המשטים לעזה יוצרים מצג שווא של המצור על עזה
המצור על עזה כיום הוא לא המצור שהיה בימי המרמרה. בניגוד למסר של המשט, אין כבר קושי להכניס מוצרים בסיסיים לרצועה, אלא יותר קושי לצאת ולקיים מסחר ותנועה באופן חופשי. המשט משכיח את כל זה
כותב אורח: איתמר שאלתיאל
האמת שאחרי חמש שנים זה נעשה קצת מעייף. שוב חיילי השייטת השתלטו על משט לעזה, ושוב ההשתלטות עברה בשקט. שוב שר הביטחון טוען שאין סגר על עזה, ושוב ראש הממשלה קורא לפעילים לשוט לסוריה; שוב פורחת היסטריה ציבורית ושוב, עם ההשתלטות השקטה על הספינות, גם דועכת.
ברור, כמובן, שיש סגר על עזה. זו עזות מצח מוחלטת לטעון אחרת. ישראל אוסרת על כניסה או יציאה של ספינות מעזה; היא אינה מאפשרת הקמת שדה תעופה ברצועה; היא אוסרת על כניסת אנשים לאזור של כ-100 מטרים בתוך הרצועה; היא מאשרת לאלו פרויקטים ברצועה יכנסו חומרי בניין וכמה מהם; היא מאפשרת שיווק סחורה בגדה, אבל בתנאים מגבילים; והיא מגבילה כניסה ויציאה של אנשים מעזה ואליה. יכול להיות ששר הביטחון מאמין שכל זה הכרחי לשמירה על ביטחון ישראל, אבל דחילאק, זה בעליל סגר.
אבל צריך לומר גם דבר נוסף: המשט הנוכחי מתודלק באדי מדיניות שהשתנתה באופן ניכר. כאשר חיילי השייטת השתלטו על המאווי מרמרה במאי 2010, ישראל נמצאה בשנה השלישית לאיסור מופרע ומופרך על כניסת סחורות אזרחיות לרצועה. חיילים ישראלים קבעו אם נייר טואלט יכנס לרצועה או לא, אם שוקולד יחשב השבוע ל"מותרות" או שיתנו לו להיכנס, והיה כמובן גם את האיסור המפורסם על כניסת כוסברה לרצועה (פטרוזיליה דווקא הרשו). זה כבר לא המצב. מאז ההשתלטות על המאווי מרמרה זה לא המצב. הסגר על עזה השתנה.
> כך נחקרתי בשב"כ על המשט כשחזרתי מחופשה ביוון
הספינה מריאן, שנתפסה על ידי הצבא בדרך לעזה. משט 2015 (Ship to Gaza)
לכן זה באמת לא מפתיע שבישראל עצבניים על המשטים הללו. הם יוצרים מצג שווא, שקל מאוד להפריך. אני מניח שמארגני המשט פשוט עושים את מה שעובד ועבד. המשטים הללו אכן מצליחים לגרום לכולם לדבר קצת על עזה למשך שבוע. קשה לזלזל בזה.
אבל באמת שאין צורך במשט כדי להכניס לרצועה פאנל סולארי, תרופות או כוסברה. אין. והניסיון לטעון אחרת, גם אם במרומז, הוא שקרי ומסיט את תשומת הלב הציבורית מבעיות אחרות, דוחקות מאוד, של המדיניות הישראלית ביחס לעזה. כי ברגע שמזהים את הסגר הישראלי עם איסור על כניסת סחורות, שר הביטחון צריך רק לנופף במספר המשאיות שנכנסות לרצועה ביום כדי לטעון שאין סגר, כפי שהוא אכן נוטה לעשות. זו הצגה מאוסה ומכוערת והגיע הזמן לשים לה סוף.
המדיניות הישראלית ביחס לעזה השתנתה מאוד עם השנים, והיא טובה כיום לאין שיעור מכפי שהיתה ב-2010 או ב-2014. ישראל התירה שיווק סחורות מעזה בגדה ואף, זמנית, בשטחה; מספר האנשים שעוברים דרך ארז עלה כמעט פי שלושה; וכניסת חומרי בניין מותרת. דיבורים על התרת נמל ברצועה נשמעים כבר לא רק בפריפריה הפוליטית. חייבים להכיר בזה.
ומאידך גיסא, השליטה הישראלית על הרצועה עדיין הדוקה. ובעוד שדיבורים זה יפה, עדיין אלו פוליטיקאים ישראלים שמדברים ביניהם על הקמת נמל לשטח שהם כה נהנים להכריז שהכיבוש בו נגמר; כניסת חומרי בנייה מותרת, בפיקוח הדוק, אבל לוחות עץ, משום מה, לא; ובעוד ישראל מאפשרת ליותר אנשים לצאת דרך ארז, המעבר בין עזה לגדה עדיין מוגבל לרשימת קריטריונים צרה ודרקונית, שמתירים לאותו אדם לצאת לבקר את אמו החולה אבל אוסרים עליו לצאת למחרת כדי לנחם את אחיו.
זכותם של תושבי עזה ללמוד, לצאת להתפלל, לפגוש בני משפחה עדיין נתפסת כאן כהטבה, קלף מיקוח שניתן לשלול מיד, ו"מדיניות הבידול" בין עזה לגדה עדיין שרירה כבעבר. זה לא כל כך מסתדר עם התמה של משט הומניטרי, אבל זה עדיין חשוב, עדיין מרכזי, עדיין חלק בלתי נפרד מחייהם של הרבה יותר מדי אנשים, עדיין צריך להשתנות.
איתמר שאלתיאל הוא רכז מדיה חדשה בארגון "גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע". מאמר זה מייצג את דעתו של הכותב בלבד.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
