newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה גמל? עדיף כבר לירות בפלסטיני

חיילים יורים למוות בילד בן 12 "בשוגג" ואף אחד לא נשפט. עשרות הרוגים פלסטינים בחודשים האחרונים, חלקם בנסיבות מפוקפקות, ואיש לא נעצר. אבל ירי בגמל מסעיר את המדינה

מאת:

בדיחה ישנה על הקו קלקס קלאן מספרת על מועמד חדש להצטרפות לארגון הגזעני. ועדת הקבלה אומרת לו שהוא צריך להרוג שלושה שחורים וחתול. "למה חתול?", הוא שואל, מופתע. "התקבלת", הם עונים בסיפוק.

היום (חמישי) הוא היום הרביעי למעצרם של שני חיילים, "לוחמים ביחידה מובחרת" כפי שדווח, שירו בגמל. "מדובר באירוע חמור שלא עולה בקנה עם המצופה מחיילי צה"ל", אמרו בדובר צה"ל.

לפני כחודש ירו חיילים למוות בעבד א-רחמן עבידאללה, בן 12, בבית לחם. קציר בכיר הודה שההרג היה "בשוגג". אפשר לדבר על פרטי הטעות הזאת. על השימוש בירי חי (ומרובה רוגר אכן יורים אש חיה, לא "אמצעים לפיזור הפגנות") ועל הפגיעה בחזה של נער בן 12. אבל מה שברור הוא שאף חייל אפילו לא עוכב, בטח שלא נעצר, בטח שלא הובא להארכת מעצר, בגלל ה"שוגג" הזה.

> עשרות הרוגים מירי חיילים, רק שתי חקירות מצ"ח

חייל יורה בגמל (צילום מסך)

חייל יורה בגמל (צילום מסך)

באותו שבוע ממש נורה למוות לאפי יוסף עוואד, בן 22, בכפרו בודרוס. בצבא נטען שעוואד נעצר, ולאחר מכן "ניסה לחטוף נשק", ואז נורה למוות, אבל עדי ראייה ותוצאות הנתיחה שנערכה בגופתו מצביעים על כך שהוא נורה בגבו – כנראה ממרחק. אגב, שנתיים וחצי לפני כן נורה למוות בדיוק באותו המקום בבודרוס נער בן 16, סמיר עוואד. הוא בוודאות נורה בגבו וממרחק. אף חייל לא ישב במעצר יום אחד, על אף אחד מהמקרים האלה.

למעלה ממאה פלסטינים נהרגו מירי של חיילים, שוטרים ואחרים בחודשיים האחרונים. כן, אין ספק, חלק משמעותי מהם נורו בזמן שהם תוקפים אנשים אחרים עם סכינים, מספריים ומכוניות, והגנה עצמית היא דבר לגיטימי. חלק מהם, לעומת זאת, נורו למוות כשהם לא מהווים איום ממשי על אף אחד – מהאדיל השלמון בחברון, דרך פאדי עלון בירושלים, מהדי מוחטסב בחברון, ועוד ועוד. אחרים נורו למוות בהפגנות (מהם רבים בעזה) ובנסיבות אחרות, שכבר ממש לא מצדיקות ירי קטלני.

כמו שנעם רותם ציין כאן לאחרונה, מבין כל ההרוגים מירי חיילים בחודש אוקטובר, חלקם בנסיבות שמעלות סימני שאלה כבדים, נפתחו רק שתי חקירות מצ"ח, ואיש לא נעצר.

לזאת אפשר לצרף גם את התמונה המצמררת שעולה מסדרת התחקירים "רשיון להרוג" של רותם ושל ג'ון בראון, שפורסמה כאן, ובה שורה של ניתוחי עומק של תיקי חקירות מצ"ח. מהתחקירים עולה תמונה ברורה של ירי קטלני לא מוצדק של חיילים בפלסטינים לא חמושים שלא היוו כל סכנה לחיילים – כלומר של הריגה או רצח – שבאף אחד מהם לא הועמדו החיילים לדין. אחד מהמעורבים באחת הפרשות האלה אף זכה להיות מקודם לאורך השנים ומשמש כיום כאלוף פיקוד מרכז.

ועוד לא אמרנו מילה על מאות ילדים שמתו בהפצצות בעזה רק לפני שנה וחצי, על 142 משפחות שקציני צבא החליטו שהן בנות מוות, ושטייסים הרגו בין שלושה ל-21 מבניהן בהפצצות מדויקות.

והרשימה נמשכת. או במלים אחרות: כמה מקרים אתם יכולים לזכור שבהם חיילים ממש נעצרו וישבו בכלא על הריגה של פלסטינים? איזה מסר זה מעביר לחיילים לגבי חופש הפעולה שלהם מול פלסטינים? איזה מסר זה מעביר לפלסטינים?

בניגוד לכל אלה, ירי בגמל – מתברר – היא עבירה שמצדיקה מעצר והארכת מעצר, חקירה יסודית של מצ"ח, הדחה מקורס קצינים, כתב אישום כנראה, וזעזוע ציבורי רב. ירי בגמל הוא "אירוע חמור שלא עולה בקנה עם המצופה מחיילי צה"ל", כמו שמסרו מדובר צה"ל. או במלים אחרות: למה גמל?

> "רשיון להרוג": התיקים הסגורים של מצ"ח נפתחים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf