לוב נגד סעודיה: איך יודעים מתי מתחיל חודש רמדאן
חודש רמדאן יפתח כנראה ביום שבת הקרוב, וימשך 29 או 30 ימים. למה כנראה? תשאלו את קד'אפי. וגם: זו השנה השניה שאנחנו חוגגים את הרמדאן בלי אמי האהובה, שלימדה אותי לחגוג באהבת האדם, בהערצת הפשטות ובהפגנת חמלה לנזקקות ונזקקים
אמי, מהא אבו ערישה (אום יאסר) זכרה לברכה, הייתה לא רק עילוי בניהול המשפחה ביעילות כלכלית יוצאת דופן גם בזמנים של מחסור, אלא גם הייתה מחוללת קסמים והפתעות מהשורה הראשונה. אחד הזכרונות, מני רבים, ושחקוק בסלע לבי מחזיר אותי לדצמבר 1997, חודשים ספורים טרם מלאו לי 12. אמי הודיעה לי בחגיגיות שהיא, אבא ואני נוסעים לערב הסעודית כדי לערוך ביקור במקומות הקדושים במכה ומדינה, ביקור שמכונה "עומרה". לא סתם ביקור, אלא ביקור שנערך בחודש רמדאן הקדוש, חודש הצום.
לקיום טקסי העומרה תוך כדי הצום ברמדאן, ישנה משמעות דתית מיוחדת, לפי הנביא מוחמד "קיום מצוות עומרה ברמדאן שקול לעלייה לרגל למכה (חג') עמי", וכל אדם מוסלמי שיישאל על העניין, בוודאי יכריז בקול שמחה וששון כי עומרה ברמדאן היא דבר שלא יסולא בפז. המסע שלי לפני כשני עשורים, על שלל חוויותיו – מעבר הגבול והחלפת הדרכון הישראלי בירדני בגשר אלנבי בכדי להיכנס לסעודיה, הנסיעה 24 שעות באוטובוס, הנופים המדבריים והמסגדים המרהיבים – הוא גם הזיכרון הנעים שמעלה עמו חודש רמדאן כאשר הוא מבקר במחוזותינו בכל שנה, זאת כאשר מועד הגעתו לפי הלוח הגרגוריאני הוא בערך 11 ימים אחורה מהמועד שהיה שנה קודם.
השנה, חודש רמדאן (ככל הנראה) יגיע ביום שבת, 27 במאי, ויימשך 29 או שלושים ימים, בהם מוסלמים ברחבי תבל יצומו מהשחר ועד שקיעת החמה, ללא אוכל, ללא שתייה וללא סיגריות, גם קיום יחסי מין במהלך הצום אסור, אם למישהו היה ספק. שיאו של חודש רמדאן מגיע בשתי נקודות: "ליילת אל-קדר" (ליל אל-קדר) שהוא הלילה שבו לפי ההלכה המוסלמית החל תמלול פסוקי הקוראן לנביא מוחמד בעזרת שליחו של אללה, המלאך ג'יבריל (גבריאל), וחג עיד אל-פיטר שנחגג בסיומו של הצום במשך שלושה ימים.
> ביום ירושלים אני בורח ממנה הכי רחוק שאפשר
עלייה לרגל במכה. (מקור: ויקיפדיה. CC BY-SA 2.5 הועלה על־ידי Ali Imran)
אך מדוע רמדאן יתחיל ב-27 במאי "כנראה" ולא בוודאות? ומדוע הצום יימשך 29 או שלושים ימים?
התשובה לחוסר וודאות זו טמונה בלוח השנה עליו מסתמכים המוסלמים, הידוע בשמו הלוח ההיג'רי. הלוח ההיג'רי מבוסס על תנועת הירח, בדומה ללוח היהודי, אך ללא חודש אדר ב' שמתווסף כל 4 שנים, ששומר על האיזון ברצף הגעת החודשים, כך שפסח למשל חל בכל שנה בחודשים מרץ או אפריל. בשונה מלוח השנה היהודי, ההלכה האסלאמית אוסרת על הוספת חודש ומסתפקת ב-12 חודשים.
ההישענות על הלוח ההיג'רי מניחה שחודש מתחיל כאשר מבחינים בעין בלתי מזוינת בסהר של תחילת חודש. עד היום, אנשי דת מוסלמים לא משתמשים באמצעים טכנולוגיים בכדי "לעלות" על היום הראשון להופעת הסהר ותחילת הרמדאן, אלא משתמשים בשיטת העדים בת אלף וחמש מאות השנים. העדים עליהם נסמכים המאמינים הפלסטינים הם העדים של סעודיה, שהם בדרך כלל אנשי דת רמי דרג. אולם מתי נגמר הצום? בדיוק אותו דבר – יש להסתמך על עדים מוסמכים שיכריזו האם הצום נגמר אם לאו.
שיטה זו יוצרת מחלוקות רבות בעולם האיסלאמי, כך שניתן לראות שמוסלמים במדינה מסוימת צמים לפי ההחלטה של חכמי סעודיה ומאמינים במדינה השכנה לא, דבר שעד היום בעצם מעורר תהיות: האם צמנו יום יותר? האם צמנו יום פחות? כנראה שלעולם תנציח השיטה את חוסר הידיעה. זכורה לי תמיד האנקדוטה המצחיקה שהייתה חוזרת בכל שנה, ושהיה אחראי עליה לא אחר מאשר הרודן מועמר קד'אפי, שליט לוב לשעבר. מבחינת קד'אפי, לא משנה מה אמרו הסעודים, הוא לעולם לא יתחיל את הצום עמם, והצום בלוב היה או יום לפני סעודיה או יום אחרי סעודיה.
חודש רמדאן, שהשנה יום צום ממוצע בו בארץ ובמזרח התיכון יארך קרוב ל-16 שעות, הוא חודש שבו אדם מוסלמי מטהר לא רק את גופו מרעלים, דבר שנידון רבות מבחינה מדעית, אלא הוא גם חודש שבו מוסלמי מטהר את לבו משנאה וטינה. יריבים משלימים ומשפחות מפולגות מתאחדות להן שוב סביב שולחן הסעודה. ברם, חודש זה מוכה כל שנה ללא רחם בתופעת הצריכה המנופחת של דברי מזון ומתיקה ייחודיים למאורע, ומשפחות רבות מוציאות אלפי שקלים מעבר ליכולתן בכדי למלא את שולחן האיפטאר (הארוחה המפסקת) וכן את ארוחת הסוחור (הארוחה של השחר – טרום הצום) בכל טוב. מי שעט על ההזדמנות אלה הבנקים שמציעים הלוואות בריבית, שכידוע אסורה לפי הדת אבל לרבים לא אכפת, ורשתות המזון שמתחרות על לבו של הצרכן ומציעות שלל מבצעים על המוצרים המבוקשים ביותר בחודש רמדאן.
מבחינתי ומבחינת משפחתי, זוהי השנה השניה שאנחנו חוגגים את חודש הרמדאן בלי נוכחותה של אמי האהובה, אום יאסר – זכר הצדיקה לברכה – שהלכה לעולמה לפני כשנה וחצי. זהו עצב שמהול בשמחה קטנה שמסרבת להפסיק לפעום למרות השכול, שמחה על כך שאני בנה והיא האמא שלי, שלנו. האמא שלימדה אותנו לאהוב את רמדאן ולאהוב בכלל, לחיות את רמדאן באהבה, ולחיות בכלל באהבת האדם והבריות, לחוות ולחגוג את החודש בבריאות ולא בשולחנות מנקרי עיניים, בהערצת הפשטות ובהפגנת חמלה ורוך לנזקקות ולנזקקים. מי ייתן וכול החוגגות והחוגגים את החודש יזכו לאהבה שתחצה את הלאומים ואת הדתות ותתעלה על המחלוקות שמפלגות את בני האנוש. אהבת חינם.
רמדאן כרים, צום קל, וכול עאם ואינתו בח'יר.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
