newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשמנכ"ל שלום עכשיו הציל את ביבי ואת הסכם חברון

לאבי בוסקילה, המנכ"ל החדש של "שלום עכשיו", יש דבר אחד ברזומה שמעטים במחנה השלום יכולים להתגאות בו: הוא עצר במו ידיו מתנחל שניסה לבצע פיגוע המוני בחברון, וקיבל תעודת הוקרה מנתניהו

מאת:

לפני עשרים שנה שירתי כסמ"פ באחת הפלוגות בחברון. ממשלת נתניהו הראשונה עמדה למסור שלושת רבעים מהעיר לניהול הרשות הפלסטינית באותם ימים. המתנחלים זעמו, והיתה תחושה קבועה של מתח באוויר.

באחד הבקרים שלחו את החפ"ק שלי לאיזה עניין בכיכר גרוס, שהיתה עדיין מקום עמוס ושוקק, לפני שמרבית החנויות הפלסטיניות נסגרו ובעלי הדוכנים גורשו.

הסתובבנו שם סמוך לכניסה לאחד ממתחמי המתנחלים, כשפתאום נשמעו נשמע צרור או שניים באוטומט מפינה אחרת של הכיכר. הספקתי לראות חייל צה"ל יורה (בישיבה!) לכיוון ההמון, ונעצר על ידי שני חיילים אחרים מיד.

מסתבר שמתנחל (לא תושב חברון) שהתנגד להסכם החליט לחקות את ברוך גולדשטיין, ולבצע פיגוע המוני שיבעיר את העיר ויעצור את הפינוי. אלא שמיד באותה שנייה קצין מגדוד הנח"ל שלנו שהיה מאחורי היורה זינק עליו, ועצר אותו בלי שאף אדם נפגע בצורה רצינית – לא היורה ולא הפלסטינים בכיכר. כל מה שנשאר לנו לעשות זה להתמודד עם ההתקהלות שנוצרה במקום.

טבח גולדשטיין הוביל לסדרת פיגועי נקמה פלסטיניים וערער את תהליך אוסלו באופן חסר תקנה. מהאירוע שלנו לא נותר זכר אחרי כמה שעות.

אותו קצין, אבי בוסקילה, הפך לגיבור היום – בידיעות אחרונות התפרסמה תמונה שלו ברגע לכידת היורה, והוא אפילו קיבל תעודת הוקרה מביבי. זמן קצר אחר כך באמת פינינו חלק מחברון (אני קיפלתי את המוצב בצומת הזכוכית). זו היתה כמובן אשליה – כיבוש העיר לא נפסק מעולם. אבל זה כבר סיפור אחר.

השבוע נודע שאבי בוסקילה מונה למנכ"ל החדש של "שלום עכשיו". לפי מה שהבנתי, הוא פעיל בקהילה הגאה ואין לו היסטוריה ארוכה בארגוני שלום. אבל יש לו ברקורד משהו שמעטים מאוד במחנה השלום יכולים להתגאות בו – הוא האיש שהציל במו ידיו את הסכם חברון.

> הירי בחברון: מה למד"א ולחובש שצעק "הכלב חי, שמישהו יעשה משהו"?

הפך לגיבור היום. אבי בוסקילה בעיתון "ידיעות אחרונות". ינואר 1997. התמונה באדיבת אבי בוסקילה

הפך לגיבור היום. אבי בוסקילה בעיתון "ידיעות אחרונות". ינואר 1997

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf