newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מלחמתו של המנהל האזרחי באזרחים הזרים בשטחים

הרחק מעין התקשורת, מדיניות חדשה הופכת את שהותם של בעלי דרכונים זרים בגדה המערבית לבלתי אפשרית כמעט. ההשלכות ההרסניות הן לא רק על המרקם המשפחתי בגדה, אלא גם על הכלכלה הפלסטינית השבויה בידי ישראל

מאת:

זה יותר משנה וחצי מנהלת ישראל, באמצעות המנהל האזרחי, מדיניות שמטרתה להרחיק בעלי דרכונים זרים החיים בגדה המערבית. בין אם מדובר במי שנשואים לפלסטינים תושבי הגדה, בהורים לילדים תושבי הגדה או באנשים העובדים בשטחים שנים ארוכות – על כולם חלה המדיניות החדשה. המדיניות מיושמת באמצעות החלטות מנהליות, המתקבלות על ידי פקידים בבסיס המנהל האזרחי בבית-אל, שעיקרן סירוב להאריך את תוקף האשרות שאותם אנשים החזיקו בהם קודם לכן.

המנהל האזרחי מוצא שלל סיבות לסרב להאריך את תוקף האשרות. אחת מהן היא בגלל עבודה בשטחים ללא היתר. בניגוד להסכמי אוסלו שעליהם חתומה ישראל, המנהל מסרב להעניק אשרות עבודה בשטחים גם למי שנישא לתושב השטחים, ושוהה בשטחים לעיתים מספר עשורים. המנהל מצפה כנראה שאנשים כאלה לא יעבדו ויפרנסו את משפחותיהם.

ברמת העיקרון, ניתן לתת אשרה מסוג ב/1 שמאפשרת גם שהייה בשטחים וגם עבודה בהם. אבל המנהל האזרחי לא עושה את זה ונותן רק אשרה מסוג ב/2, שהיא אשרת תייר רגילה, בלי אפשרות לעבוד. גם זרים שנשואים לתושבי גדה מקבלים רק אשרה של ב/2, אפילו אם הם עשרות שנים בגדה. עד היום, המנהל האזרחי ידע שאותם בני זוג עובדים, אבל מכיוון שהמנהל עצמו לא נותן אשרות ב/1 – אז לא ננקטו כל סנקציות נגד מי שגם עבד. כיום, אומרים להם – או שתתפטרו מעבודתכם, או שהאשרה מסוג ב/2 שלכם לא תוארך. וזאת, שוב, על אף שאין כל אפשרות לקבל אשרה מסוג ב/1.

נשים פלסטיניות חוצות את מחסום קלנדיה בדרך לתפילת יום השישי הראשון של חודש הרמדאן. בניגוד לשנים קודמות השנה לא חלו מגבלות גיל על הנשים. 10 ביוני 2016 (אורן זיו/אקטיבסטילס)

מניעת הכניסה מזרים מהווה פגיעה בהתפתחותה הטבעית של החברה הפלסטינית והיא חלק ממאמץ לבודד את הגדה מהעולם. מחסום קלנדיה (אורן זיו/אקטיבסטילס)

עילה נוספת לאי-הארכת אשרה היא שימוש שעושים אותם בעלי דרכונים זרים בנמל התעופה בן-גוריון ביציאתם לחו"ל. ישראל מגבילה את שהייתם של בעלי הדרכונים הזרים לשטחי הגדה המערבית בלבד, ומי שמבקש, רחמנא ליצלן, לטוס לחו"ל דרך נתב"ג – נענש באי-הארכה של האשרה שברשותו. גם כאן, הדבר נעשה בניגוד להסכמים שישראל חתומה עליהם ואף בניגוד לנוהלו של המנהל האזרחי עצמו.

במשיכת קולמוס אחת, על גבי פתקים קטנים המוצמדים לדרכוניהם של המבקשים, נכתב בתמציתיות מקפיאה כי "הבקשה מסורבת". בשנייה הופכים האנשים האלה לשוהים בלתי חוקיים במקום שבו התגוררו שנים ארוכות עם בני זוגם וילדיהם, בו עבדו ובנו את ביתם, ולמועמדים לגירוש.

גם אם יעזבו זמן קצר אחר כך את הגדה, עצם "השהייה הבלתי חוקית", ולו למשך ימים ספורים, תמנע את חזרתם בעתיד. מי שיעמוד על זכותו לחזור ולהתגורר בגדה ייאלץ לנהל הליכים משפטיים ארוכים, ולעיתים אף להפקיד בקופת הצבא סכומים של כ-80,000-30,000 שקלים, רק על מנת שיוכל לקבל שוב אשרה של שלושה חודשים לביקור בשטחים. ושוב יש להזכיר: מדובר במי שבמקרים רבים ילדיהם ובני זוגם הם תושבי השטחים.

למרות ששליטתה של ישראל במרשם האוכלוסין הפלסטיני ובמעברי הגבול היא אחד מהאמצעים המשפיעים יותר מכל על חייהם של פלסטינים ובני משפחותיהם, נראה כי הדבר איננו מעורר זעזוע רב מדי, בהשוואה לפרקטיקות אחרות של הכיבוש כדוגמת הריסת בתים, הרחבת ההתנחלויות ומעצרי קטינים באישון לילה.

במשך שנים ארוכות, שהייתם בגדה המערבית של בני זוגם של תושבי השטחים הוסדרה על ידי אשרות ארוכות טווח, שהתחדשו מדי שנה. היה זה מעין תחליף לסירובה של ישראל לאשר את בקשותיהם של בני הזוג לאיחוד משפחות ולהעניק להם תעודות זהות פלסטיניות. כיום נוצר מצב, שמצד אחד ישראל אינה מעניקה אשרות לבעלי דרכונים זרים המבקשים לשהות בגדה המערבית, ומצד שני המנהל האזרחי מאשר בקשות לאיחוד משפחות רק במקרים הומניטאריים חריגים. משפחות שלמות מוצאות את עצמן במצב בלתי אפשרי, שבו מותירה להם ישראל מוצא אחד בלבד – החוצה.

מעבר לשאיפות הדמוגרפיות הברורות של ישראל – וראו לעניין זה הסערה שחוללו הנתונים בדבר רוב אפשרי פלסטיני בין הים לנהר – ומעבר ליתרונות שמפיקה ישראל מהגבלת כניסתם של אזרחי מדינות זרות, המגיעים לשטחים ומספקים עדות ממקור ראשון למדיניותה של ישראל, נראה כי יש כאן תכלית נוספת. סירוב להאריך אשרות של אזרחים זרים (שחלקם כלל אינם "זרים", אלא צאצאיהם של תושבי שטחים שחזרתם נמנעה), יחד עם מניעת כניסתם של אחרים, פוגעת בהתפתחותה הטבעית של החברה הפלסטינית והיא חלק ממאמץ לבודד אותה מהעולם. דוגמא לכך היא הסירוב להאריך אשרות של מרצים זרים באוניברסיטאות בגדה, והסירוב לאפשר לסטודנטים זרים ללמוד בגדה – מדיניות אשר פוגעת קשות בהשכלה הגבוהה בפלסטין. בהקשר זה ראוי לציין כי הסירוב להנפיק אשרות עבודה לשטחים פוגע גם באפשרותם של משקיעים זרים להגיע לגדה ולהתגורר בה לתקופות משתנות, ובכך פוגע פגיעה נוספת בכלכלה הפלסטינית.

על פי ההערכות, עשרות אלפים של בעלי דרכונים זרים ובני משפחותיהם תושבי הגדה נפגעים מהמדיניות הזו של המנהל האזרחי. למרות זאת, הדבר כמעט ואינו זוכה לחשיפה תקשורתית, לא בישראל וגם לא במדינות המערב. למרות ששליטתה של ישראל במרשם האוכלוסין הפלסטיני ובמעברי הגבול היא אחד מהאמצעים המשפיעים יותר מכל על חייהם של פלסטינים ובני משפחותיהם, נראה כי הדבר איננו מעורר זעזוע רב מדי, בהשוואה לפרקטיקות אחרות של הכיבוש כדוגמת הריסת בתים, הרחבת ההתנחלויות ומעצרי קטינים באישון לילה.

מרגיזה במיוחד העובדה שגם מדינות שאזרחיהן נפגעים מהמדיניות הזו, וזכותם לחופש תנועה ולחיי משפחה מוגבלת בצורה אנושה, מתעלמות מהנושא.

יותם בן הלל הוא עורך דין העוסק בזכויות אדם.

מהיחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים נמסר בתגובה:

"ראשית, נדגיש כי אין כל שינוי במדיניות נוהל כניסת זרים ליהודה ושומרון, וכל מקרה פרטני נבחן לגופו. על זרים אשר מעוניינים לקבל הארכת שהייה באיו"ש, להגיש בקשה בה הם יציגו מסמכים המאמתים את מעמדם ומטרת ביקורם, ולאחר מכן הנושא ייבדק על ידי יחידת המתפ"ש. את הבקשות יש להגיש במשרדי הרשות הפלסטינית, הפזורים ברחבי יהודה ושומרון.

"נדגיש כי יחידת מתפ״ש מבצעת עבודת מטה רחבה בשיתוף משרד הפנים ומשרד החוץ הישראלי לשיפור הנוהל הקיים".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf