newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לקראת הבחירות טראמפ מתחיל להעתיק תרגילים מנתניהו

גזענות נגד מצביעים ממיעוטים בחברה, האשמת היריבים בפתיחת הדלת לדאעש ופחד עמוק מקנוניות בתקשורת - כל אלה שיחקו תפקיד בקמפיינים של טראמפ ונתניהו. אבל לראש הממשלה הישראלי היה גם יתרון נוסף

מאת:

כתב: מיכאל שפר עומר-מן

קמפיין הבחירות של דונלד טראמפ מזכיר לא פעם את תעלולי הבחירות של בנימין נתניהו, במיוחד בנכונות שהוא מפגין להגיד פחות או יותר כל מה שנראה לו שיניב רווח פוליטי, בלי קשר לתוצאות ארוכות הטווח המסוכנות. אבל מעבר לסגנון ולאישיות, הצעדים הטקטיים שנראה שהמועמד הרפובליקני לנשיאות שולף מהשרוול בשבועות האחרונים של המרוץ דומים כבר ממש באופן מדאיג לאלו שראינו כאן רק לפני שנה וחצי.

> טבח קיביה: מאין בא הנוער שלא חש מעצור לבצע את הזוועה?

בנימין נתניהו עם דונלד טראמפ, ספטמבר 2016 (קובי גדעון, לע"מ)

מחלק טיפים? בנימין נתניהו עם דונלד טראמפ, ספטמבר 2016 (קובי גדעון, לע"מ)

במיוחד בולטות האזהרות הכלליות שהפריח טראמפ לאוויר לאחרונה מפני זיופי בחירות בערים בעלות אחוז גבוה של שחורים והיספאנים, שמהדהדות את אזהרתו של נתניהו ביום הבחירות מפני הערבים שמובלים באוטובוסים לקלפיות. בשני המקרים ניסו המועמדים להגדיל את אחוזי ההצבעה בקרב לבנים או יהודים ימנים, באמצעות הפחדה מפני מיעוטים שישפיעו על ההליך הדמוקרטי באמצעות מימוש זכותם הבסיסית להצביע.

אזהרות כאלה מנגנות על הפחדים ועל האמונות הבסיסיות ביותר של מצביעיהם של טראמפ ונתניהו – ובמיוחד על התפיסה שהם עצמם, ולא אף אחד אחר, הם הפנים האמיתיות של האומה, ושהם חייבים להלחם כדי למנוע ממיעוטים שונים לגנוב להם את המדינה ואת הכוח הפוליטי. בישראל קוראים לזה "האיום הדמוגרפי", לרוב בלי לחשוב בכלל שמדובר בהגדרה גזענית. בארה"ב דעות כאלה לרוב לא מקבלות ביטוי מחוץ לחדרים סגורים וארוחות משפחתיות, אבל נראה שטארמפ מאמין שההסתה הזאת יכולה להפעיל – אולי אפילו באופן לא-מודע – את הגזענות החבויה גם בקרב לבנים מהמיינסטרים.

והנה עוד טקטיקה של טראמפ שאולי תזכיר לכם משהו: להצהיר שוב ושוב שאם הילרי קלינטון תבחר לנשיאות – דאע"ש ישתלטו על ארה"ב. נתניהו אמר בדיוק את אותם הדברים על יריביו משמאל, עם התשדירים שבהם נראו לוחמי דאעש בג'יפ לבן עולים לירושלים. המסר: נצחון למחנה הציוני הוא נצחון לדאעש.

הטקטיקה השלישית ששואל המועמד הרפובליקני לנשיאות מראש הממשלה הישראלי היא שימוש בטענות מרובות בדבר קנוניה של התקשורת הליברלית שמנסה להפיל אותו ולחזק את יריביו. טראמפ מאשים את התקשורת האמריקאית שוב ושוב במצבו בסקרים, כמו שנתניהו האשים את התקשורת בקנוניה עם השמאל.

ועדיין, יש הבדל

שלוש הטקטיקות האלה מבוססות על החדרת פחד בציבור הבוחרים, ויש להודות: בישראל זה עבד. נתניהו הוא לא פוליטיקאי אהוד, הוא פיגר בסקרים ממש עד יום הבחירות ואיבד קולות לטובת מפלגות ימין אחרות. אבל מרגע שהצליח לשכנע מצביעי ימין שכל פתק שאינו לליכוד יבטיח את נצחון הערבים, דאעש, חמאס, קנוניית השמאל והתקשורת או כוחות זרים שבוחשים כאן – הפך נתניהו את המגמה ונבחר שוב לראשות הממשלה.

יש לטראמפ לא מעט מה ללמוד מהתהליך שקרה פה, במיוחד כשמסתמן שהוא מאבד קולות במספרים משמעותיים למועמד הליברטריאני גארי ג'ונסון. אבל זה לא אומר שמה שעבד בשביל נתניהו יעבוד בשביל טראמפ. לנתניהו יש משהו אחד שלמקבילו האמריקאי אין, ושסייע גם כן להבטיח את נצחונו: שנים של נסיון כראש ממשלה, והיסטוריה (גם אם מפוקפקת) של שמירה על בטחון ישראל. מנגד, למתמודד שמולו לא היה שום נסיון כראש ממשלה או בתפקידים ביטחוניים רלוונטיים.

במלים אחרות: בשביל מספיק מצביעים ישראלים נתניהו היה הימור בטוח. בארה"ב, טראמפ הוא הימור פרוע.

והבדל אחרון נוסף: בהיעדר בחירה ישירה, בנימין נתניהו היה צריך לזכות רק לתמיכה של 23 אחוז מהמצביעים. טראמפ צריך הרבה יותר.

מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי, ועורך האתר מגזין 972+, האתר האח של שיחה מקומית. הפוסט פורסם במקור באנגלית שם ותורגם על ידי חגי מטר

> הדיבור על בצלם באו"ם משקף את הפחד בשמאל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf