newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המצב בסוריה איננו שחור ולבן כפי שנדמה

בסיפור הזה אין רעים וטובים, אלא רעים ורעים יותר. אם שני הצדדים רוצחים ופושעים, אבל האחד מביא לסכנה כלל אזורית ולמדינה שבה הטרור הדתי והעדתי יהיו הכלל – הגיוני להעדיף את השני. סוריה, מבט מחד"ש

מאת:

כותבת אורחת: נועה לוי

אבהיר כבר בראשית הדברים: אני מתנגדת להרג אזרחים מכל צד שהוא. כאנשים פוליטיים, עלינו לצאת נגד פשעי מלחמה ופגיעה מכוונת באזרחים מכל צד, וכשרואים את המראות הקשים מסוריה, הלב מזדעזע והכעס ממלא אותנו. הויכוחים על סוריה שוצפים לא רק אותנו כאן בארץ, אלא את השמאל בעולם כולו. וגם במק"י ובחד"ש יש ויכוחים קשים. בכל פגישה ארצית שלנו נושא סוריה עולה על השולחן ומתחיל ויכוח קולני, שהצדדים בו אינם יהודים מול ערבים, צעירים מול מבוגרים, או כל חלוקה פשוטה אחרת. יש בינינו כאלה שמפרסמים עמדות המגבות את משטר אסד, וכאלה המכנים אותו פושע מלחמה. העמדה המפורסמת בשם חד"ש ובשם חברי הכנסת אף היא מגוונת, אך הניתוח העומד מאחוריה שונה בכל זאת מהניתוח המקובל בפוליטיקה שמסביב, ולכן יש צורך להסביר. אסביר כאן את הניתוח הזה כפי שאני מבינה אותו.

רוב הציבור היהודי בישראל נחשף רק לנרטיב אחד בעניין הסורי. אתרי החדשות הערבים הרבים והמגוונים מציגים תמונה מורכבת בהרבה, ומסות של אינפורמציה יומיומית שלא מגיעה אלינו בכלל.

יחסי כוחות מאוזנים משנדמה

יש שני תיאורים אפשריים של מה שקורה בסוריה: הראשון הוא זה של דיקטטור שטובח בעמו. אסד הוא דיקטטור, הוא – ולפניו אביו – מדכאים את העם בסוריה, לא מאפשרים להם לקיים בחירות דמוקרטיות ולהחליף את השלטון, ולכן כשקבוצות בעם, בין אם הן דמוקרטיות ובין אם הן דתיות, קמות עליו כדי להפילו, יש להן את הלגיטימציה המלאה לעשות כן. כשבתגובה המשטר עובר לתקוף, להפציץ מהאוויר ולטבוח בעמו, יש לגנות אותו בכל פה, ולסייע להפלתו.

התיאור השני מציג מצב של מלחמה בין שני צדדים, האחד הוא המשטר הדכאני של הבעת' בשליטת אסד, והשני הוא מיליציות איסלמיסטיות, פונדמנטליסטיות, שמבצעות פשעים נוראים, טובחות בחפים מפשע, תוקפות מיעוטים ומוסלמים חילונים, מוכרות נשים לעבדות, ובעיקר מעוניינות להקים מדינה איסלמית בתוך סוריה ולכפות את הטרור הדתי שלהן על האוכלוסיה גם לעתיד. מיליציות אלה ממומנות ומחומשות בידי סעודיה ומדינות המפרץ – כלומר המשטרים הכי דתיים, הכי דכאניים והכי עשירים באזור. נגדם נלחם אסד וטובח בהן – וגם באזרחיו, הורס שכונות שלמות, ונעזר ברוסים שמפציצים מטרות אזרחיות. כלומר יש כאן שני צדדים רעים. אין גוד גאייז בסיפור (אולי הכורדים, אבל אותם נשאיר בצד כרגע). אבל לא מדובר במנהיג שטובח בעמו בתירוץ של מורדים מסכנים, כשיחסי הכוחות כנראה הרבה יותר מאוזנים בין הצדדים. הרי 6 שנות לחימה עדיין לא הביאו להכרעה במערכה.

