newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להפוך את יום השואה ליום שבתון

לעצור הכל ליום אחד. כדי לזכור, אבל בעיקר כדי ללמוד איך גזענות יומיומית הופכת לשנאה מאורגנת ולמנגנון של השמדה שיטתית. יום בו כל אחד יבחן כיצד היה נוהג, לו היה עומד אל מול משפחה נרדפת המבקשת כי יסתיר בביתו את ילדה תוך סיכון חייו וחיי משפחתו

מאת:

כותבת אורחת: יפעת סולל

יום השואה הוא המועד המשמעותי ביותר עבורי בלוח השנה. חגי ישראל עבור רוב הציבור אינם אלא ימי חופשה, המשולבים במסורות קולינריות, אבל משום שמדובר במועדים דתיים, הם קבועים כימי שבתון. מקומם אותי, שדווקא ביום השואה מצפים ממני לנהוג כביום עבודה רגיל. העובדה שלא מדובר ביום שבתון היא אחת משיאי ההתבטלות של החברה הישראלית בפני הדת.

שלושה "מועדים" הוסיפה מדינת ישראל ללוח השנה. שניים מהם קשורים לעצם הקמתה – ואני מבין החושבים שהחיבור בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות הוא חיבור נכון וחשוב – אלא שעם השנים המורכבות הפכה לרבת פנים יותר מאשר רק הקורבנות אל מול ההישגים ויום הזיכרון הוא עבורי יותר ויותר יום של זעם על מצעד האיוולת המתמשך המביא להתווספות של עוד ועוד משפחות למעגל השכול, הישראלי והפלסטיני, בניגוד לשכל הישר וללא כל תוחלת.

יום השואה הוא אחר. עסקינן בתופעה היסטורית בעלת היקף ייחודי, של ניסיון מתוכנן ומתוחכם, של אומה נאורה ומתקדמת, להיפטר מכל הקבוצות האנושיות שאין לה עניין בהן, ובראשן העם היהודי. יש לזכור כי בד בבד פעל המנגנון הנאצי להיפטר מהצוענים, מבעלי המוגבלויות הפיזיות, חולי הנפש, ההומואים וכמובן חברי ועדי העובדים. אחריהם ברצף גם האפריקאים, הערבים והאסייתים – רק עניין של זמן, הזדמנות ומרחב מחייה.

כל אלה הם סיבה מצוינת לעצור ליום אחד ולהקדיש את מלוא תשומת לב – גם לסיפורי הזוועה, ההופכים את הענין הגדול לנגיש יותר, אבל בעיקר, כדי ללמוד את התוכנית הפוליטית, את ההתפתחות מגזענות יום-יומית לשנאה מאורגנת, שהופכת למנגנון מאורגן של השמדה. לשיטתי, כל העולם צריך לעצור מלכת ליום אחד בשנה כדי לבחון את הדברים ולהציב לעצמו שוב ושוב נורות אזהרה.

> ביקשתי לחשוב שרק במקרה שואת יהודי לוב נמחקה מדפי ההיסטוריה

כל העולם צריך לעצור מלכת ליום אחד בשנה כדי להציב לעצמו שוב ושוב נורות אזהרה

כל העולם צריך לעצור מלכת ליום אחד בשנה כדי להציב לעצמו שוב ושוב נורות אזהרה

ודאי שאין קשר בין הדברים הללו לבין הדרך בה מצוין יום השואה אצל חלקים נכבדים מהציבור בישראל. כפי שציין אריאל רובינשטיין, במאמר שפרסם בעיתון הארץ, יום השואה הפך להזדמנות לעסוק בהיות העם היהודי נרדף נצחי ובהצדקת כל פעולה שנעשית בשם המסקנה, שכל העולם נגדנו. ראש הממשלה בוחר מזה שנים שלא לעסוק בשואה ביום השואה, ומעדיף להפוך את הטקס להזדמנות לעוד נאום הפחדה, תוך ביזוי המעמד והניצולים.

מהדורות החדשות ביום השואה מתחילות בנתונים על העלייה במספר האירועים האנטישמיים בעולם בשנה האחרונה. מן הראוי שיוצמדו אל נתונים אלה, הנתונים בדבר מספר האירועים בעלי האופי הגזעני – בעולם ובישראל. ביום השואה ראוי להכין מפת רדיפות עולמית, מפת אלימות עולמית – לאפשר לנו להסתכל נכוחה על פועלו של המין האנושי.

כך גם עם הנסיעות לפולין. אין כל פסול בעצם הנסיעות והחוויה שבביקור במחנות. הפסול הוא במערכת חינוכית קלוקלת, בה חלק ניכר מהתלמידים מקבלים מסרים של התבדלות, של לאומנות ושל שנאה – במקום מסרים של הכרת האחר וקבלתו, של סובלנות, של הבנה לעומק את המהות הדמוקרטית וקדושת זכויות האדם.

יום השואה יכול וצריך להיות היום החשוב בלוח השנה עבור כולנו. היום בו יבחן כל אחד את עצמו, כיצד היה נוהג, לו היה עומד אל מול משפחה נרדפת המבקשת כי יסתיר בביתו את ילדה או ילדתה, תוך סיכון חייו וחיי משפחתו. יום בו יבחן עצמו כל אדם, מה הוא היה עושה, כדי שאף אחד, אף פעם, לא יאלץ לענות לעצמו על השאלה במציאות.

> חניכי מכינות קדם-צבאיות לנתניהו: למד מהשואה, עצור גירוש מבקשי המקלט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf