newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מוטיב חוזר: שוטרים יורים ברכב, הורגים נוסע, מאשימים את הנהג

ההחלטה הקיצונית של המשטרה לחקור את הנהג משועפט בחשד להריגת בן דודו שנורה על ידי שוטרים אינה חסרת תקדים. לפני ארבע שנים הרגו שוטרים פועל פלסטיני בירי על מכונית שלא סיכנה אותם. גם אז האשימו את הנהג

מאת:

בלילה שבין יום ראשון לשני נורה למוות מוסטפא נימר, תושב רמת-גן, על ידי שוטרי משמר הגבול במחנה הפליטים שועפט. סרטונים שנחשפו ביום שלישי על ידי הכתב יוסי אלי בחדשות 10 מראים כי חלק מהירי בוצע לאחר ששוטרי מג"ב השתלטו על הרכב, כך שחלק זה של הירי היה חסר כל הצדקה שהיא. המשטרה עצמה הודתה עכשיו כי לא היה במקום ניסיון פיגוע, ועולה שאלה איזה עילה הייתה לירי הראשוני.

סרטון חדש שנחשף אתמול, מעלה את החשש שלא רק שבוצע ירי לאחר ההשתלטות על הרכב, כי אם גם שירי זה בוצע כאשר שוטר מג"ב מכוון את קנה הרובה שלו לעבר אחד מנוסעי הרכב ממרחק קצר, קרי השוטר מוודא הריגה בנוסע הרכב.

> רק לא ברק

ארוסת ההרוג, אשר נסעה במכונית נפרדת מאחוריו כאשר יצאו ביחד לקנות פיצה, סיפרה כי חלק מהיריות פגעו ברכבים אחרים, ושהירי נפסק רק לאחר שצעקה להם כי היא יהודיה. לאחר מכן הרחיקו אותה מהמקום ולפי דבריה אחד משוטרי מג"ב אמר "תעיפו אותה מפה, אכפת לה מערבי כלב".

אתמול המשטרה הודיעה כי נהג הרכב חשוד בהריגת נימר, ולא השוטרים היורים, מכיוון שנהג בצורה פרועה לפי החשד בהשפעת אלכוהול. ברור כי זו האשמה חסרת בסיס: לנהג הרכב לא היתה יכולת לצפות שגם אם ינהג בפרעות יתקל בירי שוטרי מג"ב, ובטח שלא היה יכול לצפות שירו במכונית אחרי שתעצור, ואף בנוסע שמחוץ לרכב. לכן נשאלת השאלה: למה אישום מופרך שכזה מיוחס לנהג?

לשקר בעסקת הטיעון

תשובה אפשרית יכולה להיות מקרה הריגתו של חסן א-טבר ב-29.7.2012. באותו הלילה 14 פועלים פלסטינים ניסו להיכנס לעבודה בישראל ללא היתר, כולם ברכב בו נהג תושב מזרח ירושלים, חמאדה ג'אבר. לפי תיק החקירה של מח"ש, שהגיע לידי שיחה מקומית, ולפי תחקיר "בצלם", שוטר שראה את הרכב בדרכו למחסום התריע בפני השוטרים במחסום כי מתקרב אליהם רכב של שב"חים.

ג'אבר עצר מעט לפני המחסום, וכשהשוטרים ניגשו לרכבו הוא פתח בנסיעה מהירה. שוטרים אחרים במחסום קראו לנהג לעצור, אך הוא המשיך בנסיעה וחלף על פניהם במהירות. הרכב לא נכנס לשטח המחסום, ובמקום זאת פנה ימינה ונסע לכיוון הכפר הפלסטיני א-זעיים – בתוך השטחים. השוטרים במחסום פתחו באש אינטנסיבית לאחר שהרכב כבר עבר אותם ולא סיכן אותם – כפי שאפשר לראות בסרטון שנחשף על ידי ארגון "בצלם". לאחר מכן הסבירו שהרגישו סכנת חיים. כתוצאה מהירי נפצעו שלושה מהנוסעים, בהם חסן א-טבר, שנהרג מקליע שחדר לאחורי ראשו. בנוסף נפצע אחד מהשוטרים מירי של שוטר אחר.

> משפט המשוררת: פערים בין הפרוטוקולים לתיעוד הווידאו של החקירה

הנהג חמאדה ג'אבר הואשם שבועיים לאחר המקרה בגרימת מוות ברשלנות של א-טבר. החקירה נגד השוטרים נסגרה בשל "חוסר עבירה", זאת למרות שברור שהירי בוצע בניגוד לפקודות, ובמח"ש לא טרחו לבדוק את הקליעים שהגיעו לידיהם לאחר שהוצאו מגופת ההרוג ומאחד הפצועים כדי לבדוק מי מהשוטרים ירה בהם.

טענה מרכזית של השוטרים במח"ש היתה שהנהג ניסה לדרוס את השוטר א', שזה קפץ ממקומו וכך ניצל, ולכן כל השוטרים הרגישו בסכנת חיים וסברו כי נהג הרכב מסוכן, מה שהוביל לירי. אך בעדותו של א' הוא סיפר כי כלל לא זז מקומו, והרכב הוא שסטה כדי לא לפגוע בו.

לא רק שסתירה מהותית זו לא נבדקה, אלא שהטענה שהופרכה מופיעה כעובדה בכתב האישום של ג'אבר. ג'אבר בסוף חתם על עסקת טיעון שבה הודה בגרימת חבלה מחמירה, ונשפט לשלוש וחצי שנות מאסר. במסגרת העסקה התחייב ג'אבר שלא לסתור את פרטי האירוע כפי שהוצגו בכתב האישום (המתוקן), ובהם בין היתר הטענה על נסיון הדריסה. כלומר, בשביל לקבל עונש מופחת הנהג נאלץ להודות כי ניסה לפגוע ב-א', מה שמנקה חלקית את השוטרים, וזאת כאמור למרות ש-א' עצמו מודה כי עובדה זו לא נכונה.

בכל מקרה השוטרים, ככל הנראה כמו במקרה של הריגתו של נימר השבוע, פתחו באש והרגו אדם חף מפשע למרות שכלל לא סיכן אותם, והנאשם היחיד שנותן את הדין הוא נהג הרכב. גם אם הנהג איננו חף מפשע לגמרי, הרי שהאחריות הגדולה הרבה יותר היא של אלו שירו ללא צורך. פעם אחר פעם הם גם אלה שלא משלמים כל מחיר.

> שנתיים למלחמה, ואף חקירה לא הובילה לכתב אישום על פשעי מלחמה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf