newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתעקשים להצמיח חיים מתוך המוות וההריסות

חבר אחד נהרג בהפגנה נגד ההתקפה על עזה. חברה אחרת מאיירת דמויות ילדים על תמונות ההרס. תושבי הגדה והרצועה מאוחדים בהתנגדות, ולא יסכימו לפחות מסיום המצור

מאת:

כותב אורח: בדיע דוויק

לא קישרתי בין האדם שהכרתי לבין תמונות הגופה שהתפרסמו ברשתות החברתיות. אחרי תפילת יום השישי הלכתי להלוויה, שבה התאספו האלפים. פתאום ראיתי פוסטר ועליו שם הקדוש – נאדר מוחמד אידריס. הייתי בהלם. רק כמה ימים קודם לכן ראיתי אותו בדיוק במקום שבו הוא נהרג, הפך לשהיד.

נאדר התייתם מאביו בגיל 12. הוא היה אקטיביסט. הכרתי אותו שנה אחרי תחילת האינתיפאדה הראשונה, ב-1988. הוא המשיך להיות מחוייב למאבק הפלסטיני עד יומו האחרון. נאדר היה עני ושלו. הוא עבד בתעשיית הנעליים, שהפכה לבלתי רווחית אחרי שהתוצרת הסינית כבשה את השווקים הפלסטיניים.

התמונות האחרונות שלו צולמו במסגרת ההתנדבות שלו. הוא עזר לייבא ולארוז סחורה שנתרמה לתושבי עזה מתושבי חברון. כמה מהאנשים שהיו איתו סיפרו שהוא הביא כתרומה שק קמח, שתכנן לאפות ממנו אוכל לעזתים, כי לא היה לו מספיק כסף לתרומה.

נאדר נרצח בדם קר על ידי צלף של צה"ל שירה בו בלב. הוא נורה כשצעד בהפגנה בחברון נגד הכיבוש ובתמיכה בעזה, ולא איים על אף אחד. נאדר הלך, והשאיר אחריו אישה ושבעה ילדים להתמודד מול סכנות החיים. הוא הלך וכאילו אמר: "כן, הלכתי, אבל פלסטין נשארת".

> צפו: חיילים הורגים מפגין שלא היווה איום עליהם בחברון

הלוויתו של נאדר מוחמד אידריס, חברון (עימאד אבו-שמסה)

הלוויתו של נאדר מוחמד אידריס, חברון (עימאד אבו-שמסה)

שומרים על האחדות

החיים שאחרי המוות מופיעים בעבודתה של האמנית בושרה שינאן. היא הפכה תמונות של מוות והרס בעזה לתמונות חיות. שינאן, מייסדת קבוצת "מגני זכויות האדם" בחברון, אומרת שהחורבן והפשעים שהתרחשו בעזה השפיעו עליה עמוקות. היא החליטה להביע את זה בדרך גרפית. באחד הציורים רואים ילדים שנהרגו עפים לגן עדן. בציור אחר רואים אבנים שבוכות על בתים שנהרסו. עכשיו שינאן מוכרת את הציורים כדי לגייס כסף למען תושבי עזה, מתוך אמונה שהאמנות גם היא צורת התנגדות שצריכה לשרת את המאבק הפלסטיני.

ישראל רצתה להפוך בניינים לאפר, לעקור את האזרחים שגרים בהם, להפעיל לחץ על התושבים דרך טבח, אבל התוצאה היא שהפלסטינים עדיין קוראים לחופש, לסיום המצור ולפתיחת כל מעברי הגבול, כולל היחיד שמקשר אותם לגדה המערבית – מחסום ארז. הם קוראים לשחרורם של משוחררי עסקת שליט, שנאסרו שוב, וגם של הקבוצה הרביעית של האסירים שהיו אמורים להיות משוחררים, לפי ההסכם בין ישראל לרשות הפלסטינית.

> הצבא מונע מאמן מהגדה לנסוע לפתיחת תערוכה שלו בניו יורק

הפצצה צבאית בעזה (מוחמד סאבר)

הפצצה צבאית בעזה (מוחמד סאבר)

ילד בענן. עבודה של בושרה שינאן (צילום מקור: מוחמד סאבר)

ילד בענן. עבודה של בושרה שינאן (צילום מקור: מוחמד סאבר)

חמאס בעזה קרא לבניית נמל ושדה תעופה פלסטיניים. אלה דרישות אנושיות שחייבות להיענות כדי שלא נמשיך להיות תחת שליטה ישראלית בשם ה"ביטחון", ביטחון שהורג פלסטינים על בסיס יומיומי ושכל משמעותו היא שלפלסטינים אין זכות לביטחון או לחופש, בעוד שישראלים נהנים ממלוא זכויותיהם. פלסטינים נדרשים למעשה להקריב מעצמם כדי לספק הגנה לכובש ולשולט.

הפלסטינים ממשיכים להיות מאוחדים אחרי כישלון הניסיון הישראלי להחליש אותם דרך הרג והרס. אם היה צדק בעולם ישראל הייתה מוקעת בשל פשעי המלחמה שלה. כדי להפעיל לחץ על ישראל צעירים רבים ברחבי הגדה המערבית החלו בקמפיינים לקניית מוצרים מקומיים פלסטיניים ולא ישראליים. סוחרים מקומיים רבים רוקנו את חנויותיהם מסחורה ישראלית.

הפצעים של עזה עוררו כל פלסטיני – בעזה, בגדה המערבית ואפילו בגלות – ויצרו בו את התשוקה שכל הפלסטינים יחיו מאוחדים על אדמותינו שנכבשו מאז 1948. האחדות הזו יכולה להתמזג עם דמם של הקדושים, בתקווה שיום אחד שינאן תוכל לצייר את הפלסטינים חיים כעוף החול, עולים מהאפר לאחר שכולם כבר חשבו שהובסנו.

בדיע דוויק הוא תושב חברון ופעיל בארגון "מגני זכויות האדם" (Human Rights Defenders). הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי יעל שטיין

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf