newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה קרה שפתאום אכפת לטראמפ מגורלו של הילד הסורי?

עד המתקפה האחרונה של אסד באדליב, הפגין הנשיא האמריקני אדישות לגורל אזרחי סוריה. התמונות, הקולות והעדויות לא חילצו ממנו אמירה נגד אסד – להפך. עכשיו הוא צריך "להוכיח" שהוא מוכן להלחם בפוטין, וזה לא טוב לעולם

מאת:

התמיכה המוחלטת בתקיפה האמריקנית בסוריה על ידי התקשורת והממסד הישראלי, צריכה לעורר אצלנו מיד תהיות בנוגע לפעולה. אימוץ הנרטיב בידי כלי תקשורת בחול ובארץ, כאילו ההחלטה לתקוף הגיעה אחרי שטארמפ צפה בתמונות של תינוקות שמתו בתקיפת הגז, כאילו לטראמפ או למישהו בממשל האמריקני באמת אכפת מילדים בעולם השלישי, היא נאיבית במקרה הטוב.

טראמפ בנה את עיקר הקמפיין שלו על פחד וקסנופוביה כלפי מהגרים. בסוף 2015 התפרסמה תמונתו של אלן קורדי שגופתו נסחפה אל חוף בטורקיה. משפחתו ניסתה לברוח מהקרבות המדממים בסוריה, אך הוא, אחיו ואמו מתו בדרך. התמונה, שהכתה גלים בכל העולם, לא זכתה להתייחסות מצד טראמפ. גם התמונות של הילדים המתים בסוריה שהתפרסמו בשנים האחרונות לא גררו התייחסות נחרצת או אמירה מצדו.

> מעורבות המעצמות העולמיות בסוריה מזכירה משפחות פשע

הנשיא דונלד טראמפ (Michael Candelori/CC-by-2.0)

הנשיא דונלד טראמפ (Michael Candelori/CC-by-2.0)

העבר הקרוב והמדמם של סוריה לא גרם לטראמפ להכריז על מדיניות קליטה של פליטים מסוריה. או על כך שהוא הולך להפעיל לחץ על אירופה לאפשר לפליטים להיכנס אליה. להפך, כמה שבועות אל תוך ממשלו ניסה טראמפ להקשיח את מדיניות ההגירה ולא לאפשר לפליטים ממדינות מסוימות להיכנס אליה, ביניהן סוריה.

הדמוקרטים, התקשורת והממסד בסך הכל ניסו להפוך את טראמפ לקלינטון

לקביעה החד משמעית של ארצות הברית שאסד אחראי להפצצת העיר הסורית בגז, צריך להתלוות לפחות אחוז קטן של ספק. זה לא שאין אפשרות שאסד מסוגל להפציץ אזרחים בנשק כימי, אלא שארצות הברית ידועה כמי ששוב ושוב מאשימה ארצות שאליה היא מתכוונת לפלוש בפשעים, כשבסוף היא בעצמה מבצעת פשעים גדולים יותר במהלך הפלישה והכיבוש של אותן הארצות. ההתערבות והפלישות מעולם לא נעשות כדי לעזור לאזרחים עצמם, אלא כדי להבטיח אינטרסים אמריקאים באזור.

בפעם האחרונה שארצות הברית החליטה לפלוש למדינה אחרת במזרח התיכון, נציגי הממשל שיקרו וטענו שלסדאם חוסיין יש נשק להשמדה המונית, ושהם הולכים לשחרר את העם העיראקי (הם היו מעוניינים בנפט העיראקי). האפיזודה הזו עדיין לא נגמרה: עד עכשו מתו יותר מחצי מיליון עיראקים, ואנו עדים לחוסר היציבות שארצות הברית יצרה בפלישה ההיא עם היווצרות דעאש.

השינוי במדיניות טראמפ כלפי אסד, ככל הנראה, נובעת מכך שמאז היבחרו הוא חוטף ביקורת מצד הדמוקרטים והתקשורת בארצות הברית על הקשרים לכאורה שהיו לו ולאנשיו עם רוסיה. זוהי דרכו של טראמפ להראות שהוא אינו ממשל בובות של רוסיה, ושאין ממש בתאוריה לגבי התערבות של רוסיה – דרך פריצה למיילים של המפלגה הדמוקרטית – בבחירות בארצות הברית. החיבוק החם שטראמפ זוכה לו מצד הדמוקרטים והתקשורת, שבכל יום אחר היו ממשיכים עם הביקורת הבלתי פוסקת כלפי ממשלו, מראה כי יותר מהכול הביקורת שהם הטיחו בו נועדה "לחנך" את טראמפ לבצע מדיניות חוץ אגרסיבית נגד רוסיה.

הביקורת הזו עצמה נגועה בצביעות. היא אינה מתמודדת עם המניעים והסיבות האמתיות שגרמו לניצחון טראמפ, והיא גם מחוסרת הבנה היסטורית. ההתערבות בבחירות של מדינות אחרות בדרכים שונות היא מה שארגוני ביון עושים כדרך קבע. במאה הקודמת וגם בשנים האחרונות הייתה זו ארצות הברית שהשתמשה בטקטיקה הזו דרך סוכנויות ביון, לרוב כדי לתמוך במשטרים פרו מערביים. כיום, לדוגמה, ארצות הברית תומכת בדיקטטורה בסעודיה, שאחראית לרצח ולהוצאות להורג של מתנגדי משטר ומעורבת בלחימה בתימן שגרמה למיליונים לרעוב בסכנת חיים.

האמירות האחרונות של הממשל לגבי סוריה על כך שהם כבר "אינם רואים עתיד שבו אסד נשאר בשלטון", נועדו לשים את ארצות הברית במסלול התנגשות עם הרוסים. זהו מהפך. טראמפ ותומכיו מהימין הגזעני דוגלים במדיניות בדלנית. כמה ימים לפני תקיפת הגז אמר מזכיר המדינה רקס טילסטון כי "גורלו של אסד יקבע על ידי האזרחים של סוריה", או במילים אחרות: ארצות הברית לא תתערב ותיתן לדיקטטור להמשיך לשלוט.

אך במסלול שטראמפ מנתב כעת, הוא מסמן לנציגי הממסד האמריקאי והתקשורת שהוא מוכן לחזור למדיניות של התערבות במדינות העולם. שהמאבק שלהם לגרום לו לנהל מדיניות אגרסיבית כלפי כל מדינה שמערערת את השליטה של ארצות הברית ברחבי העולם, ובראשה רוסיה, הצליח. זוהי מדיניות מאוד מסוכנת, במיוחד כשמדובר ברוסיה, מדינה שגם לה אלפי ראשי נפץ גרעיניים.

> אסור לשתוק: הצטרפו לישראלים ופלסטינים בקמפיין סולידריות עם העם הסורי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf