newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ישראל עצרה את "משט החירות" שיצא מעזה "לשבור את המצור"

על הסירה המרכזית היו פצועים מההפגנות וחולי סרטן הזקוקים לטיפול. "איבדנו את התקווה בעזה, אנחנו רוצים עתיד בטוח", אמר שאדי אל-נאקלה, אחד המארגנים, "המסר שלנו לכל העולם שאנחנו רוצים שלום"

מאת:

חיל הים הישראלי עצר את הספינה המרכזית ב"משט החירות" שיצא הבוקר מעזה בניסיון סמלי לשבור את המצור על הרצועה. קודם לכן אמרו המארגנים כי "ההפלגה שלנו היא מסע של שלום".

מדובר צה"ל נמסר כי הספינה ועליה  כ-17 מפליגים נעצרה "ללא אירועים מיוחדים" והיא נגררת לבסיס חיל-הים באשדוד." לפי ההודעה, הספינה הפרה הסגר הימי על עזה, "סגר ביטחוני הכרחי וחוקי שהוכר שוב ושוב על-ידי העולם והאו"ם."

המשט יצא הבוקר מהנמל של עזה. רוב הסירות שהתלוו אליו היו אמורות מראש לחזור לעזה ברגע שיגיעו לגבול הימי שקבעה ישראל. הספינה הגדולה יותר היתה אמורה להמשיך הלאה לכיוון קפריסין.  רובם האנשים שעלו על הספינה הם סטודנטים, ביניהם שניים שנפצעו בהפגנות "צעדות השיבה" ליד הגדר. לפי המארגנים, על הספינה נמצאו גם חולי סרטן הזקוקים לטיפול וכמה מבוגרים.

פאדי אל-נאקלה, בן 28, אחד המארגנים סיפר לעיתונאי והצלם מוחמד זענון שהוא ארגן את ההפלגה יחד עם ידידו איהאב אבו ארמנה, בן 29. "שנינו בוגרי אוניברסיטה, איבדנו את התקווה למצוא עבודה בעזה, החיים בעזה הלכו", אמר אל-נאקלה. "אנחנו רוצים עתיד בטוח. אנחנו יוצאים למען החירות. אין לנו קשר לשום מפלגה ולשום פוליטיקאי. אנחנו  נוסעים בשלום, אנחנו לא חמושים, והמסר שלנו לכל העולם שאנחנו רוצים שלום. יש איתנו סטודנטים, חולים, יש איתנו זקנים".

פאדי אל-נאקלה נפרד מאמו לפני שעלה על "משט החירות" הבוקר בנמל עזה (צילום: מוחמד זענון/אקטיבסטילס)

פאדי אל-נאקלה נפרד מאמו לפני שעלה על "משט החירות" הבוקר בנמל עזה (צילום: מוחמד זענון/אקטיבסטילס)

אתה מודע לסכנות?

"אני מאמין שנגיע בשלום, אבל כל הסכנות ברורות: התקפה, מעצר, טביעת הספינה, אבל הדבר הכי פשוט הוא שנגיע בשלום". אמו של אל-נאקלה אמרה: "פאדי אמר לי שהוא רוצה לצאת, שהוא רוצה עבודה. הוא קיבל את ההחלטה שלו, מה אני יכולה לעשות. אלוהים ישמור עליו".

משטרת הביטחון של חמאס פיקחה על הפלגות הספינות בנמל, אולם השוטרים לא נשארו על הספינות כשהן יצאו לדרך.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf