newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מי אמר שהרשימה המשותפת צריכה לתמוך בשמאל?

כולם מצפים מחברי הכנסת של הרשימה המשותפת להתייצב נגד מתווה הגז, ובאופן כללי לצד האופוזיציה בראשות העבודה. אבל כשהכסף מהגז לא יגיע אלינו, וכשהעבודה שותפה בעצמה לדיכוי הערבים - אנחנו צריכים לדאוג רק לעצמנו

מאת:

לא מזמן התארח עבד אבו שחאדה כאן באתר וכתב מאמר אודות השותפות ערבית-יהודית. המאמר זכה לתהודה לא מבוטלת בקהילת השמאל. וכן, גם ויכוחים בין שלושת השמאלנים האמיתיים שעוד חיים כאן נחשב לתהודה לא מבוטלת.

והנה הזדמן לי הכבוד לארח אותו שוב, הפעם אצלי בבלוג, בעוד מאמר מעורר מחשבה, והפעם בדבר ההליכה העיוורת שלנו כפלסטינים אחר השמאל הציוני.


כותב אורח: עבד אבו שחאדה

לפני כשבועיים הצילו חברי הכנסת הערבים את האופוזיציה בחסימת הימין והטייקונים בשוד הגז.

בעקבות אותה הצבעה דרמטית עולה השאלה כיצד הרשימה המשותפת אמורה להתנהג במסגרת המאבקים הפוליטיים בין הימין והשמאל הישראלים. האם עלינו כפלסטינים לתמוך אוטומטית בכל מאבק של השמאל מול הימין?

לפני שאנו ישר מתייצבים לצד השמאל יש לזכור כיצד השמאל הישראלי היסטורית פגע באינטרסים של החברה הערבית כשהוא מנופף סיסמאות סוציאליסטיות, בדומה לאופן שבו הימין פגע בנו כשהוא מתגאה בסיסמאות קפיטליסטיות.

במקרה של מתווה הגז אני אכן מודע להסברים של שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון, שקראו לקדם שקיפות ולאפשר לממונה על ההגבלים העסקיים לפקח על שמירת עקרונות התחרות במשק. ברור לי מה הסכנה של "מחטף הגז" של נובל אנרג'י, מה האבסורדיות בהתערבותו של שלדון אדלסון ומה הבעיות במונופול של תשובה.

מי צריך גז כשאין חשמל?

יתכן שאלו הנימוקים שמרצ צריכה לספק לבוחריה, ובצדק, אך חברי הכנסת הערבים צריכים לשקול נימוקים יותר עקרוניים משגשוגה הכלכלי של קופת המדינה ומעידוד הרגולציה על המשק, שהרי לא קיימת שום הבטחה שאם קופת המדינה תגדל יושקעו יותר כספים בחברה הערבית. לכן, בזמן שיש מאבק בין הימין והשמאל הישראלי, חברי הכנסת של הרשימה המשותפת צריכים לשאול כל צד בלב מלא ובלי חוצפה שאלה אחת מאוד פשוטה: "מה יוצא לנו מזה אם נתמוך ואם לא נתמוך?"

במקרה של מתווה הגז התשובה של הורדת מחירי החשמל פשוט אינה מספקת. הבעיות של החברה הערבית חורגות בהרבה ממחירי החשמל לבדם, וחלק מהחברה הערבית – כמו הערבים הבדואים בדרום – לא מחוברים כלל לרשת החשמל בגלל שהמדינה לא מכירה בהם, והם מפיקים אנרגיה מגנרטורים ולא ייהנו כלל מירידת המחירים במשק החשמל.

> האם אפשר עדיין לדבר על שותפות יהודית-ערבית?

הרשימה המשותפת, נצרת, לאחר קבלת תוצאות מדגם הבחירות, 17 במרץ, 2015. (אקטיבסטילס)

הרשימה המשותפת, נצרת, לאחר קבלת תוצאות מדגם הבחירות, 17 במרץ, 2015. (אקטיבסטילס)

חברי הכנסת הערבים מודעים היטב לאופן שבו מחולק תקציב המדינה, בין אם השמאל בשלטון ובין אם הימין. בראש בראשונה מיועד התקציב לצבא ההגנה לישראל ולמפעל ההתנחלויות, שתי פרות קדושות ושמנות שמשמרות את הדיכוי והכיבוש של העם הערבי הפלסטיני. אז מה יוצא לנו מזה? מה כל צד (בעד המתווה ונגד המתווה) מוכן לתת לרשימה המשותפת בשל תמיכתם או התנגדותם?

הפעם ברור כי מה שהניע את תמיכתה של הרשימה המשותפת בהתנגדותה למתווה הוא חוסר הרצון לתמוך בטייקונים, שבתור עניים אנחנו חייבים להתנגד אליהם. אך על חברי הכנסת חלה גם האחריות המוסרית לא ללכת שולל אחר השמאל הציוני, אשר היסטורית פגע באינטרסים של החברה הערבית בדומה לימין הישראלי.

רבין נגד הערבים

כך, בימי הזוהר שלה בראשות הגנרל יצחק רבין בתחילת שנות התשעים, ולמרות שנסמכה על קולות המפלגות הערביות באופוזיציה, לא היססה ממשלת השמאל לנסות להפקיע מאות דונמים של אדמה סביב ירושלים כדי לבנות את התנחלות הר חומה. התמונות המזעזעות של מלחמת עופרת יצוקה לא מנעו ממפלגת העבודה לתמוך ביציאה למלחמה על עזה בקיץ האחרון (או כפי שחברי רמי יונס קורא לה: טבח עזה השלישי). למרות שבסופו של דבר אריאל שרון היה זה שבנה את חומת האפרטהייד, היו אלה רבין ורמון בשנת 1991 שבאו עם הרעיון. על אלה יש להוסיף את תמיכת מפלגות השמאל הישראליות (למעט מרצ) בסגר הלא אנושי על עזה.

גם ההיסטוריה הרחוקה יותר של השמאל חרוטה טוב מאוד בזיכרון הקולקטיבי הערבי. אין לשכוח שהאירועים המכוננים ביחסי המדינה עם אזרחיה הערבים היו תחת שלטון השמאל הישראלי, שהתחיל עם המשטר הצבאי על האזרחים שנמשך עד 1966, נמשך בהפקעת עשרים אלף דונם על ידי מלך השמאל יצחק רבין, מה שהוביל ליום האדמה בו נרצחו שישה אזרחים ערבים, ונמשך באינתיפאדה השנייה, שבתחילתה נרצחו שלושה עשר אזרחים ערבים תחנת הנהגת הגנרל אהוד ברק.

כך שעצם העובדה שהשמאל הישראלי יגיע להישגים אל מול הימין וידאג שקופת המדינה תגדל – לא אומרת שהחברה הערבית תהנה מההישג. הרי השמאל הישראלי במקרה הטוב יהיה עסוק במאבק על נתח יותר גדול מהקופה עבור קהל הבוחרים שלו, ולא לחברה הערבית, ובמקרה הרע ירמוס את זכויותיהם של האזרחים הערבים עם לגיטימציה מהימין הישראלי.

מסיבות אלה חלה על הרשימה המשותפת החובה לפעול אך ורק למען האינטרסים של החברה הערבית, ולא לנסות לתקן את הדמוקרטיה הישראלית. תפקידם של חברי הכנסת הוא לעשות כל מה שניתן בכדי להשיג יותר תקציבים לחברה הערבית, גם אם אלה יבואו על חשבון האינטרסים של השמאל התל אביבי.

התפיסה שהשמאל והערבים הם מקשה אחת טועה ומטעה. התפיסה הקלאסית שהשמאל יותר טוב לערבים מובילה ללחץ עממי על חברי הכנסת הערבים להתייצב לצד השמאל כאשר השמאל לא סופר את הערבים. עם זאת, חשוב להבהיר שאינני אומר שהימין הישראלי יותר טוב מן השמאל. הוא לא. אבל שניהם רעים באותה מידה.

ככה שלפני שאנו ממהרים לעזור למפלגות השמאל, אנחנו צריכים להתנהג בצורה מאוד חשדנית ותועלתנית במונחים חומרניים. אסור לרשימה המשותפת לסכן את קהל בוחריה עם אופטימיות לא מבוססת שהחברה הישראלית תהפוך ליותר דמוקרטית. יתכן והיא כן, יום אחד, אינני יודע. אך במקרה של אי ודאות אנו צריכים לדאוג לעצמנו, לאינטרסים שלנו, לילדים שלנו. לא בחרנו ברשימה המשותפת בשביל לתקן את הדמוקרטיה הישראלית, אלא בשביל למקסם את רווחינו ולפעול שכספי המסים שלנו יושקעו בחברה הערבית ולא בהתנחלויות ובמלחמה על עזה. אז לפני שתומכים בצד כזה או אחר צריך לשאול בשיא החוצפה: "מה יוצא לנו מזה?"

כדרכי בקודש, אסיים עם ציטוט של מלקולם אקס. הפעם, מתוך ריאיון שנתן באוניברסיטת ברקלי: "הליברלים הלבנים הם לא יותר מאשר פוליטיקאים צבועים המשתמשים באנשים שלנו בתור משחק כדורגל רק כדי להעביר מדיניות שמחזקת את כוחם האישי".

עבד אבו שחאדה הוא יפואי פעיל בל"ד וסטודנט לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב יפו.

> ההסכם הטוב: לישראל עדיפה איראן לא מבודדת

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf