היום ביקרתי אדם ששובת רעב שלושה חודשים

כותבת אורחת: תמר פליישמן

איימן טביש הוא עציר מנהלי ששובת רעב כבר 85 ימים ומאושפז בבית החולים אסף הרופא. יחד עמו נמנעים מאכילה עוד כ-140 עצירים מנהליים, אבל הוא ותיק השובתים כיום ולאחרונה הדרדר מצבו הרפואי. כל העצירים דורשים דבר אחד: חירות או משפט. והרשויות מתעלמות.

שלוש עשרה משנות חייו של איימן עברו עליו בכלא הישראלי. זו לא שביתת הרעב הראשונה שלו וגם לא הפעם הראשונה שהוא מאושפז בגלל התדרדרות במצבו הבריאותי. לפני קרוב לשנה היה מאושפז בבית החולים קפלן והרשויות הגיעו אתו לעסקה לפיה המעצר המנהלי לא יוארך בתמורה להפסקת שביתת הרעב. איימן עמד בתנאי העסקה. הרשויות לא.

עכשיו שוב איימן שובת רעב. אחרי 85 ימים הוא שוב התמוטט, שוב הגיע לבית החולים, שוב הוא שוכב אזוק למיטה מוקף בסוהרים. בחשבון פשוט בשנתיים האחרונות שבת רעב 190 ימים.

היום ענת מטר ואני באנו לבקר אותו באסף הרופא. ראינו אותו, דיברנו אליו, מסרנו לו דרישת שלום מהחברים בפלסטין ומהחברים בישראל, הספקנו לראות זיק בעיניים וראשיתו של חיוך לפני שהסוהרים התעשתו וזינקו וסגרו את הווילון הסובב את המיטה היחידה בחדר והדפו אותנו אל המסדרון. מבעד לווילון המוסט שמענו את איימן אומר: "תודה רבה ודרישת שלום".

את דרישת השלום הזאת העברתי למשפחתו שבדורה בשיחה עם חברו עימאד אל-ביטראן, ששוחרר לאחר שביתת רעב ארוכה ושגם אותו היינו מבקרות כשהיה בבית החולים. "כשיש ביקור – זה נותן כוח" אמר לי עימאד.

אז בבקשה, עשו את המאמץ הקטן הזה ותגיעו לבקר את האיש שבשמנו ניטלה חירותו. אנא, תעזרו לתת לו כוח.

בתמונה: הסוהר מסיט את הוילון מסביב למיטה שעליה שוב אזוק איימן טביש