newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יאיר נתניהו צודק: צאו לרחובות

בעוד בסביבתו של נתניהו לא בוחלים באף תעלול כדי למנוע דיון בחשדות נגד ראש הממשלה, היבא אללבדי, צעירה המוחזקת במעצר מנהלי, מוכנה לסכן את חייה כדי שיגידו לה במה היא חשודה

מאת:

שובל החשדות בפלילים שגורר אחריו ראש הממשלה נתניהו אמנם מאיים להטביע מדינה שלמה שהפכה לבת ערובה של מלחמת ההישרדות של האיש, אבל צריך להודות שיש לו גם את רגעי החסד שלו. את מה שלא הצליחו מאות ואלפי דו"חות של ארגוני זכויות אדם לעשות, עושות החקירות נגד ראש הממשלה: פתאום הימין העמוק, הזחוח, שבז לכל שיח הזכויות, מאמץ את שפת זכויות האדם ומזדעק בשמו – מדינת משטרה! דיקטטורה! וכדרכו עושה את זה בלהט ובנחישות שהשמאל יכול רק להתקנא בהם.

גילה שיש פה דיקטטורה. יאיר נתניהו (צילום: פלאש 90)

הסערה האחרונה בביצת הימין מתחוללת סביב החרמת המכשירים הסלולריים של שניים מיועציו של נתניהו על ידי המשטרה, במסגרת חקירת החשדות להטרדת עד המדינה בתיק 4000, שלמה פילבר.

רק התפרסמה הידיעה וכבר אנשי הימין מתחרים ביניהם מי יספק את התגובה המזועזעת ביותר. השר בצלאל סמוטריץ', האיש שאורך הקווים המוסריים האדומים שחצה מספיק כדי להקיף את כדור הארץ פעמיים, קבע כי מדובר "בחצייה מפחידה של קו אדום בוהק מכל בחינה שהיא". איילת שקד התפייטה ש"לקחת לאדם את הסלולרי ולהחרים אותו זה כמו להפשיט אדם" והזדעקה בשם "זכויות החשודים שנרמסות תחת גלגלי המשפט הפלילי", בעוד זכויות האסירים הפוליטיים המשיכו להיטחן עד עפר תחת כהונתה. כתב הבית של נתניהו, אראל סג"ל, קונן על הפיכתה של ישראל לדיקטטורה משפטית. וכתמיד האפיל על כולם בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, שכתב בדף הפייסבוק שלו "אנחנו מדינה דיקטטורית באופן סופי. צאו לרחובות כי אתם הבאים בתור".

אני לא יודעת מתי נתניהו הצעיר יצא בפעם האחרונה מביתו לשם מאבק ציבורי כלשהו (הפוסיקט, לשם הבהרה, איננו כלול בהגדרה), אבל אני דוקא מאמצת את קריאתו הנרגשת בשתי ידיים. צאו לרחובות, אנחנו מדינה דיקטטורית באופן סופי. באופן ספציפי יותר, צאו לצומת העמקים, צפונית לחיפה, לא רחוק מקיבוץ יגור. שם, בבית המעצר קישון, נמצאת היבא אללבדי, הצעירה הפלסטינית בעלת האזרחות הירדנית ששובתת רעב מזה למעלה מחודש ימים במחאה על מעצרה המנהלי. הבוקר אללבדי הוחזרה הבוקר לבית המעצר אחרי אשפוז בבית חולים בני ציון בחיפה, אליו הגיעה בעקבות הידרדרות שחלה במצבה הבריאותי.

כמו יתר 400 ומשהו העצורים המנהליים הפלסטינים שיושבים בבתי הכלא הישראליים, מעולם לא הוגש נגדה כתב אישום. כמו את מעצרם, גם את מעצרה ישראל יכולה להאריך מדי חצי שנה עד קץ הדורות, מבלי שתוכל להגן על עצמה במשפט. אולי היא תמשיך במעצר את שביתת הרעב שלה ותשוחרר בסוף, אחרי שתגיע לסף מוות, כמו העיתונאי מוחמד אל-קיק ששוחרר אחרי ששבת רעב במשך 94 ימים וכמעט קיפח את חייו בגלל מעצר שסיבתו לא הובהרה לו מעולם. אולי לא. מעצרים מנהליים הם החור השחור שאליו נזרקים פלסטינים מכוח מילות הקסם "איום ביטחוני" שמפטיר השב"כ לעבר בית המשפט, בשרירותיות שיכולה לסמן אותם היום כאיום ביטחוני חמור שמחייב את כליאתם ללא משפט וללא כתב אישום ומחר לשלח אותם לדרכם כמו לא היו דברים מעולם; רק הימים, השבועות, החודשים והשנים שהלכו לבלי שוב. כשזה מגיע לפלסטינים, המערכת עובדת מהסוף להתחלה: קודם כל מושיבים בכלא, אחר כך מבררים – או לא – במה בכלל האדם חשוד.

מחאה מחוץ לדיון בערעורה של היבא אללבדי על מעצרה המינהלי, ב-28 באוקטובר 2019 (צילום: אורן זיו)

מחאה מחוץ לדיון בערעורה של היבא אללבדי על מעצרה המינהלי, 28 באוקטובר 2019 (צילום: אורן זיו)

לפני הנהי האחרון על "הדיקטטורה השיפוטית", הגל הקודם של נהמת עדת נתניהו היתה על "האכיפה הבררנית" נגדו. מעבר לעובדה המדהימה שמי שעומד בראש המדינה האומללה הזו עבר כל כך מהר מטיעון ה"לא יהיה כלום כי אין כלום" ל"כולם עושים כך, למה רק אני?", הטענה המתקרבנת הזו הפכה לגרוטסקית עוד יותר על רקע שביתת הרעב של אללבדי בת ה-32. וזה אולי כל הסיפור בקליפת אגוז: מצד אחד, גבר יהודי שמחזיק בכל פריבילגיה אפשרית ומתלונן למה בכלל עוסקים בחטאיו, ומנגד בחורה צעירה בתחתית שרשרת המזון האנושית שהציונות יצרה פה שגוועת לאיטה בדרישה שיגידו לה במה הם טוענים שחטאה. האחד מחזיק במדינה שלמה כבת ערובה כדי שלא ידברו על אישומיו, השנייה מוכנה לקפח את חייה כדי להוציא אותם לאור.

צודק יאיר נתניהו: צאו לרחובות. לא בגלל הדיקטטורה השיפוטית שהוא וחבריו מדמיינים ובשמה משתלחים במערכת המשפט שמהווה באופן גורף חותמת גומי מבישה לכל גחמה של מערכת הביטחון, וגם לא בגלל שאנחנו הבאים בתור. במדינת העליונות היהודית, אנחנו, הפעילים היהודים, מוגנים מפני התעמרויות מהסוג הזה. צאו לעמוד מול בית המעצר קישון כי שם, ביחד עם היבא אללבדי, נמקים גם קרעי האנושיות והמוסר הקולקטיבי שלנו, ללא משפט, מאחורי דלתיים סגורות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf