newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משרד התיירות מודה: תפקיד הקהילה הגאה הוא להיות יפה ולרקוד

במשרד התיירות לא ציפו כנראה שהקהילה הגאה תרים את ראשה נגד האופן הציני בו המדינה מנצלת אותה לצרכי הסברה. מטוס גאה הוא לא תחליף לשוויון זכויות, וצבעי הקשת לא יוכלו לכסות את המחסומים והכיבוש

מאת:

אני מברכת על ההחלטה של משרד התיירות להשעות את קמפיין המליונים לקידום תיירות גאה לישראל. הגיע הזמן שהמדינה תפסיק לעשות בנו שימוש לצרכי יחסי ציבור בחוץ, על מנת להסתיר את מה שקורה בפנים: הגזענות, פשעי השנאה, האלימות, הכיבוש, הפערים הכלכליים, האפליה וההדרה של קבוצות שונות באוכלוסיה. די לשימוש בנו כתחפושת ליברלית ורדרדה כדי לנסות לשווק את ישראל בעולם בדיוק ההיפך ממה שהיא. למרות שהיינו רוצים לחשוב שאנחנו בדרך לשם, אנחנו לא מדינה סובלנית, לא פתוחה, או ליברלית.

ההודעה של משרד התיירות, בראשותו של שר בכיר ומקורב במיוחד לנתניהו, על השעיית התקציב היא הודאה חד משמעית של הממשלה שלא מעניין אותה מה המדינה יכולה לעשות בשביל הקהילה, אלא בעיקר מה הקהילה יכולה לעשות בשביל המדינה.

מדינת ישראל כבר מזמן הבינה את התרגיל. המאבק של הקהילה הגאה לשוויון זכויות הוא אחד המאבקים בעלי הנראות הגבוהה ביותר בעולם. מה שהיה פעם טאבו מוחלט, היום הוא קלף להשתמש בו במדינות המערב. במקום לדבר על כיבוש – בואו נדבר על דנה אינטרנשיונל, במקום לדבר על תושבי גבעת עמל או על הגז שמשפחת תשובה גונבת בחסות המדינה – בואו נדבר על נצנצים ודראג קווינס במצעד הגאווה, במקום לדבר על הרצח של שירה בנקי  – בואו נצבע מטוס גדול בצבעי הקשת ונביא סלבריטאים שיתעלפו מהקהילה המהממת שלנו וירוצו מיד לספר לחבר'ה בחו"ל שיבואו בתורם וישפכו פה כסף.

> זוגות להט"בים יוכלו להינשא במטוס הגאווה מעל ישראל

במקום לדבר על כיבוש – בואו נדבר על דנה אינטרנשיונל, במקום לדבר הרצח של שירה בנקי  – בואו נצבע מטוס גדול בצבעי הקשת. רגעים לאחר פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים, במהלכו נרצחה שירה בנקי ז"ל (קרן מנור/אקטיבסטילס)

במקום לדבר על כיבוש – בואו נדבר על דנה אינטרנשיונל, במקום לדבר הרצח של שירה בנקי – בואו נצבע מטוס גדול בצבעי הקשת. רגעים לאחר פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים, במהלכו נרצחה שירה בנקי ז"ל (קרן מנור/אקטיבסטילס)

כמה שכבות של טיח וצבע צריכה המדינה כדי לכסות על כל פשעיה כלפי הקהילה הגאה, באופן שיאפשר לה לעשות בנו שימוש ציני כה גס. על שלושת הטרנסג'נדריות/ים ששמו קץ לחייהם בשנה האחרונה, על כל החוקים שתמיד נופלים, על התקציבים המגוחכים, על כך שטיפולי המרה עדיין מותרים בחוק, על האמירות ההומופוביות של חברי כנסת, של רבנים. על כך ש"הומו" או "לסבית" הם עדיין קללה במדינה ההו כה נאורה שלנו. על זה שאנחנו לא יכולות ויכולים להתחתן כאן, כן, גם לא בגובה אלף רגל. על הילדים שצריכים לברוח מהבית ולמצוא מחסה בבית דרור. על הרצח. על הרצח.

אולם השכבה החשובה ביותר היא שכבת הליברליות המערבית שנועדה כדי לכסות על הכיבוש, זה שנמצא כמה עשרות קילומטרים מהצעדות הצבעוניות והעליזות בתל אביב וכל כך רחוק משם בתודעה. לכסות בצבע ורוד בוהק, שירחיק את עיניהם של התיירים, את המחסומים, את אלפי העצורים ומאות העצורים המנהליים ביניהם גם ילדים וליצנים, את המצור והשליטה המתמשכת בכל תחומי החיים של מליוני פלסטינים, את ההוצאות להורג ללא משפט, ואת האופן שבו חיילים, למשל מיחידת המודיעין המובחרת 8200, מעורבים בסחיטתם של פלסטינים על רקע נטייתם המינית ובאיומים לחשוף אותה באם לא ישתפו פעולה עם כוחות הבטחון, גם כאשר הדבר כרוך בסיכון חייהם.

אני בטוחה שתגובת הנגד הנחרצת של אגודת הלהט"ב בעקבות ההודעה של משרד התיירות על השקת "המטוס הגאה" התקבלה שם בהפתעה מוחלטת. נראה כי אחרי שנים ההסכם שבשתיקה בין המוסדות המרכזיים של הקהילה למדינה לפיו המדינה תתמוך בקהילה כל עוד היא בתל אביב ובתמורה הקהילה תהיה יפה וססגונית כשהיא צועדת ובעיקר תשתוק כשמשתמשים בה- נשבר. אולי זה סימן שאנחנו כקהילה הגאה מתחילים להתבגר ולהכיר בכוחנו. מבינים שמגיע לנו יותר מפירורים. מבינים שמגיע לנו יותר מאשר לשמש כעלה תאנה נאור. שהגיע הזמן שנפסיק לרקוד לפי מנגינת חליל ההסברה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> לראשונה: סרבנית מצפון טרנסג'נדרית נשלחה למאסר בכלא גברים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf