newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אנשי ונשות חינוך, כך נוביל את הנוער להתנגד לגירוש מבקשי המקלט

מסמך מטרות החינוך בישראל נפתח במילים: לחנך אדם להיות אוהב אדם. ערך זה עומד למבחן, לא כדיון אינטלקטואלי, אלא בחשש ממשי לחיי בני אדם, לנוכח גירוש מבקשי המקלט

מאת:

בישראל נמצאים כיום כ-35 אלף מהגרים מאריתראה ומסודן, במעמד מבקשי מקלט. רשות האוכלוסין וההגירה פרסמה לאחרונה "נוהל הרחקה", לפיו החל מהאחד בפברואר תחל ישראל במבצע גירוש מבקשי המקלט. ניסיון השנים האחרונות מלמד כי הגירוש חורץ את גורלם למוות.

יפה טענה כאן עמיתתי ספיר סלוצקר-עמראן, כי בשעה זו אין מקום לשתיקה, וכל מי שרוח אנושיות בו, חייב להביע עמדתו בפומבי. ואכן, אתמול פרסמו שלושים וחמישה סופרים ואנשי רוח מכתב לחברי הכנסת ולשרי הממשלה לעצור את גירושם של מבקשי המקלט. עתה, הגיע תורם של אנשי החינוך בישראל. מי אשר רוצה "לחנך אדם להיות אוהב אדם", כפי שנפתח מסמך מטרות החינוך של מדינת ישראל, חייב לעשות זאת עכשיו. חינוך לערכים עושים כשקשה: כאשר יש חשש אמיתי מפני כוח השררה או כוח ההמון.

> השתיקה שמאפשרת לממשלה לגרש את הפליטים

מיצג "שוק עבדים" של מבקשי מקלט אריתראים מחוץ לכנסת במחאה על תוכנית הגירוש (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

אציג ארבעה מקורות היסטוריים, שיכולים לסייע בידי אנשי החינוך בישראל להוביל את בני הנוער, להביע עמדה נגד גירוש מבקשי המקלט.

ספרו לבני הנוער על הכומר כריסוסטומוס

בתשעה בספטמבר שנת 1943 נחתו לראשונה כוחות מצבא גרמניה באי היווני זקינתוס (Zakynthos). באותה עת התגוררו באי קרוב לשלוש מאות יהודים. מיד עם הגיעם, פרסמו הגרמנים צו המחייב את כל היהודים להתייצב לגירוש אל מחנות ההשמדה. על מנת להיערך לגירוש זימן אליו הקצין הגרמני את ראש העיר לוקס קררי (Lucas Karreri) ופקד עליו להכין רשימה של כל היהודים באי.

ראש העיר פנה אל ראש הכנסיה היוונית אורתודוכסית המקומית, המטרופוליט כריסוסטומוס (Metropolitan Chrysostomos) לעזרה. כריסוסטומוס התנדב לשאת ולתת עם הגרמנים ואמר לקררי לשרוף את רשימת היהודים. הוא פנה אל המפקד הגרמני והתחנן בפניו שלא יגרש את היהודים. הגרמנים סרבו להיענות לבקשתו והתעקשו לקבל רשימה של כל היהודים המקומיים. כריסוסטומוס לקח פיסת נייר, כתב עליה את שמו והגיש להם: "הנה הרשימה של היהודים שדרשתם", הוא אמר.

הכוחות הגרמנים באי היו נחושים להתקדם בתכניתם. המטרופוליט וראש העיר, שהבינו שניסיונם לעצור את הגירוש נכשל, הזהירו את היהודים על האי ואמרו להם לעזוב את בתיהם וללכת להסתתר בהרים. כריסוסטומוס הבטיח להם שאנשי האי יספקו להם מזון ומקלט. שני שלישים מיהודי העיר מילאו אחר ההוראות והסתתרו בהרים עד לשחרורו. הקהילה היהודית באי נותרה כמעט ללא פגע.

ספרו לתלמידים על פעולתו הראשונה של מנחם בגין כראש ממשלה

מנחם בגין עמד בראש רשימת הליכוד, שזכתה לראשונה בקיץ 1977 ברוב קולות הבוחרים. בעשרים בחודש יוני, התקיים בכנסת דיון לאישור הממשלה החדשה בראשותו. במעמד זה אמר מנחם בגין:

אדוני היושב ראש, מורי ורבותיי חברי הכנסת, מתוך הנחה שהלילה תביע הכנסת אמון בממשלה, אני מבקש להודיע על דעת חברי הממשלה, ובטוחני כי בהסכמת חברי הכנסת ללא הבדל סיעה, או כמעט ללא הבדל סיעה, אודיע לה כי פעולתי הראשונה מחר כראש ממשלה תהייה להורות לתת מקלט לפליטי וייטנאם בארצנו.

אנחנו כולנו זוכרים ספינות עם פליטים יהודיים בשנות השלושים, אשר נדדו על פני שבעת ימים וביקשו להיכנס לארץ מסוימת או לארצות רבות ונתקלו בסירוב. היום קיימת מדינת היהודים. לא שכחנו. אנחנו ננהג באנושיות. נביא את האנשים האומללים האלה, פליטים שניצלו על ידי ספינתנו מטביעה במצולות ים, אל ארצנו, ניתן להם מחסה ומקלט."

זכרו את חובתכם על פי האמנה בדבר זכויות חברתיות

בשנת 1966 ניסחו מדינות העולם את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות. מדינת ישראל חתמה על האמנה באוקטובר 1991, ימי כהונתו של יצחק שמיר כראש ממשלה. סעיף 13 באמנה מגדיר את תפקידם של אנשי החינוך במדינה:

מדינות שהן צד באמנה זו […] מסכימות, כי החינוך יועד לפיתוחן המלא של אישיות האדם ותחושת כבודו, ולחזק את כיבוד זכויות האדם וחירויות היסוד. עוד מסכימות הן כי החינוך יועד לאפשר לכל אדם להשתתף בפועל בחברה חופשית, לקדם הבנה, סובלנות ורעות בין כל האומות והקבוצות הגזעיות, האתניות או הדתיות."

> רוצים לסייע במאבק נגד גירוש הפליטים? זה מה שאפשר לעשות

כריסוסטומוס כתב את שמו על נייר ואמר לגרמנים: הנה רשימת היהודים שדרשתם (צילום מאתר יד ושם, קישור בטקסט)

התנגדו לכל עוול, ברוח כתביו של יאנוש קורצ'אק

את הדברים הבאים כתב יאנוש קורצ'אק בשנת 1920 בספרו "כיצד לאהוב ילדים" (הקיבוץ המאוחד, 1967). באותם שנים הוא שימש כרופא בצבא הפולני, וכתב את הדברים כסיכום ניסיונו המוקדם בחינוך:

מחנך צעיר, זכור: אם נגד הזרם תשחה, אם לא תיכנע לשלטון, ולא תחניף לבעלי הדעה, אם תתייחס בכבוד לאנשים האפורים, ותלחץ את מתנגדיך העקשנים, אם רוצה אתה להסתכל בכל ולנסות הכל – למלא כל דרישה צודקת ולהתנגד לכל עוול – רבים יהיו אויביך.

אם ביהירות, בחוסר זהירות ומתוך אימון יתר תפתח במלחמה, תיכווה פעם ופעמיים, אפשר שתוותר על המשך ניסוייך תמורת השקט, ולעתים בעד זכות הקיום בעתיד. אם תגביה לעוף מתוך קלות דעת, מסוכנת מאוד תהי נפילתך.

אגב, אל תאמין לי, הריני זקן טרדן. נהג, כפי שמכתיב לך הרגש, בסערה, במרץ, ללא פשרות וויתורים, בדרך הישרה ביותר. זכור: עם הבלתי ישר אל תבוא לשום הסכם, לנבל – הקהה את שיניו. אם הוא יראה לך את הדרך בה תוכל לזחול כל ימי חייך, אל תירתע לדחותה. בוחר אתה להתנשא לפחות שעה אחת. כמנוצח לא תהייה מכובד בעיני בעלי הקרחת ובעלי השיבה; בעיני הצעירים – תוסיף להיות גיבור. אל תיסוג בחצי הדרך".

> הגירוש הוא חורבן הבית השלישי שלנו, תושבי דרום ת"א

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf