newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יש מאות מיליוני אום כלת'ום, כמספר האוהבים את שירתה

היום לפני ארבעה עשורים הלכה לעולמה הגדולה בזמרות מצרים. שירתה חוצה גבולות של זמן, מקום ותרבות

מאת:

היום בדיוק לפני 40 שנה, ב-3 בפברואר 1975, נדם קולה של אום כלת'ום. בהלוויה שנערכה למחרת פטירתה, מיליונים ליוו אותה בדרכה האחרונה, במסע שחלף ברחובות קהיר. אומרים שזו הייתה הלוויה הגדולה אי פעם, בעולם הערבי ובכלל.

אום כלת'ום נשארה אחת הזמרות האהובות על ערבים, יהודים ונוצרים כאחד. שיריה משודרים עד היום בקול ישראל בערבית ויש העוצרים ממלאכה כדאי להקשיב לה, בדיוק כמו פעם, בשנות השישים. אז, כשלא הייתה טלוויזיה, משפחות, בעיקר של יוצאי צפון אפריקה, כמו גם יוצאי מצרים ובעצם כל דוברי הערבית, היו לוקחות פסק זמן, יושבות סביב מקלטי הרדיו הגדולים תיבות עץ עם עינית ירוקה ומכוונים את החוגה לרדיו קהיר. קליטת הרדיו הייתה תלויה במזג האוויר, באורך האנטנה, אבל קולה של "כאוכב אל-שארק", "כוכב המזרח", היה ממלא את החדר באיזה קסם לא מוגדר. בערבית קוראים לזה תאראב. אין לזה תרגום לשום שפה אחרת. לא שהיא הייתה שרה מיד. היא הייתה נותנת לתזמורת לנגן פתיחה. הייתה נותנת לקהל להתלהב. בהינף אצבע היא הייתה מורה לתזמורת לנגן שוב קטע של שיר שחשה כי עבד היטב על הקהל.

אין אום כלת'ום אחת. יש מאות מיליוני אום כלת'ום, כמספר האנשים האוהבים את שירתה במקומות הכי לא צפויים בעולם. ארבעה עשורים אחרי, השפעתה חזקה כתמיד. אם זו שאקירה, או סאפו, אם זו דיקלה דורי או מארטיריו, הרוח שם.

זו אותה רוח מסתורית, שהופכת את השירים, מאות ההקלטות מעל גבי תקליטי 78 סל"ד, תקליטי אריכי נגן וגם מאות שעות שצולמו בווידאו, מתוך הופעות חיות.

הרבה לפני שהיו יוטיוב או פייסבוק, התקליטים ומעט הסרטים שעשתה, היו מסוגלים לעשות את החיבור בין אנשים. בבואנוס איירס, בה גדלתי, יהודים ממוצא סורי, דרוזים מלבנון ומהגרים ממצרים או מרוקו היו משמיעים, בחרדת קודש, את התקליטים או הולכים להקרנה חגיגית של אחד מהסרטים שלה.

> הפרויקט של אסתר: מהפכת תרגום המוזיקה הערבית ביו-טיוב

פאטמה איבראהים אל-בלתאגי‏, שמה האמיתי, נולדה בסוף המאה ה-19. בתו של השייח' איבראהים סעיד אל-בלתאגי, אימאם. הוא העניק לה את השם "אום כלת'ום", על שם בתו השלישית של הנביא מוחמד.

ב-1931 היא הופיעה בישראל. אחרי ההפיכה במצרים, היו גורמים שניסו להשתיק אותה, בתואנה שהיא "שרה בשביל המלך פארוק והיא לא ראויה לשיר בשביל נאצר". כשנאצר שאל מדוע שיריה לא נשמעים ברדיו, שהייתה בשליטתו וקיבל את התשובה – הוא רתח מזעם. הוא כיבד אותה והיא כיבדה את המהפכה.

כשמצרים נחלה את התבוסה במלחמת ששת הימים, אום כלת'ום הסתגרה בחדרה משך שבועיים. מות נאצר, בשנת 1970, היכה בה קשות.

בשנות חייה האחרונות, היא סבלה ממחלת כליות חשוכת מרפא. בשנת 1973 הופיעה לאחרונה במצרים ונאלצה לטוס לארצות הברית, לקבל טיפולים רפואיים מצילי חיים. בעת ביקור מולדת, לפני 40 שנה בדיוק, היא נפטרה. מחוץ לבית החולים בו כבו חייה, המתינו מאות אלפים, בשירה חרישית.

המוסיקה שלה חוצה גם היום גבולות של תרבות, זמן ומקום.

אום כולת'ום, קולה של מצרים. סרט תעודה, משנת 1996:

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf