newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מצרים הפסידה בגמר; קמרון היא אלופת אפריקה בכדורגל

הכול היה מוכן לסיפור ההירואי של מצרים – ולתוצאה שהייתה יכולה לשבור כמה וכמה שיאים. אבל בסופו של דבר, הקמרונים ניצחו 2-1 משער שהובקע בדקות הסיום והפכו לאלופי אפריקה. המצרים נותרו עם אכזבה עמוקה. המיליונים שהיו יכולים לצאת לרחובות – נותרו בבית. טור עם תחושת החמצה

מאת:

במשחק הגמר של אליפות אפריקה בכדורגל שהתקיים אמש, ראשון, באצטדיון בעיר ליברוויל בגאבון ניצחה נבחרת קמרון 2-1. המצרים עלו ראשונים ליתרון משער של מוחמד אל-נאני במחצית הראשונה, אבל הקמרונים הבקיעו שער שוויון בדקה ה-57, ושער ניצחון שתי דקות לסיום, והבטיחו לארצם אליפות חמישית במפעל. רק קבוצה אחת זכתה ביותר אליפויות מהם בגביע אפריקה, ויש שיגידו שהיא הייתה זקוקה לניצחון באליפות הנוכחית יותר מתמיד: מצרים.

שבע פעמים זכתה מצרים באליפות אפריקה בכדורגל. יותר מכל מדינה אחרת באפריקה. בפעם הראשונה היה זה ב-1957 באליפות הראשונה של המפעל שהתקיימה בסודאן, בפעם השנייה ב-1959 כשמצרים התחרתה כחלק מ"הרפובליקה הערבית המאוחדת" (האיחוד המפורסם בינה לבין סוריה), בפעם השלישית ב-1986, בפעם הרביעית ב-1998, בפעם החמישית ב-2006, בפעם השישית בשנת 2008 באליפות שהתקיימה בגאנה, ובפעם השביעית, ב-2010, ערב מחאות האביב הערבי והתהפוכות במצרים, באליפות שהתקיימה באנגולה. לפחות עבור שלושה אנשים, בכל מקרה, היה ניצחון היום יכול לתת את האליפות המתוקה בהיסטוריה של מצרים: הקטור קופר, עיסאם אל-חדרי, ואחד בשם עבד אל-פתאח אל-סיסי.

> החומר ממנו עשויות מהפכות? נהג טוק-טוק מאיים על הממשל המצרי

ההחמצה הגדולה של מצרים. קמרון זוכה בגביע אפריקה בכדורגל (צילום יוטיוב)

ההחמצה הגדולה של מצרים. קמרון זוכה בגביע אפריקה בכדורגל (צילום יוטיוב)

קופר: מדובאי לאלוף אפריקה?

הראשון, הקטור קופר, הוא מאמנה הארגנטיני של נבחרת מצרים. קופר, כפי שצוין בכתבה בעיתון הארץ, הוא עוד מאמן לא-אפריקאי המאמן קבוצה מהיבשת – מתוך 16 נבחרות באליפות, ל-12 יש מאמנים זרים (וגם את קמרון מאמן הוגו ברוס הבלגי). קופר נחת בקהיר בשנת 2015, ולדבריו היה זה אחד מאותם רגעים שבו צרכים של שני צדדים נפגשים. ברמה האישית הוא ודאי התכוון לכך שממאמן ולנסיה בגמר הצ'מפיונס-ליג, ואחרי זה מאמן אינטר מילאן, הקריירה שלו, איך לומר, לא נסקה: הוא היה מאמן נבחרת גיאורגיה – איתה הוא לא ניצח אפילו משחק אחד. משם, דרך תקופות אימון באריס סלוניקי היוונית ולאחר מכן בראסינג סנטאנדר הספרדית – איתה הגיע למקום האחרון, המשך באורדוספור התורכית, על גדות הים השחור, ובעוד תקופת אימון במועדון אל-וואסל בדובאי, בליגת איחוד אמירויות ערב, ממנה פוטר אחרי ארבעה חודשים בלבד. מבחינת מצרים, הדברים היו – ברמה הפוליטית – לא מבטיחים גם כן. קופר נכנס לתפקיד ארבע שנים אחרי מהפכת כיכר תחריר וסילוק הנשיא חוסני מובארכ, שלוש שנים אחרי בחירתו של מוחמד מורסי לנשיאות, שנתיים אחרי ההפיכה הצבאית בהובלת הגנרל עבד אל-פתאח אל-סיסי, ושנה מאז הוכתר אותו אל-סיסי, הפעם כאזרח, לתפקיד נשיא מצרים.

קופר רצה מאוד לזכות באליפות היום. עד היום יש לו ברזומה שלושה גמרים – עם מאיורקה הספרדית הוא הגיע לגמר גביע אופ"א ועם ולנסיה לשני גמרים של הצ'מפיונס ליג – אבל בשלושתם הפסיד. עבורו, ניצחון היום היה יכול לשבור את "קללת הגמרים" הפרטית שלו.

תקציר המשחק בין מצרים וקמרון:

עיסאם אל-חדרי בכל זאת עושה היסטוריה

השני, עיסאם אל-חדרי, למרות שלא זכה, צריך לקבל מהר – דחוף – תואר אבירות, או כל דרגה מקבילה במצרים. השוער בן ה-44 (!!) של נבחרת מצרים, היה הכוכב, ב-ה' הידיעה של מצרים באליפות הזו. השוער, המשמש כקפטן הקבוצה, נולד בינואר 1973. הוא הוותיק משחקני הנבחרת והוא גם אחד הבודדים שזכה עם הקבוצה באליפות אפריקה הקודמת – לפני שבע שנים. אל-חדרי נולד בדומיאט, בפיצול המזרחי של הנילוס בצפון מזרח המדינה, אבל אחרי תקופה קצרה בקבוצה המקומית הוא הפך למזוהה יותר מכל עם אל-אהלי, קבוצת העם, מהבירה המצרית. הוא שיחק באל-אהלי 12 שנים רצופות, בין 1996-2008, ומאז שוטט בין כמה מועדונים מצרים, האחרון שבהם – קבוצת ואדי דגלה הקאהירית. בנבחרת, על כל פנים, הוא היה השוער הבולט במצרים, כשמשנת 1996 ועד היום רשם 154 הופעות.

בגיל 44 הפך אל-חדרי לשחקן המעוטר ביותר באפריקה – אין עוד שחקן ששיחק בחמישה גמרים של היבשת. ספק אם יש עוד הרבה שחקנים ששיחקו בחמש אליפויות. באינספור הראיונות שנתן הוא הזכיר שוב ושוב את העיניים שנושאים אליו צעירי הקבוצה, חלק מהם בגילה של בתו הבכורה. "אני מספר להם סיפורים על נצחונות העבר", הוא אמר, "על איך עשינו זאת, ועל איך ניצחנו. זה נותן להם מוטיבציה".

מוטיבציה, אם לשפוט לפי התוצאות, לא הייתה חסרה לאל-חדרי. הסיפור שלו באליפות הוא לא פחות ממדהים: הוא היה אמור להיות השוער השלישי של נבחרת מצרים, אבל פציעה של השוער השני, שריף אכראמי, לפני תחילת האליפות הותירה את מצרים עם שני שוערים בלבד. לאחר מכן, במשחק הראשון של מצרים בטורניר, 25 דקות אחרי שהחל המשחק בין "הפרעונים" לנבחרת מאלי, נפצע השוער הראשון של הנבחרת המצרית, אחמד אל-שינאווי, ואל הדגל – אל השער – נקרא עיסאם אל-חדרי. הוא שבר אז את השיא של השחקן המבוגר ביותר המשחק בנבחרת, ולכן גם כשאתמול היו דיווחים כי לשוער המצרי יש חום של 39 מעלות, לא היה לאף אחד במצרים ספק כי אל-חדרי יעשה הכול כדי להוביל את הפרעונים לניצחון. הכול היה כבר מוכן לכך שההיסטוריה תיעשה.

> אום אל חיראן, והמשפט האומלל של גלעד ארדן

קיווה שההמונים יצאו לרחובות, הפעם מהסיבות הנכונות. עבד אלפתאח אל-סיסי (פליקרC BY-SA 2.0 Erin A. Kirk-Cuom)

קיווה שההמונים יצאו לרחובות, ולא כדי להחליף אותו. עבד אלפתאח אל-סיסי (פליקרC BY-SA 2.0 Erin A. Kirk-Cuom)

עבד אל-פתאח אל-סיסי והתקווה שבכדור

והשלישי, איך לא, הוא נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי. הנשיא, שמודע היטב לכוח של הכדורגל – הן לזה המאחד, אופיום להמונים יהיו כאלו שיגידו, והן לזה המאיים, כהצטברות של כוחות צעירים ומודעים פוליטית – עשה בשנים האחרונות צעדים רבים שקשורים למשחק. מצד אחד, דיכוי המחאה שעלולה לעלות מהמגרשים, בין היתר דרך הוצאתם מחוץ לחוק – באשמת "טרור" – של ארגוני האוהדים (ה"אולטראס") של אל-אהלי ואל-זמאלכ. מצד שני, ניסיון להשקיע משאבים במשחקי הנבחרת כגורם מאחד.

ולכן, נדמה שמלבד 90 מיליון מצרים, היה אחד שייחל לניצחון על רקע המצב הפוליטי במדינה. אחרי תקופה ארוכה של אי-יציבות, כולל מחאות מלמטה, ותחושה של איבוד הכבוד הלאומי – כפי שבא לידי ביטוי בין היתר בסרטון הטוּק-טוּק המפורסם, שש שנים מאז תחילת מחאות האביב הערבי במצרים, חמש שנים מאז אסון הכדורגל בפורט-סעיד (שהיה קשור לאי היציבות הפוליטית במדינה), סגירת ליגת הכדורגל במצרים לכמעט שנתיים תמימות, משחקים רבים ששוחקו ללא קהל, ובמקביל – מחאות, ניסיונות הפיכה, הפיכות, וגל מחאות שנמשך עד היום – ממחאות נגד יוקר המחיה ועד מחאות נגד מכירת האיים טיראן וסנפיר לסעודיה – א-סיסי בוודאי קיווה שניצחון באליפות אפריקה בגאבון ייתן לו מעט שלווה. אחרי טורניר שבו מצרים לא הלהיבה יותר מדי, ניצחונות דחוקים של שער ועוד ניצחון בפנדלים (שתי עצירות של אל-חדרי) על בורקינה-פאסו המצוינת בחצי הגמר, למיליוני מצרים, ובצדק, היה בעיקר חשוב לנצח הערב.

בהודעה שמסר אחרי ההפסד אמר הנשיא המצרי כי "אני מביע את הערכתי לכל שחקני הנבחרת הלאומית בכדורגל על הופעתם המכובדת[…] הדבקות של השחקנים והנאמנות שהפגינו למולדתם עוד יובילו לניצחונות נוספים בעתיד הקרוב, אינשאללה". בהודעתו שם אל-סיסי את הדגש על המולדת ועל הנבחרת ועל הדבקות במשימה, שכן הוא יודע היטב עד כמה ההקבלה ברורה – ועד כמה גם הוא זקוק לניצחונות, בכל זירה שהיא, בעתיד הקרוב. אבל הופעה מכובדת אינה מספיקה. The winner takes it all, יודע אל-סיסי. הוא בוודאי חלם על המיליונים שייצאו לרחובות – ושלראשונה מזה כמה וכמה שנים יעשו זאת כדי לחגוג ולא כדי להחליף את השלטון. אבל זה כבר לא יקרה. הכדורגל, בכל מקרה, היה כנראה הדבר האחרון שעוד יכול היה לגרום לזה להתרחש.

> פליטת הפה שחושפת את כוונותיו האמיתיות של נתניהו בגדה המערבית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf