשא ומתן.

פרופ' ישעיהו ליבוביץ' נהג לומר שהוא מאמין שהמשיח י-בוא. משיח שבא הוא משיח שקר, מפני שמהותו של המשיח הוא שהוא "יבוא". לשון עתיד. לעולם. בפרפרזה, אמונתו של הימין בישראל בתוצאות תהליך השלום היא כאמונתו של ליבוביץ' בביאת המשיח. הוא י-בוא. לעולם. ואכן, אותם נציגי ימין, ובהם ראש הממשלה, המתנגדים באופן עקרוני וטוטאלי לקיומה של מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל חוזרים על המנטרה הקדושה שהפכה ברבות הימים לנקודת שיווי משקל אסטרטגית בשיח היהודי במדינת ישראל: משא ומתן. תהליך – כן, תוצאות – לא.

> מעשה באישה שסירבה לקום ברכבת הקלה

בנימין נתניהו מסייר ליד חומת ההפרדה בדרום הגדה המערבית (חיים צח, לע"מ)

לא להתבלבל: ישראל שולטת גם מהצד השני. בנימין נתניהו מסייר ליד חומת ההפרדה בדרום הגדה המערבית, השבוע (חיים צח, לע"מ)

איזה צורך, אם כן, משרת ניהולו של משא ומתן תמידי לקראת הקמתה של מדינה פלסטינית עבור אותם אלה שאת קיומה הם שוללים מכל וכל? איך קרה שנציגי הממשלה הימנית ביותר בישראל, על כל מרכיביה, שבים ומאשימים את הרשות הפלסטינית בסרבנות לקדם תהליך מדיני בו בזמן שהם מתנגדים להשלכות תוצאותיו?

נראה לנו שהלהט לדבר על תהליך מדיני נובע מהרצון הפנים-קבוצתי של מצביעי הימין ומנהיגיו לשמור על ארשת ערכית ודמוקרטית: קיומו של תהליך מדיני מול הפלסטינים מאפשר ומתחזק מבחינה משפטית וערכית את קיומו של הכיבוש. שהרי כיבוש הוא מצב ביניים במטוטלת הזמן שבין קיומה של ישות מדינית נפרדת ובין סיפוח מלא. קיומו של מו"מ על גורל השטח מדגיש את זמניותו. ואם המצב זמני – ניתן ואף צריך לקיים בשטח שלטון צבאי כפי שמורה אותנו הדין הבינלאומי, תוך הכפפת האוכלוסייה המקומית למערכת חוקים נפרדת במקביל לשלילת זכויות יסוד בסיסיות.

להתמקד בדמוקרטיה

הפסיכופתולוגיה המאופיינת בצורך לאחוז בכל בדל של נורמטיביות מתחדדת, למשל, בבהלה האוחזת בראשי הימין בכל פעם שהצעות לסיום הסכסוך מועלות על הפרק. האינסופיות של המצב הזמני היא נשמת אפה של הדמוקרטיה הליברלית בכאילו במדינת ישראל, והמדינה תלחם על שימור הזמניות עד נשמת אפה האחרונה. כי אין ספק, אפילו לפי רוב גוש הימין, שזה לא מוסרי להיות גזעניים ושלא דמוקרטי לנהל משטר על בסיס הפרדה אתנית. כך שהדרך היחידה גם להיות גזענים וגם לנהל משטר על בסיס הפרדה אתנית מבלי להוציא את ההמון השפוי מאזור הנוחות שלו היא באמצעות טשטוש המציאות. גדעון לוי קורא לבריה הזו: "צודקת בחלון הראווה שלה, ומבצעת פשעים הרחק מעיני כל".

בה בעת, השמאל מסרב מצדו להכיר במציאות הפוליטית שהתהוותה בישראל. הוא תומך כמובן בהקמתה של מדינה פלסטינית. הוא סבור, ובצדק, שכישלון התממשותה יוביל לקיצו של החלום הציוני –  בין אם בדרך של מדינה דו-לאומית דמוקרטית (וחיסול ההגמוניה היהודית) ובין אם בדרך של מדינה דו-לאומית לא-דמוקרטית, המשמרת את ההגמוניה היהודית בכלל השטח. עבור אותם אלה בשמאל ובמרכז, חלון ההזדמנויות של שתי המדינות עומד להסגר. לעולם.

> עשרות עצירים ואסירים פלסטינים שובתים רעב

שוטר מג"ב הודף פלסטינים במחסום קלנדיה, יולי 2016 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

משטר צבאי נצחי. שוטר מג"ב הודף פלסטינים במחסום קלנדיה, יולי 2016 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בדיקה אריתמטית פשוטה תגלה שעל אידיאולוגיית השמאל בדבר שתי מדינות אבד הקלח. אין שום קונסטלציה ריאלית שמחברת בין יאיר לפיד, כחלון והרשימה המשותפת לכדי קואליציה אפקטיבית שאחריתה הקמת מדינה פלסטינית. לא יקרה. וגם אם יקרה, מפעל ההתנחלות המשגשג בגדה המערבית הוא עובדה מוגמרת. 5,000 מתנחלים בגוש קטיף רסקו חצי מדינה.  50,000 שייאחזו בקרנות המזבח בגדה זו מלחמת אזרחים. בשורה התחתונה – הסיפור גמור.

הגישה החולמנית של השמאל בישראל, לא זו בלבד שאיננה תורמת כלום להקמתה של מדינת פלסטין, אלא שהיא מתדלקת את הפנטזיה של הימין בדבר קיומה של וילה דמוקרטית ליברלית במרחב שהיא בעלת תפקיד מכריע ביציבותו של הימין בשלטון.

וכאן גם המפתח לשינוי אסטרטגי במרחב: ערעור שיווי המשקל בדרך של נטישת פנטזיית המדינה הפלסטינית. על השמאל להרים דגל לבן במאבק האבוד ממילא ולהתחיל לקדם דיון על היום שאחרי: דמוקרטיה – כן או לא.

ובשאלה על עתידה הדמוקרטי של ישראל, קווי המתאר משתנים בצורה דרמטית. כי במשוואה הזו המבנה המסורתי של הימין מתפרק באופן טוטאלי: הימין הפופוליסטי ברשות בנימין נתניהו מאבד במקרה הטוב את פלטפורמת התירוצים עליה הוא רוכב ובמקרה הרע נכנס לניגוד עניינים עם תומכיו בימין הקיצוני המקדמים אג'נדה של סיפוח מינוס זכויות לפלסטינים. כנגדו מתגבש רוב מוצק התומך בקיומה של דמוקרטיה ליברלית ובתוכו חלקים נכבדים מאבירי הימין, כראובן רבלין, בוגי יעלון, משה ארנס ורבים אחרים. קיימים אפילו חלקים בשוליים הימניים התומכים בהתלהבות במודל הסיפוח המלא (לרבות מתן זכויות לפלסטינים) ובהם פייגלין, גליק וחוטבלי.

קשה להעריך מה תהיינה תוצאות של מהלך שביסודו יכריז השמאל על מות תהליך השלום ויפנה לעסוק בהשלכות של סיפוח השטחים הכבושים. קשה גם להמעיט בעוצמת הפוטנציאל. מלחמת יום הכיפורים הוציאה את ישראל מאזור הנוחות הביטחוני שלה וסללה את הדרך להסכם השלום עם מצרים. נטילת הקורה מבין עיני הציבור עשויה להוציא את ישראל מאזור הנוחות הערכי שלה. כך או כך, מהלך שכזה הוא האמצעי האופוזיציוני האסטרטגי היחיד שנותר ברשות השמאל העשוי לנער את ישראל ולחלץ אותה מחיי האשליה.

ד"ר דרור עתריה הוא מתמטיקאי ואיש הייטק. עו"ד אייל הראל הוא איש עסקים. השניים מתגוררים בברלין

> איך יראה פתרון המדינה האחת של הימין?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf