newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה באמת נתניהו קורא ליהודי צרפת לעלות לישראל?

בעקבות שני הפיגועים האחרונים בצרפת נתניהו קרא ליהודי צרפת לעזוב את ארצם ולעלות לישראל. מה באמת יכול לשכנע, לדעת נתניהו, את הקהילה היהודית בצרפת להגר למדינה מוכת עוני, מלחמות ושחיתות עד העצם? ומה מרוויח מזה נתניהו עצמו?

מאת:

שני הפיגועים האחרונים בצרפת גרמו לנתניהו להתבלבל פעם נוספת בין כובעו כראש ממשלת ישראל ובין כובעו המדומיין כמנהיג העל של העם היהודי באשר הוא, ולקרוא ליהודי צרפת להגר למדינת ישראל.

עניין משונה. העומד בראש מדינה שנמצאת במצב לוחמה מתמיד, שאחת לכמה שנים גם מתלקח לכדי מלחמה של ממש, מפציר ביהודי צרפת לעזוב את מדינתם בעקבות שני פיגועים, אשר אחד מהם גם לא כוון במובהק נגד מטרה יהודית, ולבוא לארץ. גם אם נתעלם מהחוצפה הבוטה שיש בקריאה זו כלפי ממשלת צרפת (נסו רק לדמיין מנהיג מערבי אחד שהיה קורא לישראלים לעזוב את ישראל ולהגר לארצו בגלל המצב הביטחוני בארץ), הרי איש לא יוכל לחלוק על כך שחייהם של העולים בפוטנציה בישראל יהיו תחת סכנה חמורה פי כמה וכמה מאשר מידת הסכנה שנשקפת להם כיהודים בצרפת. אני מבינה שלא חשוב מה אומרים הגויים אלא מה עושים היהודים וכו', אבל בהזדמנות כדאי אולי ששר החוץ של נתניהו יעדכן אותו לגבי מצבה של ישראל באזהרות המסע שמפרסמות אחת לאיזה זמן הקרובות שבידידותינו.

גם כלכלית, ספק אם הצעתו של נתניהו ליהודי צרפת קוסמת כל כך: בזמן ששיעור העוני בישראל צמח למימדים מפלצתיים של למעלה מ-23.5 אחוזים, צרפת הצליחה להוריד את שיעור העוני אצלה לקרוב לשישה אחוזים. כלומר נתניהו מזמין בטובו את יהודי צרפת להגר למדינה שבה שיעור העוני הוא כמעט פי ארבעה מאשר בארצם, למדינה בה כל ילד שלישי חי מתחת לקו העוני.

> אני לא שארלי הבדו

מתאבלים על מותם של הנרצחים בפיגועים בפריס (צילום: Duc, פליקר CC BY-NC-ND 2.0)

מתאבלים על מותם של הנרצחים בפיגועים בפריז (צילום: Duc, פליקר CC BY-NC-ND 2.0)

אבל גם מעבר לאספקטים הביטחוניים והכלכליים, המהלך של הגירה, כל הגירה, הוא מהלך כל כך רגיש ופגיע מבחינה חברתית ופסיכולוגית עד שבלתי אפשרי להבין איך נתניהו מרשה לעצמו לקרוא כך לאנשים לעזוב את ארצם. השבוע ימלאו 36 שנים להגירת משפחתי לארץ מאיראן. לפי פרמטרים ישראליים, אנחנו נחשבים לסיפור עלייה מוצלח. ובכל זאת אין יום שאני לא ערה לצלקות שהותיר הניתוק הזה, הקריעה הזו מהמרחב הטבעי, מהשפה, מהקודים האינטימיים ביותר שיוצרים תרבות, על הורי. כמה אטימות צריך בשביל לקרוא לאנשים להתנתק כלאחר יד מביתם בזחיחות כזו?

על פניה, קריאתו של נתניהו ליהודי צרפת להגר לישראל היא כל כך מופרכת עד שמתבקש לחפש את התמריץ האמיתי שהוא מציע להם במקום אחר לגמרי. מה יכול לשכנע אנשים לעזוב את ביתם ולהגר למדינה מוכת עוני, מלחמות ושחיתות, שסועה ומסוכסכת מבפנים ומצורעת בעיני חלקים הולכים וגדלים של הקהילה הבינלאומית? מדינה שהתנהלותה הכוחנית תרמה בעצמה לא מעט לערעור תחושת הביטחון של קהילות יהודיות באירופה ובמקומות אחרים בעולם?

אני מצליחה לחשוב על תמריץ אחד בלבד: הפריבילגיה להיות בהגדרה נעלים על "האחר" המוסלמי. הזכות לחיות במדינה שמעצם היותך יהודי, גם אם כף רגלך לא דרכה מעולם על אדמתה, מעדיפה אותך בחוק ובכל דרך אחרת על אזרחיה ותושביה הלא יהודים, החיים כאן מדורי דורות. נתניהו בעצם אומר להם "בצרפת אתם היהודי החלש, הפגיע, המותקף. זקיפות הקומה הישראלית תצייד אתכם במדים ובדגל, בשמם תוכלו להיות אדוני הבית". במצבה הפגיע והחרד של הקהילה היהודית בצרפת כיום, זה בהחלט עשוי להיות תמריץ משמעותי ומפתה.

הנוכחות המוסלמית באירופה, והשיח הבלתי פוסק סביב הסכנה הפוטנציאלית הגלומה בה, משחקים הישר לידיו של נתניהו המבקש לבסס את תמונת העולם הפשטנית של היהודי כקורבן התמיד – של האנטישמיות הישנה וגם החדשה, ושל האסלאם הקיצוני. יצירת הזיקה הזו משרתת את נתניהו פעמיים: גם מול יהודי צרפת, שראש הממשלה כמובן לא עיוור לפוטנציאל הפוליטי הגלום בהצבעתם העתידית כאזרחי המדינה, וגם בהקשר המקומי. אין דבר אפקטיבי יותר מבחינת נתניהו מאשר לכרוך ביחד את כל היהודים בארץ ובגולה, ולהציג אותם כחזית אחת מול "איום האסלאם הקיצוני", ובכך לעשות את הסלט הרגיל מדאע"ש, חמאס ואיראן. תמונת עולם שמשרתת היטב את תפיסת עולמו: אין סכסוך לאומי, אין כיבוש, אין עם פלסטיני, אין רמיסה בוטה של זכויות. יש יהודים מול מוסלמים. במלחמת דת אנחנו נראים הרבה יותר אטרקטיביים, כנראה, מאשר במלחמת כיבוש.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> ישראל והבעיה היהודית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf