newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם טבעונים ויצרני גבינות יכולים להיאבק ביחד נגד המזון המתועש?

בזמן שהתנועה הטבעונית עסוקה במייצגים מול המעמדות הנמוכים או הממנגלים בפארק הירקון, תעשיית המזון הרב לאומית משתלטת על העולם והופכת את מרבית הציבור לצרכני בשר בכמויות ענק. דווקא שותפות בין מגדלי בשר מקומיים וקטנים לטבעונים יכולה לחולל שינוי אמיתי

מאת:

ברחבי העולם השלישי נכנסים אט אט קונצרנים גדולים של מזון, רשתות סופרמרקט, חברות זרעים רב לאומיות ועוד מרעין בישין. עיסוקם העיקרי אינו בטעם, מסורת, גידול מקומי או אקולוגיה. עיסוקם הוא עשיית רווחים. הם מצאו למשל שאם הם מרוויחים אלף דולר על פרה אחת, כל שעליהם לעשות הוא לגדל אלף פרות ולהרוויח מיליון דולר. בעלי חיים, ירקות, פירות וזרעים הם לא מה שהם. הם מספרים סטטיסטים בעקומה אחת שמטרתה אחת, להרוויח.

בחלקים גדולים בעולם עדיין קונים בעלי חיים בצורה המסורתית. מהמגדל. קונים בעל חיים שלם וגם אוכלים את כולו. משפט ידוע במרקש הוא שפרה לא עשויה מסטייקים, אי אפשר לאכול רק חלק אחד. בדרום תוניס עד לפני כמה שנים משפחה שלמה הייתה מזמינה תרנגולת או שתיים ביום ראשון בבוקר מהמגדל שהיה מגיע לכפר. בערב הם היו מקבלים את התרנגולות ואוכלים אותן במהלך השבוע. אותו הדבר עם ירקות ופירות. אם בשוק המקומי ואם על ידי החקלאי שמביא את התוצרת שלו לרחוב הסמוך לבתים.

בכל שמונה שעות נעלם זן מהעולם

אורי מאיר צ'יזיק, חוקר אוכל, מצא שבאיסטנבול של המאה ה-15, בעיר שהייתה הכי קרניבורית באותה תקופה, האדם הממוצע צרך חמישים גרם של בשר כבש. לשבוע. היום אנחנו מדברים על צריכה של מאות גרמים ליום.

בשנים האחרונות השינויים הם גדולים. נפתחים סופרמרקטים של רשתות ענק בכל פינה כמעט. צריכת הבשר היא תכופה יותר ופחות בריאה. צריכת הפירות והירקות משתנה והיא בעיקר תלויה ביבוא. יש יותר היצע, אך האיכות של הפירות והירקות ירדה. חקלאים לא עומדים במחירים, מגדלים לא עומדים במחירים.

גבינת מחלב עזי ׳מוטל׳ באלבניה

גבינה מחלב עזי ׳מוטל׳ באלבניה. עזים שהיו בסכנת הכחדה עד לפני 15 שנה

אנחנו יודעים על זן שנעלם בכל שמונה שעות. יהיה זה זן של בעל חיים או של פרי, ירק או זרע. חקלאים מרימים ידיים גם מול חברות זרעים רב לאומיות כמו מונסנטו וגם מול חברות ענק כמו מקדונלדס ששוברות את השוק המקומי בזה אחר זה. את שוק המגדלים וגם את השוק הצרכני.

אני מביא את ההקדמה הזו כדי לדבר דווקא על תנועת הטבעונות. בעיקר להציע לה, לפעילים שלה, אפשרות של שיתוף פעולה.

אולי בעוד כמה דורות המין האנושי יהפוך לטבעוני

תנועת הטבעונות רואה בכל מה שאמרתי בעיה, אני מניח. אך רואה בעיה גדולה יותר בעצם השימוש בבעלי חיים. בבשר שלהם, בחלב ובשימושים אחרים. חלק גדול מההתנהלות של טבעונים כוללת ניסיון לשכנע אחרים לעבור לטבעונות, מתוך הכרה ברורה בטוב שזה יגרום לעולם כולו וגם לנו בצורה אישית.

אז אעצור כאן ואומר שאני לא טבעוני. הייתי בעבר צמחוני, אך צמחונות אינה רלוונטית בדיון הזה. טבעונות כן. אני לא טבעוני, אבל אני כן מקווה שהעולם יהיה. אני חושב שיש סיכוי טוב שבעוד כמה דורות המין האנושי יגיע לשם. אני מקווה לכך.

אם המין האנושי יגיע לשם לא יתקיימו כנראה חיות משק בית לצורכי חליבה, בשר או צמר. מרעי הפרות הפזורים בעולם יסגרו ובשר פרה יהיה נדיר ולא חוקי כמו בשר אדם. עשרות מיליוני אנשים יחליפו את הפרנסה המסורתית שלהם בעבודה אחרת.

> פעילים נעצרו על התעללות בבעלי חיים בלב חגיגות המנגל של יום העצמאות

זה יקרה כי אנשים יבינו שבני האדם לא מותרים מבעלי החיים. זה אולי יקרה כי יחולו שינויים מרחיקי לכת בתרבות האנושית, זו הניזונה מבעלי חיים.

אני כותב את הטקסט הזה כי אני טוען שהוויכוחים היום של התנועה הטבעונית ואנשיה עם המיעוט הקטנטן שעוסק בגידול הומאני הוא עקר. גם הפעולה בפארק הירקון מול הממנגלים הייתה עקרה, שלא לומר טיפשית וחסרת הבנה בסיסית של המציאות.

סרבני גיוס בישראל יפגינו מול הקריה או במחסומים של הצבא. הם לא ילכו לירוחם ויצרחו "רוצחים" על החיילים שחוזרים מדי ערב מהבסיס בבאר שבע. בלי לטעון מה נכון ומה לא נכון. גם אתאיסטים, בטוחים בעצמם ככל שיהיו, לא ילכו לקבוצה של שומרי מסורת ויצעקו להם אידיוטים.

יהיו כאלו כמובן, משתי הקבוצות, אבל אני רוצה להאמין שהשיח הטבעוני אינו כזה.

פעולה ישירה מול אטליז בבעלות זוגלובק בנהריה צילום: Activestills

פעולה ישירה של שפיכת דם מזויף בחנות המפעל של זוגלובק בנהריה (צילום: אקטיבסטילס)

תאגידי המזון הרב-לאומיים יוצרים נזקים בלתי הפיכים

אנשים ברחבי העולם השלישי אכלו פחות בשר עד לפני מספר לא רב של שנים. הצריכה התחילה להשתוות לזו שבארצות הברית, עם הכניסה של התאגידים הרב לאומיים. כמו סיפור הדיג באגם ויקטוריה באפריקה. אלפי כפרים ניזונו והשתכרו מהדגים הקטנים באגם העצום וכשנכנסו החברות הבריטיות והתחילו לגדל את נסיכת הנילוס, הצריכה העולמית עלתה, נגרם נזק כמעט בלתי הפיך לאקולוגיה של האגם והכפריים מסביב אכלו שאריות מהמפעלים העצומים ואבדו את פרנסתם.

אני לא בא לדבר על העדפת מאבקים. על כך שמאבק מול החברות הרב לאומיות הוא הרבה יותר אקוטי, חשוב וגם בעצמו נוגע באופן ישיר בצריכה המופרעת של מוצרים מן החי. לא אגיד לאף אחד נגד מה להילחם, רק אומר את עמדותיי ואציע שיתוף פעולה.

רוב מוחלט של העולם לא מקיים פרקטיקה טבעונית בגלל שאלות של תרבות. לא שאלות של מוסר. אוכל מן החי קשור במיליוני סעיפים לשירה, ספרות, אמנות, פרנסה ובמקביל גם לביטחון תזונתי.

אם אברר את זה לעומק עם עצמי, אמצא את עצמי תומך באופן מובהק בתנועה הטבעונית ומטרותיה. יחד עם זאת אני לא מסוגל להזדהות עם אף אחת מהפעולות, בוודאי הרדיקליות שלה. בראשונה הפעולות לא רואות בציבור הרחב (99 אחוז? יותר?) בר שיח. הפעולות הרדיקליות מניחות, ברמה הכי פריבילגית והכי אטומה, שכולם צריכים להבין את מה שהם הבינו. את אותו גילוי האור. מה שגם סרבני מצפון לא מניחים, למרות שמדובר בחיי אדם.

במקום להיאבק בחברות הענק – התנועה הטבעונית נאבקת במגדלים הקטנים

גם הפעילות והטקסטים מתקיימים בזירה המקוונת וגם במציאות דווקא נגד מגדלים הומאניים, אותו רבע אחוז בודד המנסה לקיים את ערכי העולם הישן בכל הנוגע לצריכת מזון מן החי ומן הצומח.

רוב מוחלט של העולם לא אטום מבחינה מוסרית, הוא פשוט חי את התרבות של עצמו ורגיל לדברים מסוימים. קיימת מערכת כלכלית אינטנסיבית, מערכת תרבותית אינטנסיבית סביב הכול. זהו ההבדל הגדול.

יכול להיות שיש מקום להניח גופות של חתולים על מפתן ביתו של עומרי פדן, איש מקדונלדס בישראל. הייתי רואה בכך פעולה הגיונית, הרבה יותר מפעולה מול אנשי מעמד נמוך/ביניים שגם חצר אין להם והם הולכים לפארק ציבורי כדי לאכול את מה שהם רגילים.

מהצד, המאבק הזה נראה בעיקר מול אלו שמוכנים להקשיב או מול החלשים.

אחוזים ניכרים מאוכלוסיית העולם חיה ומתפרנסת מבעלי חיים. הם מגדלים בעלי חיים, מאכילים אותם ונהנים ומתפרנסים מהתוצרת שלהם. החל בצמר מכבשי אנגורה בתורכיה, בשר מחזירים שחורים בגסקוניה וחלב גמלים בלוב. דייג לחופי הים התיכון, ועיבוד עורות בסרדיניה. הפרנסה הזו מבעלי חיים כוללת בתוכה מאות מקצועות שונים שעוברים בתורשה כמו טוויה, גיבון, עישון בשרים ועוד. הפרקטיקות האלו מתחילות להיעלם מן העולם, לא בגלל הפעולות הטבעוניות. אלא אך ורק בגלל החברות הרב לאומיות. הטבעונים אמנם נלחמים גם מול היצרנים הקטנים באותה עוצמה כמו מול הגדולים, אך מי שרומס אותם בסוף הוא החברות הרב לאומיות.

פרות ממחוז איסטריה שבקרואטיה. היו קרובות לסכנת הכחדה

פרות ממחוז איסטריה שבקרואטיה. היו קרובות לסכנת הכחדה

היום, הקבוצה העיקרית שנלחמת מול חברות הענק שהפכו אוכל למספרים סטטיסטיים היא קבוצת היצרנים הקטנים. הגבנים הקטנים, מגדלי הבקר הקטנים והחקלאים הקטנים. הם עומדים מול כוחות שוק עצומים, אך האש מגיעה אליהם גם מכיוון הטבעונים.

המאבק הטבעוני – בעיקר לבעלי פריבילגיות

יכול להיות שהסיבה לכך היא פשוטה. ניתן לדבר, לנזוף או להסביר רק לאנשים שמוכנים להקשיב. החברות הרב לאומיות לא נמצאות בתוך שום משוואה של דיאלוג. הן אמנם מספקות את חומרי הגלם הוויזואליים לטבעונים, את הפרות הפצועות, את מגרסות האפרוחים האיומות, את התרנגולים החיים בצפיפות. אלו סרטים וצילומים מזעזעים שרק מבהירים את החשיבות בחזרה אחורה מבחינת גידול בעלי חיים. אך במקביל, זהו החומר הוויזואלי שמשמש להתנגדות לאותם יצרנים קטנים. בנוסף, נעשות מניפולציות רגשיות ילדותיות. מראים עגל קטן מכוסה בדם שרק נולד. הכיתוב למטה מדבר על האכזריות בהפרדת העגלים, אך לא מזכיר שכל עובר בעולם, כולל בני אדם, נולדים מכוסים בדם. דם מוכר ודם מעביר מסר. אבל במה מדובר כאן בעצם? ושוב, אין לי בעיה עם הטיעון. יש לי בעיה עם הצורה והדרך וגם עם ההתעלמות מהמציאות.

בפאנל שניהלתי בסינמטק תל אביב במסגרת דוקאביב של 2011 התארחו שני גבנים קטנים ומקומיים על הבמה. שי זלצר ודני ברזילי. קריאות רוצחים נקראו בהתחלה לעברם והבנתי אז דבר או שניים. זהו כמעט מאבק כורסא. לא מעצם היותו מתנהל רק על כורסא או מול המחשב, אלא בגלל שהוא פונה רק ללא מזיקים. השינוי העתידי שלו כרגע מכוון לאלו המוכנים להקשיב ולא לאלו שגורסים את העולם ברגעים אלו.

לא במקרה, השיח הטבעוני הנוכחי נמצא אך ורק במדינות פריבילגיות. במדינות האלו יש אנשים המוכנים להקשיב. רוב מוחלט של מוצרים מן החי הנצרכים היום בעולם מקורם בהתעללות. התעללות בבעלי חיים, בכדור הארץ וגם באנשים.

> תגובה: בדרך לשחרור בעלי החיים הטבעונות היא רק כלי אחד, אבל הכרחי

אני רוצה למקד את הדיון אם כן בשתי נקודות חשובות.

קיימת המציאות. אפשר להתעלם ממנה ואפשר לפעול אתה ביחד. כשמניחים גוויות של חתולים בפארק הירקון ומראים למשפחה ממוצעת את האמת הצועקת משיגים תוצאות הפוכות, כך אני חושב. משיגים התנגדות עזה לרעיון הטבעונות. הדבר דומה להפגנה נגד הכיבוש המתקיימת מול בניין בקרית מלאכי, בניין שמאוכלס במשפחות אתיופיות שחלק מבניהם הולכים לצבא. זה היה אופי הפעולה בעיניי.

תתרגלו למספר: 99.99 אחוז הם לא טבעונים. 99 אחוז מהבשר היום בעולם הוא בשר איום ונורא שמגיע מהחברות הרב לאומיות. אותם צריך לתקוף, לא את אלו המנסים לחזור לאורח חיים טוב יותר. לא את אלו שמנסים לתמוך, בעיקר באמצעים כלכליים בתנועות לגידול הומאני וחזרה לבסיס. איתם תדברו בסוף, הם חצי משוכנעים. תאמינו לי.

הנקודה השנייה והחשובה לא פחות היא שזהו מאבק פריבילגי. צריך להכיר בזאת. הוא לא מתקיים במדינות לא מפותחות כי הוא פריבילגי. הוא לא רואה עצמו ככזה. אך הוא פריבילגי לא רק בגלל שהוא מתבטא רק אצל חתכי אוכלוסייה שבעים שיכולים להרשות לעצמם אורח חיים טבעוני (לא ברמה הכלכלית כפי שנהוג לחשוב, אלא ברמה התרבותית), אלא בעיקר בגלל שהיחס שלו לתרבות העצומה שמתקיימת עד היום, שכוללת בתוכה מעגלים אנושיים שלמים של בעלי מקצוע, צרכני אוכל, מתכונים, סיפורים ושירים, הוא יחס של ביטול שלא רואה את המעבר לטבעונות כתהליך. אלא כמשהו שאמור להתבצע מחר בבוקר, בלי שום פשרה.

מחאה נגד מנהג הכפרות, שוק מחנה יהודה, ירושלים 2007 (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

מחאה נגד מנהג הכפרות, שוק מחנה יהודה, ירושלים 2007 (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

להיאבק יחד נגד המזון המתועש

אני לא רוצה לשכנע אנשים לאכול בשר או להפסיק בזה הרגע. אני הפסקתי לאכול בשר ואחר כך חזרתי. לא חזרתי בגלל תאווה מיוחדת, חזרתי כי הבנתי את המקום של הבשר בתרבות של המשפחה שלי ובמקום ממנו אני בא ולא רציתי להמשיך להתעלם מזה. העדפתי להיכנס לתהליך הזה ביחד עם כולם וגם להטיף אליו. להטיף לאכילה מועטת ואיכותית. לאכילה מסורתית. אני רוצה לכוון את כולנו למאבק האקוטי והחשוב נגד התיעוש של האוכל.

אם אתם אוהבים מוצרים מן החי, אכלו פחות. בררו מאיפה מגיע הבשר, מהיכן מגיע החלב. נסו להגיע למשקים מקומיים והתנגדו בכל דרך לתיעוש. פעלו בדרכים גלובליות נגד תעשיות מזון חובקות עולם שדואגות לייצר רווח גם מאנשי העולם השלישי. אם אתם לא אוכלים מוצרים מן החי, דאגו להפנות את חצי הקרב נגד תעשיות הבשר הגדולות. נגד ענקיות החלב. לא נגד יצרנים קטנים.

התהליך הזה הוא עצום והוא מצריך שינוי גדול בחשיבה. יכול להיות שיהיה לחלק מכם קשה עם האיטיות שבבקשה הזו שלי. יכול להיות שאם תראו מחר אדם שותה חלב מקרטון תנזפו בו על שתית מוגלה או על ריסוק אפרוחים. שוב.

זהו לא דיון של מי צודק. מי רוצח חסר אופי והאם המאבק הטבעוני הוא חשוב או לא. יתכן וגם יש מקום לרדיקליזציה שלו וכל בעל חיים חשוב ברגע זה. אך בעל החיים רוב הזמן נמצא במזרח אירופה או באנייה ענקית בדרך לישראל.

אפשר להמשיך להראות סרטים מזעזעים הלקוחים מהחברות הרב לאומיות, ואפשר לפעול בצורה אפקטיבית – לתמוך ביצרנים קטנים או לפחות לא לתקוף אותם. לקרוא לדעת קהל נגד חברות רב לאומיות, ונגד המעבר של העולם השלישי, כטרף בידי החברות, לדיאטה מהונדסת ולא בריאה שמקורה ברווח. הצטרפות לפעולות שאמנם מקיימות יצרנים קטנים, אך נאבקות מול ההיתר של מדינות להכניס בשטחן את חברות הענק.

הלוואי וכולנו ננבח על העץ הנכון.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf