התושבים הפלסטינים של ישראל נמצאים תחת מתקפה
בחיפה, בעכו, בטייבה ובערים ערביות נוספות מתארגנים פעילים באומץ רב על מנת להגן על עצמם ולדרוש צדק. זוהי שעת מבחן לשמאל הישראלי, זה הזמן לצאת ולעמוד לצד הפלסטינים במאבקם לסיום הכיבוש ולשוויון זכויות מלא
מראות של גזענות ושנאה כמו שראינו בשבועות האחרונים לא ראינו כאן הרבה שנים.
אני מתקשרת לחברים פלסטינים בירושלים לשאול אם כולם בסדר, לשאול אם צריך משהו. אזור מלחמה, הם אומרים לי, לא זוכרים דבר כזה. אפילו לא בתקופות הפיגועים. אני מדברת עם חברים פלסטינים ביפו ובצפון ושמו של אירוע אחד חוזר ועולה: אוקטובר אלפיים. אנחנו עוד לא שם אבל זה הכי קרוב שהגענו.
לא רק בירושלים. בחיפה מספרים לי על כמה הפגנות יהודיות באזורים מרכזיים בעיר בהן קראו "מוות לערבים", "ערבים החוצה", "חנין זועבי לעזה" ועוד. המשטרה מצליחה בינתיים למנוע תקיפות ועימותים אבל המסר כמובן עובר היטב. גם בעכו התקיימו מספר הפגנות ימין ברוח דומה, הקריאות המסיתות באחת ההפגנות שהתקיימה מול העירייה הביאה את עורכת הדין מדיחה רמאל להגיש תלונה במשטרה בשם התושבים. בצפת סיפרו מספר סטודנטיות ערביות שקבלו מכתבים מאיימים לבתיהם בהם הכיתוב "מוות לערבים".
הפגנות שאורגנו באזור הצפון על ידי פעילים פלסטינים במחאה על הענישה הקולקטיבית, על ההסתה ורצח הנער הפלסטיני בשועפאט זכו לנוכחות יהודית דלה באופן מיוחד.
המשטרה מחפשת עימות עם המפגינים
סוהיר בדארנה, פעילה פלסטינית תושבת חיפה סיפרה: "יש הרגשה של איום. אתמול הייתי בהפגנה, מולנו עמדו צעירים יהודים שצעקו קריאות גזעניות, המשטרה לא עשתה כלום. הגנה עליהם ואפשרה להם להסית נגדנו. בשלב מסוים השוטרים התקרבו אלינו ונכנסו בינינו, דחפו אותנו צעקו ואיימו עלינו למרות שקיימנו הפגנה שקטה. היתה תחושה שהם מנסים לגרור אותנו לאלימות, שהם מחפשים עימות. גם אחרי שהתפזרנו הם הלכו אחרינו. האווירה ברחוב ממש מפחידה".
> הדבר הבולט ביותר כרגע הוא היעדר הנהגה בצד הישראלי
אום אלפחם השבוע: ענני גז מדמיע בכניסה לעיר (עומר סמיר / אקטיבסטילס)
בישובים ערביים רבים האווירה המתוחה מורגשת היטב. הרצח של מוחמד אבו ח'דיר, דיווחים רבים על ניסיונות חטיפה של נערים פלסטינים והחשיפה להסתה הפרועה בתקשורת וברשתות החברתית מדירות שינה מעיניהם. בג'לג'וליה, קלאנסווה וביישובים נוספים עמדו בלילות האחרונים התושבים סביב המסגדים, בתי הספר ובכניסה ליישוב לתצפת על המכוניות הנכנסות כדי להגן על הכפר. בעארה דווחו תושבים על רכב לא מזוהה ובו רעולי פנים שהסתובב בין הבתים סביב השעה שלוש וחצי לפנות בוקר. מספר צעירים הצליחו להבריח את הרכב מהאזור ואז חסמו את הכניסה לכפר בצמיגים בוערים. בקלאנסווה דווחו הלילה על מכונית שעלתה באש.
גם באזור טייבה וטירה ספרו פעילים פלסטינים על ניסיונות של המשטרה לגרור את הצעירים לאלימות "זו החובה שלנו להפגין את המחאה והכעס שלנו והם מנסים לגרור אותנו למעשים שיצדיקו בעיניהם את המשך ההסתה, הדיכוי והאלימות כלפינו" אמר לי תושב טייבה.
המשטרה שכבר הכירה בסכנה הנשקפת לתושבים הפלסטינים באזור הצפון והמשולש פנתה לשייחים ומנהיגי הכפרים ובקשו שהם יתארגנו לשמירה על הכפרים. אני חייבת לשאול את עצמי האם יתכן שביישוב יהודי תשלח המשטרה אזרחים בלתי מיומנים ובלתי חמושים להגן על הישוב מפני פורעים פלסטינים, והאם זו לא בקשה שמזמינה למעשה עימותים נוספים.
מרגישים שהאיומים ממשיים
תושבי הכפר ג'יסר א-זרקה יחד עם תושבי פראדיס וקבוצת צעירים וצעירות מהצפון שהתארגנו יחד סביב מאבק האסירים שובתי הרעב הפגינו אתמול בצהריים בכפר. מחמוד אגניים, אחד הפעילים סיפר לי:
ארגנו את ההפגנה נגד מסע הנקמה הגזעני בשטחים ובעזה. התקשורת לא מסקרת ומשתיקה את הזוועות או מתרצת אותם. לילד פלסטיני שנרצח ומשפחתו מגיע הכבוד וההכרה לא פחות מלילד יהודי. אנחנו שומעים כל הזמן על נסיונות מתנחלים לפגוע בפלסטינים, גם את זה התקשורת משתיקה. אני ומשפחתי מפחדים לצאת מהבית בלילה, אנחנו מרגישים שהאיומים הם ממשיים ויש לנו אחריות לשמור על הילדים שלנו שנמצאים בסכנה. אנחנו קוראים בפייסבוק איומים מזעזעים, אלפי אנשים בפנים גלויות קוראים להרוג אותנו ואף אחד לא עושה דבר. אבל כשסטודנט פלסטיני מהטכניון כתב משהו דומה ישר ננקטו נגדו צעדים.
אני שואלת עוד על ההפגנה ועל קבוצת המארגנים, והוא ממשיך "אנחנו רוצים לאחד את העם הפלסטיני, זו אחת המטרות המרכזיות שלנו. לעצור את ההפרדה שמנסים לכפות עלינו. וגם בזמנים קשים כאלה אנחנו לא שוכחים את האסירים הפלסטינים. אנחנו שומעים עוד ועוד דיווחים על אסירים שעוברים התעללויות מידי סוהרים שמבקשים לנקום על רצח הנערים היהודים. ואנחנו קוראים להם להיות חזקים ומנסים להשמיע את קולם".
תושביה הפלסטינים של ישראל נמצאים תחת מתקפה חריפה. הגזענות העמוקה הנמצאת בשורש הרעיון של מדינה יהודית מרימה את ראשה ונחשפת אמת שידענו מזמן, גם הפלסטינים בתוך ישראל חיים תחת כיבוש מתמשך ובטחונם, רווחתם וכבודם מופקרים. הם מתארגנים באומץ רב במקומות רבים על מנת להגן על עצמם ולדרוש צדק אבל במקום תמיכה רחבה מהקהילה הבינלאומית התגובות מהוססות וזהירות.
והשמאל הישראלי שאמנם ארגן כמה מפגני תמיכה חשובים בירושלים תל אביב וחיפה לא מצליח להתעורר ולהבין שזוהי שעת המבחן. הזמן לצאת ולעמוד לצד הפלסטינים במאבקם לסיום הכיבוש ולשוויון זכויות מלא. ביפו, בנגב, במזרח ירושלים, בגדה המערבית ובעזה.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
