newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החופש הגדול - סוף סוף הזדמנות ללמוד באמת

במשך עשרה חודשים בשנה הילדים מורגלים לחשוב כי למידה מחייבת כיסא, שולחן, וצלצול שמודיע להם באיזה נושא עליהם להתעניין ברגע נתון. החופש הגדול מהווה הזדמנות ללמידה אמיתית: מבט חדש על מה שכבר מוכר וידוע מתוך החופש לדלג מנושא זה לאחר, לפי מה שמופיע בעולם הממשי

מאת:

בתי הספר של החינוך-חובה הרגילו את כולנו לחשוב שלמידה מחייבת חדר סגור עם כיסאות ושלחנות, מורה שיודע, ספר שהדברים מסוכמים בו היטב, מערכת שעות שקובעת מתי מתקיים שיעור מדעים וצלצול שמכריז שעכשיו זה מתחיל. כמובן שאלה כולם טקסים של למידה, ולא הלמידה עצמה. אין פלא שבמערכת החינוך מחפשים אחר שיטות של "למידה משמעותית", שכן היא אינה מתקיימת רק משום שחוקקנו חוק שילדים חייבים להיכנס לכיתה.

הנה הגיע החופש הגדול, וזאת הזדמנות מצוינת ללמידה של ממש להתקיים, תחת שני מאפייניה החשובים ביותר: חופש בחירה, ורב ממדיות. כלומר למידה של נושאי עניין מהחיים עצמם, שהם מגוונים ומשתנים תדיר. רגע זה מעניין, ורגע בכלל לא. הנה דוגמה מתוך הספר "אמיל" של ז'אן זאק רוסו, שנכתב בשנת 1762 (אפרופו חדשנות בחינוך).

ההורה לא חייב לדעת, ואם הוא יודע עדיף שישתוק

ערב אחד יצא רוסו המבוגר עם אמיל הילד אל מקום פתוח ממנו נשקף האופק למרחוק. הם צפו יחד בשקיעה, ובמיוחד סימנו היכן שוקעת השמש ביחס לעצמים בנוף הקרוב. למחרת, מוקדם בבוקר, הם חזרו לאותו מקום, לצפות בזריחה. "עתה באה מחצית שעה של קסם שאין אדם העומד בפניו", כותב רוסו. בהזדמנות זאת, תוך כדי שיחה על מה שבא, מגניב רוסו הערה ומציין את מקום הזריחה ביחס לעצמים בנוף, ואז שואל כבדרך אגב: "כמדומני כי אמש שקעה השמש שם, וכי הבוקר היא זורחת כאן. כיצד מתרחש כל זה?"

כאן מגיע החלק החשוב בסיפור, שכן מכאן ואילך נדרש ההורה לשתוק. "אל תוסיף דבר! אם יציג לך שאלות, אל תשיב לו!", מצווה רוסו. זה לא קל, כי אנחנו מתפתים להסביר לילד את מה שאנחנו יודעים. המבוגר היודע שבוי בידע שלו, וחושב שאם ישמיע את ההסבר לילד, יצליח להעתיק את החוכמה הפרטית שלו אל הילד. אבל קיצור הדרך הזה לא קורה. לא רק שהילד לא ילמד, אלא שלהסבר כזה שתי תוצאות עגומות.

היתרון בחופש הגדול הוא שהילדים חופשיים, ושהם נוכחים בעולם האמיתי ולא בחדרי הכיתות עמוסי הספרים

ראשית הילד עלול ללמוד ש"דעת" היא אוסף של ידיעות, עבודות ופרטי מידע. הוא לא בהכרח יבין את ההסבר אודות סיבוב השמש את הארץ, אבל ישתדל לשנן אותו בזיכרון. אולי אפילו יצליח בעתיד לשחזר את המילים, אם מישהו ישאל אותו בנושא. אבל כיוון שיש במוחו רק ציטוט ולא הבנה של ממש, זה יהיה חסר משמעות וטעם. סביר שעם הזמן הדברים, שלא באמת נעשה להם עיבוד שכלי, ישכחו ויימוגו.

שנית, הוא יקבל שיעור רע על מהות האדם. במקום להכיר בכך שלמידה היא פעולה, שצריך להקדיש לה זמן וסבלנות, שהיא דורשת מחשבה ומאמץ, ושהיא דבר אישי שכל אחת ואחד מאיתנו חייבים לעבור בעצמם, הוא עלול ללמוד שלמידה זה לקבל משהו מן המוכן. שמבוגרים הם אנשים שיודעים, וצעירים נדרשים רק לחזור על מה ששמעו. הוא יקבל שיעור רע לא רק באסטרונומיה, אלא גם שיעור רע לגבי זכותו ויכולתו של כל אדם לחשוב בכוחות עצמו על הדברים שבסביבתו. הילד יעשה צייתן עיוור.

ובמילים של רוסו: "אנחנו לא יכולים לשים את עצמינו במקום של הילד, אנו נכשלים להיכנס לתוך מחשבותיו, אנחנו משַקעים בו את הרעיונות שלנו, ושעה שאנחנו עוקבים אחר שרשרת ההיגיון שלנו, אנחנו ממלאים את הילד בשיבושים וטעויות […] מומים שבגוף וברוח שאנו מוצאים בילדים, לא באו להם אלא משום שרצו לעשותם מבוגרים לפני זמנם".

ובכל זאת יש לרוסו רעיון להורים ומורים שמתקשים לשתוק בשעה שהם יודעים משהו: "הפוך את השאלה! אם הילד אינו יודע כיצד השמש עוברת ממקום שקיעתה למקום הזריחה, הוא ודאי יודע כיצד היא עוברת ממקום הזריחה למקום השקיעה. עיניו מלמדות זאת אותו. היעזר בשאלה השניה על מנת לשפוך אור על הראשונה".

להציע מבט חדש על מה שכבר ידוע

מהלך השמש מזריחה לשקיעה הוא מוחשי, ולכן נקלט בקלות בהבנתו של הילד. אפשר ממש לעקוב אחריה מדי כמה שעות, ולהיווכח שהיא עולה בקשת דרומית, ויורדת לכיוון מערב. מהלך השמש משיקה לזריחה הוא מורכב לתפיסה, משום שהוא אינו נקלט בחושים, כלומר הוא מופשט. צריך להקיש עליו בהבנה, שכנראה השמש בלילה עושה מהלך דומה לזה שביום, אלא מצידו האחר של כדור הארץ. משהו כזה.

במילים אחרות, רוסו מציע להורה לשים לילד מדרגת למידה התואמת את רמתו. לא לפתוח במילים כגון: "היום אלמד אותך משהו חדש!". העובדה שהמבוגר (או הויקיפדיה) יודע איזה דבר, היא שקופה לחלוטין עבור הילד שאינו יודע. להעתיק ידע זאת לא למידה. למידה היא להתחיל במשהו שהילד כבר יודע, ולהציע לו מבט חדש, או מצב חדש, על מה שכבר ידוע. לאחר שנוכח כיצד השמש נעה בשמיים ביום, ינסה לשער כיצד היא נעה בלילה. בשיעור הבא נבדיל בין תנועת השמש בשמיים בחורף לתנועתה בקיץ. ובשיעור המתקדם נגיע למסקנה שהיא כלל לא נעה, אלא זה כדור הארץ, שממנו אנו צופים, מסתובב סביב צירו.

המתודה הזאת, להתחיל בידוע ולבחון אותו במצב או בתנאים חדשים, היא בדיוק דרך הלמידה של המחקר המדעי: בוחנים איזה דבר בתנאים משתנים, ואז מכלילים חוק לגבי הדרך שבה הדברים קורים או מתרחשים, מתוך הדוגמאות שנאספו. אם בבית הספר היו רוצים לקדם חשיבה מדעית, או "חקר וגילוי" כפי שזה נקרא, היו זורקים לפח את כל ספרי הלימוד, ונוקטים בדרך שתוארה.

היתרון בחופש הגדול הוא שהילדים חופשיים, ושהם נוכחים בעולם האמיתי ולא בחדרי הכיתות עמוסי הספרים. יתרון יש גם בכך שההורים (או הסבא והסבתא) לא בהכרח יודעים את הכול. מכאן יש הזדמנות להציע לילדים חווית למידה משמעותית, מתוכה הם לא רק ילמדו על הדברים עצמם, אלא גם ובעיקר ילמדו על זכותם ויכולתם לחשוב באופן עצמאי. זאת חוויה שלא בכל בתי הספר תינתן להם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf