newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הלבנים, היפים והמנותקים: מה שמשתקף במראה התרבותית של 'הארץ'

לכבוד חודש הספר העברי פרסם עיתון הארץ רשימה של 196 ספרים שכל בן תרבות חייב לשיטתם לקרוא. ניתוח הרשימה משקף תפיסה של התרבות הישראלית כשלוחה של אירופה, המנותקת לא רק מהמרחב שישראל שוכנת בו, אלא גם מכל שאר העולם

מאת:

על עיתון הארץ ניתן לומר, בפרפרזה על וינסטון צ'רצ'יל, שהוא העיתון הגרוע ביותר בישראל, חוץ מכל האחרים. לכל הפחות, הוא מקצה משאבים לעבודה עיתונאית ששאר כלי התקשורת המודפסים כבר כמעט ולא עוסקים בה. אבל יש תקופות בהן המחמאה המפוקפקת הזו מרגישה מפוקפקת עוד יותר. כי בנוסף לעיתונות, הארץ הוא גם עיתון שמציב מראה בפני האליטה האשכנזית המשכילה ממרכז הארץ (קבוצה שאני שייך אליה ללא ספק). המראה אמור להחניף לאנשים אלו, לגרום להם להרגיש נאורים, רחבי אופקים, טובים יותר משאר הציבור. אבל כאשר מביטים אחרים מהצד, אותה מראה משקפת את פניה המכוערות והצרות של אליטה זו.

הרשימה של 196 ספרים שכל בן תרבות חייב לקרוא, שהתפרסמה בראשית יוני לכבוד חודש הספר העברי, היא הזדמנות מצויינת לחקור את השקפת העולם ש"הארץ" מבטא. הרשימה גובשה מתוך ספרים שבחרו עורכים ומו"לים, בהווה ובעבר, מעשר הוצאות ספרים שונות בישראל. כלומר, היא אינה מבטאת טעם אישי ייחודי של אדם אחד. מדובר בתוצר של שכבת אנשים שרואים את עצמם כאבירי "התרבות" ומציבי גבולותיה וההיררכיה בתוכה. הכמות הגדולה של הספרים ברשימה מאפשרת לנתח בצורה יסודית את נקודת המבט של שכבה זו.

> הילדים והמורות יצאו לחופשה, העוני והפערים לא

הספרים שנבחרו מייצגים תפיסה של התרבות הישראלית כשלוחה של אירופה, המנותקת לא רק מהמרחב שישראל שוכנת בו, אלא גם מכל שאר העולם. כך, למשל, הספרים ברשימה נכתבו ב-11 שפות שונות, כולן אירופיות – חוץ מהשפה העברית. לא רק שאין ספרים שנכתבו בערבית או בפרסית – אלא גם הסינית והיפנית מודרות. יש מקום לשלוש יצירות ביוונית עתיקה, אבל שום דבר מהקלסיקה ההינדואיסטית או הבודהיסטית לא נכנס. כך נראית מפת העולם לפי השפות המיוצגות ברשימה.

אם נסתכל על הספרים לפי המדינות בהן נכתבו, נראה מפה רק מעט יותר מגוונת. הכתמים הבודדים מחוץ לאירופה, צפון אמריקה וישראל מייצגים את אנשים כמו הסופר (הלבן) קוטזי בדרום אפריקה, הרמב"ם (שכתב את מורה נבוכים במצרים), או צ'נגיס אייטמטוב מקירגיזסטאן (שכתב את "והיום איננו כלה" ברוסית).

אם נסתכל מחוץ לישראל, נמצא "תרבות" לבנה למשעי. רק חמש יצירות ברשימה נכתבו על ידי סופרים שאינם לבנים: סלמן רושדי, זיידי סמית, טוני מוריסון, חואן חוסה סאר (שהוריו היגרו לארגנטינה מסוריה) ואייטמטוב. זו החלוקה של היצירות לפי המוצא האתני של כותביהן.

לפי הרשימה של הארץ, רוב תושבי העולם חיים מחוץ לספירה התרבותית כפי שמגדירים אותה המולים והעורכים. אלה הספרים שנכללו ברשימה שנכתבו מחוץ לישראל, לפי היבשות בהם נכתבו, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית של אותן יבשות.

בתוך הספרות העברית, המצב רק קצת יותר טוב. האם אנחנו צריכים לשבח את הבוחרים על כך שלא התעלמו מהספרות המזרחית וכללו 14 מספריה? זה הרבה פחות מרשים בהתחשב בכך שנכללו לא פחות מ-55 חיבורים של סופרים אשכנזים.

אני מניח שאם עורכי הארץ והאנשים שבחרו כדי להרכיב את הרשימה יעומתו עם נתונים אלה, הם יצהירו שבחרו אך ורק על פי איכות ולא על פי זהות. ובתודעתם, אכן כך הדבר. אלא שעיוות התודעה אותו הם מבטאים הוא הבעיה עצמה.

> בזמן שהערבים מטיילים: הנשים הפלסטיניות עושות מהפכה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf