הממזרים שינו את הכללים: כמה מלים על המלחמה במקלטי המס
שלוש פרשיות מתוקשרות בימים האחרונים עוסקות בתכנוני ובמקלטי מס. שני דברים יש להגיד על זה: שזה פשע, ושמדינות בכל העולם נותנות לפשע הזה יד חופשית כבר שנים על חשבוננו
העיתונות הכלכלית מסקרת בימים האחרונים שלוש פרשיות גדולות הקשורות במקלטי ותכנוני מס: בחירתה של שרי אריסון לנהל חלק מכספיה במקלט מס בלוקסמבורג, מעצרם של בנקאי שוויצרי וכמה מלקוחותיו בישראל בחשד להעלמות מסים באמצעות חשבונות זרים, ומקלט המס שפתחו בנקים ישראלים ליהודים אמריקאים עשירים – כשעכשיו בנק לאומי נמצא על הכוונת של ממשלת ארה"ב (רק אחרי שסידר שאנחנו נשלם את הקנסות שלו, מכיסנו). בדה-מרקר הגדירו את ההתפתחויות האלה ואחרות אתמול תחת הכותרת "העולם נגד תכנוני המס".
יש שני דברים שצריך להגיד על תכנוני ומקלטי מס. אחד: שהם פשע. פשע מתוחכם, כמובן. פשע עם המון עורכי דין ורואי חשבון ויועצים בהמון מדינות שעושים המון כסף כדי לאפשר לאנשים ולתאגידים עשירים לא לשלם את המסים שכולנו אמורים לשלם. בדוגמא של שרי אריסון: לשים כסף בלוקסמבורג, שם מס החברות הוא אחוז אחד, במקום בישראל ,עם 26 אחוזי מס (ולא, המסקנה היא לא שצריך להוריד את מס החברות לאחוז אחד גם פה).
אם מורידים את המלים הגדולות ואת התכנון המורכב שעולה המון כסף בעצמו – זה פשוט פשע של העלמת מס. בדיוק כמו מי שמרוויחים קצת בשחור ושמים מתחת לבלטה, אבל בגדול. כמו שצ'רלי צ'פלין אמר ב"מסייה ורדו": "הפשע לא משתלם אם הוא בקטן. כמו כל דבר, כדי להצליח בכל דבר צריך להתארגן היטב". קבוצת "באים לבנקאים" אומרת את אותו הדבר בישראל, כיום, וגם פועלת בעניין.
הדבר השני הוא שזה פשע שכל ממשלות העולם פשוט זרמו איתו במשך עשרות שנים. אין שום דבר חדש בידיעה שכמה מדינות בנו את הכלכלה שלהן על בעלי הון פושעים, כלומר על כספי המסים של מדינות אחרות. במשך עשרות שנים זה גם לא הפריע לאף אחד בשלטון. בנקאים ואנשי עסקים מכובדים בחליפות יקרות נדדו בעולם עם מזוודות, נפגשו עם לקוחות במשרדים מפוארים או בחדרי בתי מלון והגניבו נכסים ששייכים לציבור ממקום למקום בלחיצת כפתור, ולאף אחד לא היה אכפת.
רק עכשיו, מאז המשבר הכלכלי של 2008, מתחילות המדינות פה ושם, לאט לאט, לנסות להלחם בדבר הזה. ממש לא מספיק. ממש לאט מדי. סביר להניח שיותר לאט ובפחות תחכום מהכלים שעומדים לצד בעלי ההון כדי לעקוף גם את המדיניות החדשה. אבל עדיין, מתחילים, ועל כך יש לברך.
> שכר המינימום יעלה – השאלה בכמה תלויה בנו
חלון ראווה שבור של בנק פועלים, מחאה חברתית, 2012 (אורן זיו אקטיבסטילס)
הערה לסיום: בכל הפרשה האחרונה סביב מקלט המס בלוקסמבורג התברר שאחת החברות שהעבירה לשם כספים מישראל נקראת רוזבאד. כן. כמו ב"האזרח קיין". חברה של טייקוני ענק אשכרה נקראת רוזבאד. מדהים.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