בין שני צדדים רעים, האם ניתן לא להכריע?

> הרוקדים על הדם שבקרבנו

יתכן שיחסי הכוחות מאוזנים יותר משנדמה והסכנה של נצחון האיסלאמיסטים אמיתית. תושב חאלב נמלט על נפשו עם בנו (Syria Freedom House פליקר CC BY 2.0)

יתכן שיחסי הכוחות מאוזנים יותר משנדמה והסכנה של נצחון האיסלאמיסטים אמיתית. תושב חאלב נמלט על נפשו עם בנו (Syria Freedom House פליקר CC BY 2.0)

עיתוי חשוד

לפחות עבור הערבים במזרח התיכון, התשובה היא לא. המאבק בין האיסלאם הפוליטי, המובל בידי המשטרים העשירים והקיצוניים ביותר באזור, אינו על סוריה בלבד. את המיליציות והנשק שלהם הם מזרימים גם לירדן וללבנון, הם נלחמים בעיראק ואפגניסטן, והרעיונות שהם מקדמים הופכים נפוצים יותר ויותר בכל רחבי המזה"ת. האיסלם הפוליטי גם כאן בישראל הולך ומתחזק. כפרים וערים שפעם רוב הנשים בהן היו חשופות ראש – הופכים למקומות שבהן אישה לא מרגישה בנוח ללכת ללא כיסוי ראש. מתקפות דתיות על ארועים או מוסדות חילוניים של החברה הערבית הופכות יומיומיות, והמאבק נראה כנוגע לנעשה בבית מאי פעם.

גם אם אסד פושע ודיקטטור שיש להפילו, הסכנה של עליית משטרים איסלאמיסטיים המזוהים עם הגוש הקיצוני דתית אך הפרו אמריקאי של סעודיה והמפרץ היא סכנה גדולה מכדי להתעלם ממנה. אם שני הצדדים רוצחים ופושעים, אבל האחד מביא לסכנה כלל אזורית ולמדינה שבה הטרור הדתי והעדתי יהיו הכלל – לתפיסתי הגיוני להעדיף את השני.

רבים רואים בעמדה הזו חזרה על התקיעות המחשבתית הבין גושית של הקומוניסטים. כביכול, אנחנו פשוט בעד המחנה של רוסיה וסוריה ונגד המחנה של ארה"ב וסעודיה כי אנחנו תמיד נגד האמריקאים ובעד יריביהם. אבל יש פגם אחד בתאוריה הזו: רוסיה וסוריה היו שותפות גם לפני פרוץ המלחמה, לפני 6 שנים. סוריה נחשבה המעוז האנטי אמריקאי העיקרי במזה"ת גם אז. ובכל זאת, עד לפני 6 שנים, המפלגה הקומוניסטית וחד"ש התנגדו לאסד. כאשר המפלגות הערביות בישראל לחצו את ידו והיללו אותו, נציגי חד"ש ומק"י גינו אותו ללא הרף וסרבו ליישר איתו קו למרות עמדותיו הפרו פלסטיניות והאנטי אמריקאיות. למה? מכיוון שהוא דיקטטור המענה את מתנגדיו, מעולם לא תמכנו בכאלה. אז מה קרה? החד"שניקים נהיו דוגמטיים פתאום? או שאולי באמת השתכנעו שבהקשר של המלחמה הנוכחית, הסכנה של ניצחון האסלאמיסטים ופרוק סוריה לכמה מדינות תוך הקמת מדינה מוסלמית על אדמתה היא הסכנה המרכזית כרגע?

נקודה נוספת היא לגבי עיתוי הפרסום. ההרג בחאלב נמשך כבר שנים. עכשיו דווקא מתחיל השקט שאולי יאפשר אפילו תחילת שיקום. אז כשכולם צועקים דווקא עכשיו, האם זה באמת נגד הטבחים של השנים האחרונות, או בעצם נגד ההסדר החדש, נגד העובדה שאסד ניצח את המורדים בעיר, ולא להיפך? הסרטונים והתמונות הקשות מופצים כעת כי המורדים הפסידו במערכה על העיר שרצו שתהיה הבירה שלהם, והם יוצאים למערכה תקשורתית עולמית נגד המנצח.

בין העדר מידע לדיסאינפורמציה

בשולי הדברים אוסיף הסתייגות מכל מה שאמרתי לעיל, שאולי לא מתאימה לטון הנחרץ שהשמעתי קודם. מסוריה יוצאת המון אינפורמציה מנוגדת מהרבה כיוונים שונים. בערבית חבריי מראים לי הרים של כתבות, סרטונים, תמונות ודיווחים, שמראים על הפשעים החמורים של האיסלמיסטים והסכנה העצומה של נצחונם והקמת המדינה המוסלמית שבירתה חאלב. הם גם מראים לי המון תיעוד של שקרים וזיופים בתקשורת המערבית בהקשר של סוריה ופשעי אסד. למשל הסרטון הזה:

מצד שני בעברית ובאנגלית אני קוראת הרים של דיווחים על טיהורים אתניים, פשעים וטבח באזרחים, הפצצות אוויריות של מטרות אזרחיות ושכונות שלמות שנמחקות בידי כוחות המשטר הסורי. גם בצד הזה מראים לי על הרב מאוד זיופים, שקרים ודיסאינפורמציה מכוונת שמפיצים תומכי אסד ופוטין. בסופו של דבר, יש סיכוי שאני טועה לחלוטין, והפשעים והאיומים של המורדים אכן שוליים בהיקפם ביחס לטבח של אסד, אבל קחו בחשבון שיתכן גם שהמצב הפוך, שיחסי הכוחות מאוזנים יותר משנדמה והסכנה של נצחון האיסלאמיסטים אמיתית‏. העובדות לא ידועות לי עד הסוף, וגם לא לכם.

כן, התפתחות חיובית

הצגתי בתחילת מאמרי שני תרחישים, שני תיאורים של המצב בסוריה. כביכול היינו מצפים שבמלחמות מודרניות, האינפורמציה תהיה בידינו בזמן אמת, שלא כמו בעבר כשחיילי נפוליאון בצרפת לא יכלו לדעת מה קורה לחבריהם לנשק בגבול רוסיה. אבל אני לא יודעת אם לאור המקום שבו עולם העיתונות נמצא היום, יש לנו באמת יותר אינפורמציה. במידה מסוימת יש פחות – כי גורמי התקשורת מרובים ומגוונים, ומכונת ייצור הידע הפכה למרובת ראשים לפי ריבוי האינטרסים. הצניעות מחייבת אותי לומר – איננו יודעים בבטחון איזה משני התיאורים של המצב הוא אמת. את האמת אדע רק בדיעבד, אך מכלל הדיווחים אני נוטה להאמין שאסד נלחם נגד כוחות מסוכנים לא פחות ממנו.

על כן, במסגרת המידע שנמצא בידינו כרגע, שחרור חאלב מהאיסלאמיסטים נראה אכן כהתפתחות חיובית, משום שהוא סותם את הגולל על חלוקת סוריה, ועשוי לקרב את ‏סיום המלחמה. משום שהכוחות המתנגדים למשטר ורוצים בחלוקת סוריה, רוצחים ושוחטים אזרחים, אונסים ‏ומוכרים נשים בשוק, ומבקשים להקים בסוריה מדינה איסלאמית שתשליט את הטרור שלהם גם בעתיד. בין שני ‏הצדדים האלה, מי תעדיפו שינצח? אשמח מאוד שהעם הסורי יפיל את הנשיא אסד בבחירות חופשיות תחת פיקוח ‏בינלאומי, אבל לא באמצעות שכירי חרב ג'יהאדיסטים מכל העולם. אנחנו בחד"ש בעד סוריה מאוחדת, עצמאית, דמוקרטית ‏ופלורליסטית.‏

עו"ד נועה לוי היא חברה במזכירות הארצית של חד"ש

> סוריה אהובתי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf