newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מפגן תמיכה בעהד תמימי בברלין: "היתה יכולה להיות בתי"

שנה לאחר צעדת הנשים הגדולה בעקבות עליית טראמפ, חזרו הנשים לרחובות ברחבי העולם. במצעד שהתקיים בברלין צעדה גם קבוצה של נשים שקראה "תשוחרר עהד תמימי". אלה הדברים שנשאו שם

מאת:

כותבת אורחת: איריס חפץ

ביום ראשון, 21 בינואר מלאה שנה לכניסתו של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ לבית הלבן, אז יצאו מליוני נשים ל״צעדת הנשים״ בוושינגטון הבירה ובערים נוספות. שנה לאחר מכן נערכו מצעדים דומים, ביניהם גם אחד בברלין שאורגן על ידי Democrats Abroad, הזרוע הבינלאומית של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. במסגרת המצעד הזה צעד גם גוש פמיניסטי תחת הכותרת "תשוחרר עהד תמימי".

את הקבוצה הזו ייצגו שתי נואמות, האחת גרמניה-תורכיה והשניה אנוכי, ישראלית-יהודיה. להלן תרגומי הנאומים שנשאנו שתינו, הראשון נאומה של חברתי שביקשה להישאר בעילום שם, ולאחריו הדברים שאמרתי אני:

אנו רוצות להודות לתנועת ״מצעד הנשים״ על קבלת הפנים לגוש הצועדות הפמיניסטיות ‫- "תשוחרר עהד תמימי"‫. אנו אסירות תודה ועם זאת עצובות וכועסות‫, אבל גם מלאות תקווה‫. המצעד שלנו היום הוא ניסיון לשים את הרגשות הללו במקום הנכון‫, כך שנמצא מקום לדבר ללא פחד ואיומים‫. אנו ‫- קבוצה רב‫-אתנית‫, רב‫-דתית‫, רב‫-לאומית ורב‫- מגדרית של תושבות ברלין ואזרחיות‫, התאחדנו כדי לדבר דרך המקרה של עהד את האמת ‫- אמת שהיא גם האמת שלנו‫.

עהד‫, מתבגרת בת 16 מהכפר הפלסטיני נבי סאלח‫, נמצאת כרגע תחת מעצר על כך שסטרה לחייל ואמרה לו לעזוב את רכוש משפחתה‫. היא מדברת  מציאות נוראית‫. כאישה פלסטינית תחת כיבוש‫, עהד היא אדם במובן הבסיסי ביותר‫, במובן שהיא אינה נהנית וחיה את הפריבילגיות של זכויות אדם‫. היא מגנה על עצמה בידיים חשופות‫. זוהי האמת של עהד‫, אמת שהיא חולקת עם שאר האוכלוסיה האזרחית הפלסטינית שחיה תחת כיבוש‫.

אבל אנו גם יודעות ומכירות בכך שיש הרבה נשים רבות אחרות ואזרחיות אחרות במזרח התיכון‫, שנהיו למטרות של ממשלותיהן שלהן עצמן‫, של המדינות שלהן ‫- בשל ההשקפות הפוליטיות שלהן ופעולותיהן‫. אבל למה שנעסוק פה בברלין  בהפרות אכזריות של זכויות אדם במקומות אחרים‫? אנו עוסקות בכך‫, מכיוון שאנו מבינות פמיניזם כעניין בינלאומי‫‫ ורב שכבתי. אכפת לנו‫, כיוון שאנו יודעות שלא נוכל להיות חופשיות אם נשים אלו אינן חופשיות‫. אכפת לנו‫, כיוון שכשאנו מדברות על סוגיות אלו כאן‫, אנו מקבלות איומים‫. אכפת לנו מזכויות הקהילה הלהטב"קית משום שלנו יש רקע של הגירה‫, פליטות. ואולי גם אכפת לנו‫, מכיוון שההבטחה "לעולם לא‫!" נראית כמתפוגגת לפני שנוצר שוויון פוליטי הדדי לכל צורות ההבדלים שבהם אנו חיות‫ ובהן אנו תומכות. זו האמת שלנו ואי אפשר לנתק אותה מזו של עהד ובני עמה או כל קבוצה אחרת שרוצה לחיות בחופשיות.

> אביה של עהד תמימי: "לא סומך על מערכת שנועדה להעניש פלסטינים"

מפגינות בסולידריות עם עהד תמימי בצעדת הנשים בברלין. 21 בינואר 2018 (אקטיבסטילס)

מפגינות בסולידריות עם עהד תמימי בצעדת הנשים בברלין. 21 בינואר 2018 (אקטיבסטילס)

ואלה הדברים שנשאתי אני במצעד:

בנאומה לפני שנה בדיוק, אמרה אנג׳לה דייויס לממשלה, שאחרי היום הזה יבואו עוד ימים רבים של התנגדות. במילותיה שלה: '1549 הימים הבאים של ממשל טראמפ יהיו 1549 ימים של התנגדות: התנגדות ברחובות, התנגדות בכיתות הלימוד, התנגדות במקום העבודה, התנגדות באומנות שלנו ובמוזיקה שלנו'.

שנה חלפה ואנחנו כאן. לא כולן יכולות אבל להיות פה היום.

אני למשל, יכולה לעמוד כאן היום ולדבר, מכיוון שאני ישראלית יהודיה, שלא חיה תחת משטר אפרטהייד, כמו אחותי התאומה הפלסטינית, נרימאן תמימי או בתה, עהד תמימי, שהיתה יכולה גם להיות בתי.

עהד תמימי היא השראה גדולה לכולנו: היא לא נותנת לפחד לשלוט עליה ומגלה התנגדות. היא – נערה צעירה – מעזה לסטור לחייל ישראלי, גבר מאחד הצבאות החזקים בעולם. היא תפסה אותו בפטריארכיה.

היא לא נשארת בעמדת הקורבן. היא נוקטת פעולה ולוקחת את גורלה – ולא רק באופן מילולי – בידיה. היא מראה לחייל בעל הכוח הרב, את גבולות הכוח שלו: אף אחד לא מוגן נגד נטילת אנושיותו והשפלה. גם הוא לא – תחת המדים שלו מסתתרת חולשה. ועהד תמימי חשפה את החולשה הזו בעזרת המחווה האנושית שלה.

נלסון מנדלה אמר פעם, שלא התוקפן שיקבע עבור הקורבן, כיצד עליו להתנגד לו. עהד תמימי והמחווה שלה מגלמות בדיוק את זה.

חופש לעהד תמימי ולכל האסירים הפוליטיים! הצטרפו למאבק לשחרורה, כפי שהיא נאבקת בהתנגדותה עבור כולנו.

איריס חפץ היא ישראלית, מהעליה של האינתיפאדה השניה לברלין. היא ערכה בעבר את אתר "קדמה", במה לדיון מזרחי, בו היא גם כתבה.

> ילדה אחת עם שיער בהיר מטלטלת את הפטריארכליות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf