newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מנהלת הבית הפתוח בירושלים על רצח הנער הפלסטיני: "לא הכרנו אותו"

על אף גל הקריאות לנקמת דם נפוצה בימין השמועה שמחמד אבו ח'דיר נרצח על רקע הומופובי. מנכ"לית הבית הפתוח: "משתמשים בנו כדי להסיט את החקירה"

מאת:

הציבור הישראלי ביקש דם, והציבור הישראלי קיבל דם, ועכשיו מתחילה ההדחקה. מחמד אבו ח'דיר, נער בן שש עשרה ממחנה הפליטים שועפאט בירושלים המזרחית, הוכנס בכח למכונית אתמול (רביעי) לפנות בוקר בשכונת בית חנינא, וכעבור שעתיים נמצאה גופתו ביער ירושלים, כשסימני אלימות על גופתו החרוכה.

כמה שעות קודם לכן בוצע באותו האזור נסיון חטיפה אחר, כשמוסא זלום, ילד פלסטיני בן 7, נגרר בכח לתוך מכונית הונדה שחורה. עוברי אורח נחלצו לעזרת הילד והצילו אותו מגורלו הנורא של מחמד אבו ח'דיר, אך כוחות המשטרה ומשמר הגבול, שהגיעו למקום ומצאו את הילד עם סימני דם באיזור הצוואר, עזבו במהירות ומבלי לבדוק את מצלמות האבטחה שתיעדו את נסיון החטיפה.

בשעות שלאחר היוודע מקרה החטיפה והרצח של אבו ח'דיר, התבטאו במשטרה בהיסוס והודיעו שהם בודקים כיווני חקירה לאומניים ופליליים.

במהלך היום שקדם לחטיפה והרצח, צעדו פעילי ימין בירושלים במשך שעות, צעקו סיסמות "מוות לערבים", ביקשו נקמה, וניסו לבצע לינץ' בכמה עוברי אורח ערבים. עם היוודע דבר הרצח לא בזבזו בימין זמן, ועד שעות הצהריים כבר הספיקו לשכנע את עצמם שללא כל ספק הנער נרצח על ידי משפחתו על רקע הומופובי, וכי "הבית הפתוח" (ארגון להטב"ק הפועל בירושלים) פרסם לכאורה הודעה הנוגעת להיכרות עם הנער. תיאוריה זו אמנם לא קיבלה שום תמיכה מאף גורם חקירה רשמי, אבל הסתדרה יפה בתמונת העולם האיסלמופובית, תוך שהיא משמשת לניקוי כפיים והשכחה של ההמון צמא הדם ששטף כמה שעות קודם לכן את רחובות העיר וביקש את הרצח.

> "להגיב לגזענות באי-אלימות": דיוקנאות של חמישה מפגינים בירושלים

אמו של הנער שנרצח, מוחמד אבו-ח'דיר (יותם רונן / אקטיבסטילס)

אמו של הנער שנרצח, מוחמד אבו-ח'דיר (יותם רונן / אקטיבסטילס)

אמש פרסמה אלינור סידי, מנכ"לית הבית הפתוח לגאווה ולסובלנות בירושלים, סטטוס המתייחס לשמועות:

המשטרה והשב"כ טרם החליטו האם רצח הנער מוחמד אבו ח'דיר פלילי או לאומני וכבר יש מי ששרבב את שם הבית הפתוח לפרשה. חרושת השמועות שרצה במדינה נוקבת בשמנו כעדים האולטימטיביים וכמי שפרסמו הודעה מטעמנו הנוגעת למותו.

השימוש הציני שאנשים עושים בבית הפתוח אינו חדש לי – כבר שנים שאני מוחה עליו – אבל הוא מפתיע ומעציב אותי בכל פעם מחדש. העבודה שלנו נעשית במציאות פוליטית מורכבת כל כך שנדמה שבכל יום צץ האופורטוניסט הציניקן התורן שמנסה להשתמש בנו לצרכיו. הפעם, משתמשים בנו כדי להסיט את החקירה ולהשפיע עליה. בכל פעם שנדמה לי שהנה, המציאות הפוליטית משתנה והבית הפתוח יכול סופסוף לשקוט מההליכה הזהירה שלנו ומן הפוליטיקה המורכבת שלנו ולהיות ככל הארגונים, בכל פעם מחדש אני נוכחת עד כמה קריטית הזהירות בה אנו מתנהלים.

כולי תקווה שהמשטרה והמחלקה היהודית בשב"כ יידעו להגיע אל רוצחי מוחמד. נער שלא הכרתי, שהבית הפתוח לא הכיר, ושאין לנו מושג מי טוען אחרת ומאיזו סיבה.

אני קוראת לכל מפיצי השמועות לנהוג באחריות ומגנה את השימוש שנעשה בבית הפתוח כדי להשפיע על החקירה. כולי תקווה שאווירת ההסתה השורה במדינה – ובירושלים – תשכך וכי לא נצטרך לעמוד שוב בליל פרעות נוסף כפי שהתרחש אמש.

אתמול בערב כבר דווח בתקשורת הישראלית כי על סמך ניתוח הסרט ממצלמות האבטחה באיזור החטיפה, מעריכים כעת במשטרה שאכן מדובר בפיגוע טרור יהודי. אלא שעד אז גלגלי מכונת ההדחקה כבר פעלו בכל הכח, וכבר היה מאוחר מדי לתת לעובדות לבלבל את מי שלא רוצים להאמין שקיבלו את הנקמה שביקשו, בצורת החטיפה והרצח של נער פלסטיני חף מפשע.

> מניפולציה רגשית המונית: על צו איסור הפרסום בפרשת רצח הנערים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf