לוסי אהריש, את עדיין יכולה להדליק משואה לתפארת מדינת ישראל?
הערבים אומרים על לוסי אהריש שהיא בוכה דמעות תנין. היהודים תוקפים אותה בגלל שהיא ערביה, או מחבקים אותה כי היא "משלנו". לי בעיקר כואב עליה, כי היא עוברת את תהליך ההתפכחות שכל ערבי במדינה הזו עובר
יש דברים טובים שיצאו ממערכת הבחירות לכנסת ה-20. בנוסף להזדמנות הרביעית ששרה תקבל לתקן את הבית המתפורר, סופסוף אנחנו יודעים מה חושב בנימין נתניהו באמת על נושאים כבירים כמו הערבים, הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית. הוא בעצם אמר בגלוי ובלי גמגום: "אני לא ממש אוהב את הערבים אזרחי המדינה. הם האויב שלי, אויבי השלטון שלי. אין לי איך להילחם באיראנים חוץ מנאומים מרשימים בחו״ל. אני לא הצלחתי לדכא את הפלסטינים ברשות הפלסטינית. ייבשתי את הכסף שלהם ונתתי להתנחלויות להתפשט שם והם עוד רוצים מדינה? בעזה עשיתי הכל, בקיץ האחרון, הרסתי אלפי בתים ורצחתי אלפיים בני אדם, מה עוד אני יכול לעשות מולם?
"לכן הערבים שקל לי לבעוט בהם אלה הערבים תחת שלטוני. אני אחבוט בהם כמו ליברמן ובנט ועוד יותר. חלאס, אני מוריד את הכפפות, ושוב אין כמו הפתגמים של הערבים לתאר את המצב: 'מי שלא הצליח להכניע את החמור, עושה אבו עלי על האוכף'".
שאלתי את עצמי איך תראה עכשיו עבודתו של איימן סייף, העוזר של נתניהו לענייני ה״מגזר״. איך הוא יעבוד איתו אחרי הבחירות? איזה הצגה חדשה הם יציגו עכשיו? של סליחה וחרטה? ואולי שניהם יעמידו פנים שלא היה ולא נברא, שהכל בסדר?
הרשת החברתית געשה בסוף השבוע מהמראה של לוסי אהריש על סף דמעות, אומרת ״גם אני אזרחית״. הערבים יורדים עליה שהיא התעוררה מאוחר, שהיא מתחסדת, שחקנית, שפחת האדונים הלבנים, בוכה דמעות של תנין.
מהצד היהודי יש כאלה שאומרים לה: מגיע לך יא ערבייה, זה לא המקום שלך. אחרים מחבקים אותה ומתביישים במה שעשה ראש הממשלה לערבייה הטובה ביותר ברשת, ומזדהים עם הטראומה שעברה הילדה העדינה שגידלו להם בחצר הבית האחורית של התקשורת הישראלית. לי רק נשאר לדמיין את טקס הדלקת המשואות של יום העצמאות, שבו לוסי תעמוד על הבמה מול ראש הממשלה ונשיא המדינה, ההורים שלה והקהל הרחב ותדליק את האש ״לתפארת מדינת ישראל״!
צפו: לוסי אהריש ב"פגוש את העיתונות":
האמת שאני לא נמנית על אלה השמחים לאידה של אהריש. אני חושבת שכל ערבי פלסטיני במדינה עובר תהליך כלשהו של עיצוב זהות, לפעמים קשה ופתאומי ולפעמים איטי ומייגע. יש כאלה שעובדים עשרים שנה במפעל או במשרד החינוך ותקרית גזענית אחת מעירה אותם וחושפת בפניהם שהם אזרחים סוג ב׳ במדינה. אחרים שומעים דברים פה ושם, נתקלים בחסמים קטנים, בקידום שמתעכב, או במשלחת לחו"ל שפתאום לא מוזמנים להצטרף אליה.
כך או כך התהליך הזה עובר על כולם. ערבים בכלל, והמשכילים בפרט, למדו שצריך להיות סופר מקצועי, נאמן ומבריק כדי לבנות ליהודים שמסביבם גשר חזק מספיק כדי שאלה יוכלו לדלג מעל הערביות שבהם. אם זה באקדמיה או במערכת המשפט, ברפואה או במדעים. תמיד תמצא ערבי "מדהייים" בכל חברה גדולה. בדרך כלל מספיק אחד כזה. הוא עושה גם עבודה מקצועית וגם מביא רב תרבותיות ופלורליזם שברירי למערכת. זה מישהו שישמחו לדבר עליו בפני אורחים, תורמים או משקיעים. מעטות החברות העסקיות שעשו עבודה יותר מעמיקה בכוון הנכון של ״שילוב ערבים בשוק העבודה״, מתוך אמונה אמתית שזה מה שצריך לעשות. מספר חברות היי טק או סופר פארם הן בין הבודדות שהלכו בדרך הזאת, שראו בעובדים הערבים מאגר חיובי של מוחות וכוחות.
כל ערבי שעובר את התהליך הזה מקבל בסופו תמהיל שכולל אלמנט של אזרחות, של לאומיות, של דת, שפה, מגדר ומרכיבים נוספים. הממשל בישראל בוחר להסית נגד כל התמהיל הזה, תוקף את המרכיב האנושי והדמוקרטי, ומנסה לחזק את המרכיבים הלאומיים והשבטיים.
במקרה של לוסי אהריש את סטירת הלחי הגזענית היא קיבלה בשידור חי. אחרי ששרדה את ההתקפה של הימין הקיצוני לפני כמה חודשים, עכשיו בא ראש הממשלה שלה ואומר לה שהיא "ערבייה אויבת". כשלוסי בוכה באולפן "פגוש את העיתונות", יותר משהיא בוכה מנתניהו, אני מאמינה שהיא בוכה על עצמה, על משהו בה שנשבר.
אני ממש מאחלת לה תהליך החלמה מהיר ונחיתה קלה במציאות מחוץ לאולפן. אולי היא תצליח ללמד את ראש הממשלה שיעור במאבק בגזענות ותחזור בה מהכוונה להשתתף בטקס המשפיל לה ולבני עמה.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
