newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אלפי פליטים בתחנת הרכבת בהונגריה: "לא יודעים לאן ללכת"

שמיכות על הרצפה הן ביתם של אלפי מבקשי מקלט בתחנת הרכבת המרכזית בבודפשט. רובם מנסים לצאת בכל דרך למערב אירופה, אבל הדרכים חסומות. פליט מסוריה: "מי שיעזור לנו אנחנו נודה לו לדורות, ואם זה יהיה העם בישראל זו תהיה אפשרות לעתיד חדש בין העמים"

מאת:

כותבת אורחת: שחר שוהם, בודפשט

"משבר" הפליטים המגיעים להונגריה הגיע לכותרות של כלי תקשורת רבים ברחבי העולם, ביחוד לאחר גילויה של המשאית שבתוכה נמצאו עשרות גופות של פליטים שנחנקו למוות. רבים מהפליטים מגיעים להונגריה כתחנת מעבר בדרך למערב אירופה ושוהים בשלוש תחנות רכבת מרכזיות בבודפשט, מאחת מהן, קליטי, כך מעריכים, יצאה משאית המוות שנמצאה בצד האוסטרי של הגבול האוסטרו-הונגרי. אתמול בבוקר השעתה הונגריה למספר שעות את תנועת הרכבות מהמסוף המרכזי בבודפשט לעבר אוסטריה וגרמניה.

אבל מי שמתקרב לתחנת הרכבת הגדולה, קליטי, יכול לחשוב כי מדובר במהומה רבה על לא דבר. באירופה כמו באירופה, כל שניתן לראות מבחוץ זה בניין מעוטר ומרשים. כמה צעדים נוספים לקראת התחנה ולפתע מתגלה דבר אחר לגמרי. בקומת מעבר תחתית, במעין בור מתחת לפני הרחוב, שוהים אלפי פליטים. בתוך בליל מטורף של מאות שמיכות, אוהלים, נשים, גברים, ילדים מתרוצצים, ריח חריף, המולה גדולה ובלבול. למעלה אירופה הקלאסית. למטה תוהו.

> הפתרון לטביעות בים התיכון: מחנה פליטים בגולן

מבקשי מקלט בתחנת הרכבת המרכזית בבודפשט (שחר שוהם)

מבקשי מקלט בתחנת הרכבת המרכזית בבודפשט (שחר שוהם)

המפלס התחתון של התחנה ממוקמם בין היציאה מתחנת המטרו לכניסה התחתית לתחנת הרכבת. התיירים השונים היוצאים מהתחנה נתקלים לפתע באלפי הפליטים ופוערים את פיהם בתדהמה. חלקם מתעכבים לכמה שניות, מנסים להכיל את מה שהם רואים. כמה מטיילים עם תיק גדול על הגב עוצרים ועל הדרך משחקים עם כמה מילדי הפליטים, התיק עדיין על גבם. רובם ממשיכים, מי לפסטיבל היין בכיכר הקתדרלה העתיקה, מי לשיטוט רגלי במי שנבחרה לא מזמן לאחת הערים הידידותיות ביותר לתיירים בעולם.

אף אחד לא יודע מה יקרה

הפעילות של "סיוע למהגרים" (Migration Aid) – התארגנות פייסבוק וולונטרית של אזרחים הונגרים – היא הסיוע היחיד הנראה לעין שניתן במקום. אזרחים הונגרים זורמים בשיירה לעבר דלת המובילה לחדר אחורי, או שמא מחסן, עם שקיות בידיהם. הצצה חטופה מגלה בפנים ערימות גבוהות של בגדים, חיתולים, בקבוקי מים ומזון. מדי כמה דקות יוצא מתנדב עם סלסלת פיקניק מקש על מנת לחלק מיני דברים. הסלסילה הקטנה, למרות הרצון לעזור של זה שנושא אותה, נראית כמעט גרוטסקית אל מול אלפי האנשים שנמצאים בשטח המרתף וזקוקים לעזרה.

חוסר הוודאות ניכר בכל. אחד המתנדבים המרכזיים בקבוצה מספר כי "כולם מחכים, לא יודעים מה יקרה, לאן ילכו, אף אחד לא יודע כלום. בינתיים אנחנו מנסים פה לעזור, בלי עזרה של הממשלה, רק מה שיש לנו". ליד המקום בו אני עומדת שתי נשים פורשות שמיכות, ובכך מגדירות את השטח של משפחתן לאותו לילה.

> פעילים להט"בים הפגינו נגד מיצג הימין הקיצוני נגד מבקשי מקלט

אזרחים הונגרים התארגנו לסייע למבקשי המקלט באופן עצמאי במסגרת קבוצת  "סיוע למהגרים" (שחר שוהם)

אזרחים הונגרים התארגנו לסייע למבקשי המקלט באופן עצמאי במסגרת קבוצת "סיוע למהגרים" (שחר שוהם)

אזרחים מתנדבים מקבוצת "סיוע למהגרים" מחלקים מים ומזון למבקשי המקלט השוהים בתחנה המרכזית בבודפשט (שחר שוהם)

אזרחים מתנדבים מקבוצת "סיוע למהגרים" מחלקים מים ומזון למבקשי המקלט השוהים בתחנה המרכזית בבודפשט (שחר שוהם)

שאלתי גבר מבנגלדש אם הוא מדבר אנגלית והוא הפנה אותי לשתי נשים אריתראיות שישבו על המדרגות סמוך אליו. בניגוד לרוב הפליטים האחרים, הן לא ישבו בקבוצה או עם המשפחה על שמיכה שסימנה איזו טרטוריה זמנית שלהן, אלא ישבו מכונסות עם תיק גב גדול בן הרגליים על המדרגות. שתיהן לבד בין אלפי האנשים וההמולה.

"אנחנו שתי אחיות מאריתראה", הן מספרות. א' מחזיקה בידה את תינוקה בן השלושה חודשים. אחותה בהריון בחודש שמיני. הן הגיעו ליוון דרך הים עם שני הבעלים שלהם לאחר שברחו מאריתראה. "המצב ביוון היה נורא", מספרת א'. "לא יכולנו אפילו למצוא אוכל, היינו צריכים לישון ברחוב, אין מקלטים. אף אחד לא מוכן לעזור לשני, אפילו לא פליטים אחרים". משם המשיכו שתי המשפחות במסען למקדוניה, "שם היה גשום ולא עזרו אפילו לילדים". בסרביה, התחנה הבאה, א' מספרת כי "הרגשתי שכולם מפחדים מאיתנו. אבל אנחנו לא פושעים, הפכנו למהגרים, אף אחד לא מתכוון להיות פליט". מסרביה הם נכנסו להונגריה ומשם שילמו למבריחים שיעבירו אותם לגבול אוסטריה. 500 יורו לאדם. "הם הפרידו את הגברים והנשים והכניסו אותנו למשאיות נפרדות. את המשאית שלנו תפסו שוטרים בגבול אוסטריה והחזירו אותנו להונגריה". בעיניים דומעות היא מספרת שהן לא שמעו מהבעלים שלהן מאז.

הן הוחזרו חזרה להונגריה ונשלחו לשבועיים בכלא, ממשיכה א': "שחררו אותנו אחרי שבועיים עם ניירות ל- 24 שעות. אנחנו אפילו לא מבינות מה כתוב שם. הניירות האלה הספיקו לנו להגיע לפה, לתחנת הרכבת בבודפשט, כשיצאנו מהכלא עצמו לא ידענו לאן ללכת ומה לעשות, לא הסבירו לנו כלום, המשטרה רק אמרה לנו 'לכו לכו'. ראינו הרבה פליטים אחרים הולכים לכיוון תחנת רכבת והלכנו איתם. אחרי כמה זמן הקפטן של הרכבת אמר לכולנו לרדת. עכשיו אנחנו פה, מחכות, לא יודעות מה יקרה איתנו, לא יודעות איפה הבעלים שלנו, אם הם בכלא, או שהגיעו לאוסטריה. כשרק הגענו לבודפשט לפני כמה שעות הלכנו ברחוב וניסינו למצוא מקום לישון בו הלילה. כל המלונות ביקשו מאיתנו דרכון ומסמכים, אבל אין לנו, אז הם לא מסכימים. אנחנו תקועות פה, לא יודעות לאן ללכת, התינוק שלי מצונן. איך נישן פה הלילה?".

על מפית נייר מקומטת היא מוסרת לי את המספר של בעלה. אנחנו מנסות להתקשר אליו דרך אפליקציית וויבר אבל אין מענה."הוא בטח בכלא, גם לי לקחו את הטלפון כשהייתי שם", היא אומרת בעיניים דומעות.

> מאות מבקשי מקלט שוחררו מחולות, ולא יודעים לאן ללכת

כל משפחה מסמנת את המרחב שלה באמצעות שמיכה. מבקשי מקלט בתחנת הרכבת בבודפשט (שחר שוהם)

כל משפחה מסמנת את המרחב שלה באמצעות שמיכה. מבקשי מקלט בתחנת הרכבת בבודפשט (שחר שוהם)

למה לא נותנים לנו לצאת מהונגריה?

רק שוטר אחד נראה מסתובב מדי פעם בין הפליטים השרועים על רצפת המרתף. שוטרים נוספים עומדים בשער הכניסה לתחנת הרכבת הגדולה. אזרחים הונגרים ותיירים עוברים. את הפליטים השוטרים עוצרים ומשאירים מאחורי הגדר, במתחם שלא ברור מי הגדיר אותו כשלהם. גבול ברור עובר בין מי שיכול לנוע בחופשיות ברחבי אירופה לבין מי שלא.

פתאום מתארגנת הפגנה קטנה ומאולתרת: ילדים והוריהם מחזיקים שלטים הקוראים לגרמניה לעזור. הם מתחילים לצעוד ברחבי המפלס לקול קריאות "Germany, Germany, HELP US!".

על אחת ממאות השמיכות הפרושות במתחם יושבים שלושה אחים סורים בני ארבעים פלוס, כולם מעיר קטנה על גבול טורקיה, ובחור פלסטיני-סורי צעיר. "אני מחיפה, מ- 48", הוא אומר. לכל אחד מהאחים יש 3-4 ילדים קטנים. הם ברחו מסוריה לפני חודש ולתחנת הרכבת בבודפשט הגיעו לפני כמה ימים, מאז הם וכל משפחתם חיים על פיסת בד קטנה ביחד עם אלפי האחרים. "ברוכים הבאים לבית שלנו בבודפשט, מצטערים, אין לנו קפה לאירוח", אומר אחד האחים ומזמין לשבת על השמיכה הפרוסה.

האח הגדול הוא רופא המטולוג שמאז שהגיע למתחם מסייע לרופאה המתנדבת בתחנה הוא עוזר בעיקר בתרגום, אבל גם הפך לאוזן קשבת למצוקות הרפואיות של הפליטים. "אני בן 43" אומר הרופא, "אני לא צריך לא כסף ולא אוכל, אני לא רוצה כלום. אנחנו ברחנו לפה בשביל הילדים שלנו, התינוקות. בשביל העתיד שלהם".

"כל סוריה מתחת לאדמה" אומר אח שני. "את יודעת שסורים הם רק בערך 15 אחוז מהפליטים פה בתחנה? כל השאר הם מבנגלדש, אפגניסטן", אומר אח נוסף, " אבל כולנו עניים פה, כולנו באותו המצב".

> מהתופת בסוריה לרחובות אתונה, חסרי כל: הפלסטינים, הפליטים הנצחיים

מבקשי מקלט מרחבי העולם במפלס התחתון של תחנת הרכבת המרכזית בבודפשט, הונגריה (שחר שוהם)

למעלה אירופה הקלאסית, למטה תוהו. מבקשי מקלט מרחבי העולם במפלס התחתון של תחנת הרכבת המרכזית בבודפשט, הונגריה (שחר שוהם)

שוטרים נוספים עומדים בשער הכניסה לתחנת הרכבת הגדולה. אזרחים הונגרים ותיירים עוברים. את הפליטים השוטרים עוצרים  ומשאירים מאחורי הגדר (שחר שוהם)

שוטרים נוספים עומדים בשער הכניסה לתחנת הרכבת הגדולה. אזרחים הונגרים ותיירים עוברים. את הפליטים השוטרים עוצרים ומשאירים מאחורי הגדר (שחר שוהם)

הם הגיעו להונגריה לאחר מסע בטורקיה, יוון, מקדוניה וסרביה ושהו חמישה ימים בגבול במקדוניה. "אנשים חתכו את הגדר כדי לעבור, השוטרים ירו עלינו עם גז, כמו בצבא בסוריה". הם התניידו באוטובוסים ורכבות. בבלגרד הם עצרו "להחליף בגדים ולעשות מקלחת בכיור". על האנשים שם הם מספרים ש"הם טובים, רוצים לעזור. גם ביוון עזרו לנו, נתנו מים, אמרו ברוכים הבאים, הבעיה היא לא עם האנשים, אלא עם הממשלות. אבל אין לנו מה לעשות שם. אנחנו רוצים להגיע לגרמניה, שם יש עתיד. פה זה לא אירופה, אנחנו רוצים לצאת מהמדינה הזו. ילדים ונשים ישנים בחוץ ברחוב".

"למה לא נותנים לנו לצאת מפה? הונגריה היא מדינה ענייה, למה משאירים אותנו פה?", שואל אחד האחים ועונה מיד: "הם רוצים שנהיה פה כדי שהממשלה תקבל כסף מגרמניה ומהאו"ם כדי לטפל בנו. זה הכל עניין של כסף. כל הממשלות בעולם מושחתות. אנחנו היינו רוצים שתהיה דמוקרטיה בסוריה ואז נוכל לחזור. ההורים שלנו, בני תשעים, נשארו שם. רוצים דמוקרטיה, שכל אחד יוכל לבטא את דעתו. כל אחד אחר יהיה יותר טוב מאסד,'האריה' שלנו.

ה"מסתננים" הגיעו לאירופה

"את יודעת, ישראל ואמריקה חזקות", הוא ממשיך. "אם הן יגידו, אפשר יהיה להפסיק את המלחמה המלוכלכת הזאת. אם העם בישראל, ולא הממשלה, יתעקשו לעזור לנו בתור שכנים, אז יכול להיות שינוי. אם ידברו על זה בערוץ 2, שאנחנו יודעים שכולם רואים אותו, תהיה אפשרות. מי שיעזור לנו לצאת מהמצב הנורא הזה אנחנו נודה לו לדורות, ואם זה יהיה העם בישראל זו תהיה אפשרות לעתיד חדש בין העמים. חשוב לי להגיד לישראלים, אפשר לעשות עתיד חדש".

"תחשבו מה היה קורה אם ישראלי אחד היה נמצא באותו המצב, ישן ברחוב עם הילדים, כל העולם היה קופץ. כי ישראל היא מדינה דמוקרטית", הוא אומר. "כן". מוסיף אח אחר, "אבל דמוקרטיה בעיקר ליהודים". "אבל מספיק עם ישראל" אומר פתאום אחד האחים, " הבעיה שלנו היא עכשיו פה, בהונגריה. אנחנו חייבים לצאת מפה. מחר. לא ברחתי מסוריה בשביל סנדוויץ' ממתנדבים בתחנת רכבת בבודפשט. ברחתי בשביל הילדים שלי. בשביל החיים שלהם."

ביציאה מהתחנה, במרחק כמה רחובות עבר זוג ישראלי מבוגר מתל אביב. לאחר שהחלפנו כמה מילים שאל הגבר "ראית את כל המסתננים שם בתחנה?! איך לא עוזרים להם?! גם בישראל צריך לעזור!" והחזיר אותי בשנייה לאופן שבו השפה המסיתה של הממשלה חלחלה לרוב הבתים והפכה למילים היחידות שישראלים יודעים להשתמש בהן ביחס לפליטים. עם כל הכישלון הגדול של אירופה להעניק את הטיפול הראוי ולקדם מדיניות חדשה שתעניק הגנה למי שזקוק לה, ברור לכולם שם שמדובר בפליטים. רק בישראל יש מסתננים.

שחר שוהם הייתה פעילה בקידום זכויות מהגרים, פליטים וחסרי מעמד בישראל במסגרת עבודתה בארגון רופאים לזכויות אדם. כיום היא לומדת "Global Studies" לתואר שני באוניברסיטאות שונות ברחבי הגלובוס. 

> חשיפה: למרות הסכנה לחייהם, ישראל החזירה אלפי מבקשי מקלט לסודן

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf