newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לקראת שבת: איך חג ומועד קרובים כל כך עשויים להצית שנאה ואלימות?

זה קורה אחת ל-231 שנים: שבת שבה מציינים גם את יום כיפור וגם את עיד אל-אדחא. שני אירועים שחולקים צום, תשובה וכפרה הופכים לחומר בערה בסכסוך

מאת:

השייח' סמיר עאסי, האימאם של מסגד אל-ג'זאר בעכו, קיווה מאוד שיום כיפור ועיד אל-אדחא לא יחולו השנה באותו היום. לפני כשבועיים הוא אמר בריאיון כי עדיין לא ידוע "אם עיד אל-אדחא יחול ביום שבת, שהוא גם יום הכיפורים, או ביום ראשון למחרת… אבל אני מתפלל שהוא יהיה בראשון". השייח' עאסי התפלל, כשהוא זוכר היטב את שנת 2008 בעירו, עת התקיימו בה התנגשויות אלימות בין יהודים לערבים במהלך יום הכיפורים.

אבל התפילות, לפחות הפעם, לא עזרו. בסוף השבוע שעבר, אחרי בדיקה של מופע הירח וקביעה סופית של הראשון לחודש ד'ו אל-חג'ה, הודיעה המועצה האסלאמית העליונה למחקר ולפסיקות הלכה בסעודיה, שעיד אל-אדחא שנת 1435 (השנה ההיג'רית המקבילה ל-2014) יתחיל השנה בערב שבת, בדיוק ברגע שבו יתחיל צום יום הכיפורים.

בגלל שלוח השנה המוסלמי, כמו זה היהודי, הוא ירחי – מה שאומר שעם שקיעת השמש באה אל סופה יממה אחת ומתחילה אחרת – החפיפה בין החג והמועד היא מלאה. מלא הוא גם הניגוד הצפוי בין השקט היום כיפורי לבין זיקוקי עיד אל-אדחא.

צום ותשובה פה, וצום ותשובה פה

יום לפני היום הגדול תהיינה ההכנות של יהודים ומוסלמים בשיאן. בעצם מדובר בתקופה כולה. שני הציבורים נמצאים במהלכם של עשרת ימי תשובה, היהודים בין הראשון לעשירי בתשרי, והמוסלמים בין הראשון לעשירי לד'ו אל-חג'ה. ימים שבין כסה לעשור, עליהם אמר הנביא מוחמד ש"אין ימים האהובים יותר על אלוהים לעשיית מצוות מעשרת הימים הללו", ועליהם אמר הרמב"ם ש"אף על פי שהתשובה והצעקה יפה תמיד לעולם, בעשרת הימים הללו, שבין ראש השנה ויום הכיפורים, היא יפה ביותר".

החפיפה מתגברת ככה, ולא רק זאת – שכן במהלך עשרת הימים הללו מציינים היהודים את השנה החדשה, את הכתיבה והחתימה הטובה, והמוסלמים את עונת החג' (מווסם אל-חג'), שבמהלכה כשני מיליון עולי רגל עושים את דרכם אל מכה שבערב הסעודית לקיום מצוות העלייה לרגל. ביום שישי, יום לפני עיד אל-אדחא, והשנה גם יום לפני יום כיפור, מתקיים "צום ערפה" (נקרא גם וקפת ערפה – "העמידה מול הר ערפה" המכונה גם "הר הרחמים") ובמהלך הצום, לפי הנביא מוחמד "יש באפשרותו של המאמין לכפר על חטאים של שנתיים: על כל החטאים שביצע בשנה שעברה ועל אלו שהוא עלול לבצע בשנה הבאה".

וכך, צום הכיפורים המוסלמי, בתשיעי לחודש ד'ו אל-חג'ה, יתקיים השנה בזמן שמיליוני יהודים ברחבי העולם יאכלו את הארוחה המפסקת בתשיעי לחודש תשרי, לקראת צום יום הכיפורים היהודי. או אז, כשתשקע השמש, וכשיהפוך היום התשיעי לעשירי לחודש תשרי ולעשירי לחודש ד'ו אלחג'ה, יתהפכו גם הצדדים: המוסלמים יאכלו את ארוחת עיד אל-אדחא, הוא החג והחג' המוסלמי הגדול (אל-עיד אל-כביר) ובציבור היהודי יחל צום יום הכיפורים, שבת שבתון.

> בין כיפורים ועיד אל-אדחא: האם ווייז יצליח לאתר מסלול ללא אבנים?

ארוחה מפסקת (Max nathans CC BY-NC-ND 2.0)

ארוחה מפסקת (Max nathans CC BY-NC-ND 2.0)

החפיפה הזו מתרחשת אחת ל-33 שנה, ואם נתעקש על חפיפה בין עיד אל-אדחא לבין יום כיפורים דווקא בשבת – אז אחת ל-231 שנה. הנדירות נובעת מכך שגם בלוח השנה היהודי וגם בלוח השנה המוסלמי יש 354 ימים בשנה (להבדיל מזה הגרגוריאני בו קיימים 365 ימים), אולם אל לוח השנה היהודי הוחלט להוסיף אחת לשלוש שנים את חודש אדר ב' (בשנה מעוברת) ובכך להתיישר עם לוח השנה האזרחי, אך גם להתרחק 11 ימים מלוח השנה המוסלמי שנותר מקובע על 354 ימים. ייתכן כי הקרבה בין החג המוסלמי הגדול בעשירי לחודש לבין החג היהודי הגדול בעשירי לחודש, בין צום הכיפורים הזה למשנהו, נבעו מכך שהתקיימו בסמיכות רבה גם במקור, או כי הושפעו זה מזה.

החג שהפך לקרנבל

מצער שאל מול הקרבה הזו בין החגים, בעת הזו מתגברים דווקא החששות לקראת היום הגדול המתקרב. הם נובעים מהעת בה ישתרגו החגים זה בזה, או במילים אחרות בשל העובדה שעיד אל-אדחא ויום הכיפורים מתקיימים בצל הקונטקסט הפוליטי העכור והמכוער בו אנו חיים. בתוך מה שנראה כשנה שרשמה שיא נוסף של מתיחות יהודית–ערבית בארץ, ושהתבטאה בין היתר בהסתה חסרת תקדים נגד ערבים בארץ במהלך המלחמה בעזה, ושכללו תקיפות וקריאות על רקע גזעני, שלא לדבר על הנפגעים בנפש במהלך המלחמה – כ-2,200 פלסטינים, שרובם אזרחים, ועוד כ-70 ישראלים שרובם חיילים – ובחקיקה לאומנית בכנסת. בצל כל אלו יתקיימו השנה עיד אל-אדחא ויום כיפור, בו זמנית.

תוסיפו לזה את אירועי עכו 2008, את אינתיפאדת אל-אקצה, את מהומות אוקטובר 2000, את שתי המתקפות נגד עזה ב-2008 וב-2012, את נאומי עבאס ונתניהו באו"ם, את יאיר לפיד וה"זועביס", את איילת שקד, איווט ליברמן, יריב לוין, זאב אלקין ו"ליברלים" יהודים שונאי-ערבים נוספים בכנסת ישראל, ויהיה פשוט מאוד להבין את החששות והמתח המוגבר לקראת המועד המשותף.

בנוסף לכך, בשני העשורים האחרונים הפכו חגיגות עיד אל-אדחא לקרנבליות במיוחד – לרבות נפצים וזיקוקי דינור – ובצל החשדנות הקיימת בישראל, חגיגות אלו עלולות להיחשב עבור חלק מהיהודים כ"פרובוקציה". אם לזה נוסיף את הגבלות התנועה שמביא איתו יום כיפור, לעיתים באופן כפוי, על אוכלוסייה שחלק אינטגרלי מהחגיגות שלה ב"חג הגדול" הוא נסיעה לביקור קרובים, והרי לכם מתכון לא חגיגי לדרך שבה עיד אל-אדחא ויום כיפור עשויים להתנגש, תרתי משמע.

> ההתקפה על ערבים היא דווקא תגובת נגד להשתלבותם בחברה בישראל

חגיגות עיד אל-אדחא בירושלים (Asim Bharwani CC BY-NC-ND 2.0)

חגיגות עיד אל-אדחא בירושלים (Asim Bharwani CC BY-NC-ND 2.0)

"המשטרה נערכת בכוחות מתוגברים" הן החדשות שאנחנו שומעים לקראת יום שבת הקרוב, בתגובה שנראית כהכרח של המציאות המייאשת בה אנו חיים. ניצוצות הקדושה המעטים מגיעים דווקא מאקטים יומיומיים של אלו החיים בארץ הזו. זוהיר בהלול, לדוגמה, אמר שאת הדרך לארוחת עיד אל-אדחא בעירו עכו הוא יעשה ברגל, ומיוזמות קרן אברהם פנו לנשיא המדינה על מנת שיעשה את מה שביכולתו על מנת להפיץ מסר של סובלנות בתוך ים של שנאה. אבל בכך כמובן אין די.

מה שיקרה ברחבת הכותל ובהר הבית, אלחרם אלשריף, ביום שישי ושבת צריך להטריד את כולנו, אבל לא רק אם אנחנו שוטרים, אלא גם ובעיקר אם אנחנו תושבי הארץ הזאת שיודעים שהאפליה, הגזענות, השנאה, הבורות הגדולה שמעודדת איבה, והאווירה הפוליטית המנשבת מן הממשלה והתקשורת מייצרים אווירה עוינת, חשדנית ואלימה, ושלנו יש גם אחריות לגביה.

אז לקראת חג הקורבן (או "עיד קורבאן" בפרסית), החג שבו מציינים המוסלמים ברחבי העולם את עקידת ישמעאל על ידי אביו אברהם, ובחג שבו לפי המסורת היהודית התקיימה עקידת יצחק על ידי אותו האב (בשעת תפילת מנחה של יום הכיפורים), יש לא רק להתפלל אלא גם לחשוב מה ניתן לעשות אחרת.

ביום הכיפורים הזה, צריך לעשות גם חשבון נפש כיצד מכפרים על השנאה היוקדת, כחול ולבן, שמיוצרת כאן בין יהודים לערבים. שאחרי תקיעת שופר נזכור לא רק את החתימה הטובה אלא גם את החבר או החברה שחיים בארץ הזו, אי שם בין הים לנהר, ושחוגגים את החגים הגדולים שלהם תחת השליטה שלנו. שנתהה איך הגענו למצב הזה בו העובדה שיום כיפור ועיד אל-אדחא נחגגים ביום אחד מהווה רק סיבה לחשש ולפחד, ולא לשמחה או להתרגשות. ובעיקר לחשוב איך אפשר גם לשנות את המציאות הרעה הזאת. שתהיה גמר חתימה טובה. כל עאם ואנתם באלף ח'יר.

> דבר תורה לראש השנה: לא ליהודים בלבד

כיפור בתל אביב (Sharon G. CC BY-NC-ND 2.0)

כיפור בתל אביב (Sharon G. CC BY-NC-ND 2.0)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf