חמישה לקחים שאפשר ללמוד מהקמת הרשימה המשותפת

הבדיחה על הערבים שלא מסכימים על שום דבר מלבד על האי הסכמה עצמה – כבר לא בתוקף!

עם קביעת מועד הבחירות והגדלת אחוז החסימה נכנסה החברה הערבית לצירי לידה קשים וממושכים. חבורת הגינקולוגים המוכשרים, שכונו ״ועדת ההסכמה״ ומונו לגשר בין המפלגות הערביות, עבדו ללא אחות מיילדת אחת וניסו הכול כדי להביא לאוויר העולם את הרשימה המשותפת.

בואו נגיד שהייתה זו לידת ואקום, ושהוועדה נאלצה ממש לשאוב את הרשימה בכוח מהמפלגות. אבל למה לקלקל את השמחות שלנו? העיקר שנולדה, ושהחברה הערבית מתאוששת מהלידה הקשה. מכיוון שהמלחמות שיפרצו אם יהיה צורך לחלק לח"כים הערבים תיקי שרים יוכלו להוביל למלחמת עולם כוללת – נשאיר את הצרות האלה למועד אחר.

לעת עתה בואו נקרא בין השורות של ההסכם, שהופץ ברשת החברתית עם כל חתימות הגברים המכובדים שנכחו בדיוני המו"מ. זהו הסכם שדומה למגילת העצמאות עם החתימות הצבעוניות עליו, ושעמו הופצה תמונת העניבות היפה הישר מכפר קרע. מה נמצא ברשימה החדשה הזאת?

א. נשים ברשימה

ייצוג הנשים הערביות בכנסת הבאה יוכפל לשתי נשים. באחוזים זה נשמע עוד יותר יפה: עלייה של 100 אחוז במספר הערביות בכנסת! המפלגה הערבית לשינוי (תע"ל) התחילה להתנהג כמפלגה ונאבקה על מקום לאישה ברשימה מטעמה, דבר שמבשר על תהליך בריא של שינוי. כתוצאה מכך אולי יהיו לנו שתיים וחצי נשים בכנסת הבאה, סליחה, עליה של 150 אחוז במספר הערביות בכנסת.

אני חושבת שהתנועה האסלאמית חייבת גם היא לעמוד בדרישה הזו בעתיד, וולהאבק עם עצמה על ייצוג נשים מטעמה. אם דבר ממין זה יקרה באמת – הרשימה המשותפת כבר תצדיק את עצמה.

> מברוכ: הוקמה "הרשימה המשותפת"

ב. חצי מנה בבקשה

אם כבר הזכרנו את החצי מושב לאישה מטעם תע"ל, הרי שההסכם הזה גדוש בחצאים מכל הסוגים: מושב אחד מתחלק חצי לחד"ש וחצי לבל״ד. שני מושבים מתחלים חצי-חצי בין התנועה האסלאמית ותע״ל. הגאון שפתח את קיוסק הפלאפל הזה והציע למפלגות חצי מנה עם התוספות שהיא רוצה – חצי בדואי, חצי דרוזי, חצי אישה וחצי משכיל – הממציא הזה, שפעל בלית ברירה כדי למנוע פיצוץ, צריך לדעתי לזכות בפרס נובל לשלום. אני מציעה לצרף את האיש לשיחות השלום שלא מתקיימות בין הרשות הפלסטינית לישראל. אולי אז יתקדם משהו שם.

הדבר היחיד שחסר בהסכם הוא התייחסות למצב שבו גם הכנסת תעשה רק חצי: חצי קדנציה. מה אז יקרה עם החצי של המועמדים שלא הספיקו להיכנס למשכן? לא מזמן הבטיחו שנבילה אספניולי תושבע לכנסת במקום מוחמד ברכה. ומה קרה? היום אין לא נבילה ולא ברכה.

ג. מבחני המנהיגות

איימן עודה מתחיל את הקרירה עם ציון עובר במבחן המנהיגות הראשון. הוא צעיר חדש בזירה, והסתייג מהאיחוד בין המפלגות. אף על פי כן, עודה לא נכנע ללחצים לוותר על המועמדות להוביל את חד"ש מול ברכה, ואחרי הזכייה הוא קידם את ההחלטה של מועצת חד"ש בכוון הרשימה המשותפת.

אבל מי שבאמת לדעתי ראוי לציון לשבח הוא אחמד טיבי, שלא היה לו קל בכלל. טיבי בכל הסקרים מוביל בהפרש גדול כמועמד העדיף על הציבור לראשות הרשימה. ולא רק זאת: אחרי הפרישה הסופית (באמת סופית) של ברכה נשאר הוא כמועמד ראוי במיוחד לתפקיד. אני חושבת שהשיבוץ שקיבל טיבי במקום הרביעי, עם שני חצאי מושבים בהמשך הרשימה, מצביע על ויתור מסוים על האגו וגם על אחריות ציבורית גדולה כלפי המהלך ההיסטורי – שתי תכונות שלא רווחות במיוחד בפוליטיקה בכלל ובחברה הערבית בפרט.

> מי שלא מכיר את רהט לא יכול להבין למה זרקו אבנים על המשטרה

ד. גבולות הפוליטיקה הערבית

עם סגירת הרשימה המשותפת נשארו בחוץ כל שאריות המפלגות והקבוצות שאינן מיוצגות בה. דבר זה נחשב כאמירה ברורה מצד המפלגות בכנסת הנוכחית: אנחנו המפלגות הלגיטימיות במדינה ואין מקום לאחרים כעצמאיים. כאלה הן קבוצות כמו תומכי טלב אל-סאנע (מד"ע), או כמו נציגי הערים המעורבות, נציגי האקדמיה, נציגי נאסרתי (מפלגת ראש העיר נצרת, עלי סלאם) ואחרים. אומרים לנו במפלגות: מי שבאמת רוצה להיבחר לכנסת מתבקש להתברג במפלגה מסוימת מבין הארבע ולהתחיל לעבוד קשה מעכשיו.

ה. התגייסות החברה

מהתהליך של הקמת הרשימה נלמד כולנו הרבה על עצמנו כחברה, כמיעוט, על הקשר בין ההנהגה לעם, בין המיעוט לרוב, בין גברים ונשים, אקדמאיים ואנשי ציבור, דתיים וחילוניים ועוד. עברנו את השלב הראשון של עבודה משותפת ונשארנו בחיים. עתה בואו נזוז כבר מספת הסלון ומסכי הסמארטפון ונהיה קצת אקטיביים ומעורבים. אני אישית כבר שכנעתי אישה אחת מחרימת בחירות להצביע לרשימה המשותפת, והאתגר הבא שלי הוא לשכנע לא פחות ולא יותר מאשר את רמי יונס, המחרים החריף ביותר.

עד אז, בוקר טוב לכם מלונדון.

> למה יש להריע לגבר שמפנה מקום ברשימה לטובת אישה?!