newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתרחבת מחאת אנשי החינוך נגד גירוש הפליטים

כ-150 אנשי חינוך חתמו על מכתב המורות והמורים נגד גירוש הפליטים. אנשי אקדמיה, בהם שרי חינוך לשעבר, כלות וחתני פרס ישראל ונשיאי מכללות פנו לשר החינוך: הגירוש הוא מעשה עוול הנוגד את המוסר האנושי והיהודי

מאת:

אחרי העובדים הסוציאלים, הרופאים, הטייסים ומנהלי בית הספר, מגיע תורו של מכתב המורים והמורות. יותר מ-140 מורים ומורות כבר חתמו על מכתב נגד גירוש מבקשי המקלט. המורות, מבתי ספר בכל רחבי הארץ, קוראות לשנות את ההחלטה לגרש מבקשי מקלט למדינה שלישית. במקביל פנו אתמול (ראשון) כ-190 בכירים בעולם החינוך, בהם שר ושרת חינוך לשעבר, בקריאה לשר נפתלי בנט להתערב ולעצור את הגירוש: "אתה שר החינוך של כולנו, היה לנו לפה בדרישה למנוע מעשה בלתי מוסרי שימיט קלון עלינו למשך שנים רבות".

במכתב, המופנה לראש הממשלה, לשר החינוך ולחברי הממשלה והכנסת כתבו המורות (המכתב המלא ורשימת החותמות והחותמים מובאים בסוף הפוסט):

עלינו, המורים והמורות, לשמש דוגמה לתלמידינו, אותם התלמידים שאנו מחנכים למעורבות חברתית ולשמירה על כבוד האדם וחירותו.

אנו קוראים לכם לשנות את החלטתכם, שמא ההיסטוריה תשפוט את כולנו לחומרה על שגרמנו לעוולה איומה. זו העת להפגין מנהיגות הומניסטית המתבססת על ערכי היהדות ולשמש דוגמה לעולם.

שוחחתי הבוקר עם יפעת בן דב, מורה לספרות מתיכון מכבים-רעות, אחת מיוזמות המכתב. בן דב, תושבת מודיעין, סיפרה ל"שיחה מקומית" כי החליטה ליזום את המכתב, ביחד עם טלי מזרחי, מורה בבית ספר יסודי בבאר שבע, לאחר שלפני כשבוע פנו מעל לחמישים מנהלי בתי ספר במכתב לשר החינוך ולראש הממשלה וקראו לעצור את גירוש הפליטים. בן דב ביקשה להצטרף למכתב המנהלים ונענתה בשלילה, ולכן השתיים החליטו לעשות מעשה.

> האינטרסים האפלים מאחורי עסקת הפליטים של ישראל ורואנדה

מבקשי מקלט מפגינים מול שגרירות רואנדה במחאה על ההסכם החסוי עם ישראל. (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

מבקשי מקלט מפגינים מול שגרירות רואנדה במחאה על ההסכם החסוי עם ישראל. (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

"חלק מהמטרה שלנו היא שמורים לא יחששו להגיד את דעתם", אמרה בן דב. "רצינו לעשות משהו עם נראות של המורים החתומים, לכן ביקשנו ממי שמצטרפים לעשות זאת בצורה גלויה. אחת הבעיות היא שאנשי חינוך פוחדים להביע דעה. ראיתי את זה כשהתחלנו להחתים על המכתב. יש חשש מהתנכלות של מנהלים ושל משרד החינוך. לכן יש מורים שלא רצו לציין את שם בית הספר שבו הם מלמדים".

בן דב קוראת למורים ומורות נוספות להצטרף למכתב: "אנחנו נמצאים ברגע של מבחן. כאשר על הפרק עומד גירוש של פליטים, גירוש של אנשים למוות אפשרי שלהם, כאנשי חינוך יש לנו את החובה הציבורית להביע את עמדתנו. אנחנו חייבים להשפיע על הממשלה לשנות את ההחלטה הגורלית הזאת. למורים יש את הכוח להשפיע. אל תחששו להגיד את זה בצורה גלויה, בפנים גלויות". (לפרטים ניתן ליצור קשר עם יפעת בפייסבוק)

גירוש לא מוסרי

אתמול, כאמור, פנו 188 אנשי חינוך ואקדמיה, לשר החינוך בנט בקריאה לעצור את הגירוש. ברשימת החותמים ניתן למצוא את שרי החינוך לשעבר – פרופ' יולי תמיר ופרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' מרים בן פרץ, פרופ' רינה שפירא ופרופ' חיים אדלר – כלות וחתני פרס ישראל לחינוך, ד"ר דן שרון מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, ירום אריאב לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, חבר הכנסת לשעבר יאיר צבן, נשיאי ונשיאות מכללות בהן מכללת לוינסקי לחינוך, סמינר הקיבוצים, אורנים, אחווה, פרופ' סידני שטראוס לשעבר המדען הראשי במשרד החינוך, בכירים במנהל הפדגוגי, ועוד.

אנשי החינוך כתבו:

כל עוד לא נעשה בירור ממצה, אובייקטיבי, אמין, ויסודי לגבי כל אחד ואחד מאלה שפנו ו/או יפנו לקבלת מעמד של פליט כפי שהוגדר על ידי  האמנות הבינלאומיות עליהן חתומה מדינת ישראל, כל מהלך של גירוש "מרצון" או שלא מרצון הוא בלתי צודק ובלתי מוסרי.

כהורים וכשותפים לחינוך דורות של תלמידים, איננו יכולים לעמוד מנגד בשוויון נפש לנוכח מעשה העלול לסכן את חייהם של המגורשים, ורואים בו מעשה עוול הנוגד את המוסר האנושי בכלל והיהודי בפרט.

אנו מזדהים עם מצוקתם של תושבי דרום תל אביב וכל מקום אחר בארץ הקולט כיום מספרים גדולים של תושבים זרים, אך אנו משוכנעים שיש דרכים יותר צודקות והומניות להתמודד עם הבעיה. הקישור בין מצוקה אמיתית של קבוצות חלשות המתגוררות בשכונות עוני לעובדה שהן נאלצות לקלוט אוכלוסיות עוד יותר חלשות  הוא ציני ובלתי ראוי. תשומת לב מיוחדת יש להקדיש לבעייתם של  תושבי שכונת התקווה ודרום תל אביב המתמודדים עם עיקר נטל קליטתם של הפליטים, ולתקן את העוול רב השנים שנעשה להם ע"י העיריה והממשלה.

> אנשי ונשות חינוך, כך נוביל את הנוער להתנגד לגירוש מבקשי המקלט

מבקשי מקלט מפגינים מול שגרירות רואנדה במחאה על ההסכם החסוי עם ישראל. (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

מבקשי מקלט מפגינים מול שגרירות רואנדה במחאה על ההסכם החסוי עם ישראל. (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

עוד הוסיפו החותמים: "אסור שנשכח את שעבר על הורינו וסבינו רק לפני שבעים שנה כאשר הם התדפקו על שערי מדינות שנאטמו בפניהם. איננו משווים את מעשינו למעשי הנאצים, חס וחלילה, אנו משווים אותם למעשי המדינות והגופים שלא סייעו לנרדפים והפנו להם עורף כאשר עוד ניתן היה להציל רבים. הטענה שהפליטים הגיעו לכאן בצורה בלתי חוקית לא הופכת את הגירוש ליותר צודק או מוסרי".

בינתיים ממשיך הוויכוח על ההסכמים החשאיים של ישראל עם רואנדה ומדינות נוספות בעניין קליטת הפליטים המגורשים. למרות ההכחשות הפומביות הנמרצות של רואנדה כי קיים הסכם שכזה, גם הבוקר בדיון מיוחד בוועדת הפנים של הכנסת חזר שר הפנים דרעי וטען כי ישנו הסכם לפיו גם אם ישלחו פליטים בכפיה, הם יקלטו במדינה שלישית באפריקה. אם כל ההסכמים כשרים וראויים – מדוע הם ממשיכים להיוותר חסויים? כפי שכתב שמואל לדרמן, שילוב של אינטרסים פוליטיים גלובליים והרבה מאוד כסף עומדים בבסיס העסקה הזאת.

ישראל טוענת כי מבקשי המקלט עוזבים למדינה בטוחה בה יקבלו מעמד חוקי, אבל מאות עדויות שאספו ארגוני הסיוע לפליטים חושפות מציאות שונה לחלוטין, לפיה רק אחוז מזערי מבין מבקשי המקלט שגורשו עד כה לרואנדה נשארו לחיות בה וקיבלו מעמד. כמעט כל מבקשי המקלט שהגיעו לרואנדה נותרו שם רק למשל מספר ימים קצר, ונאלצו להמשיך בדרכם למדינות אחרות כשהם נטולי מסמכים וכסף. העדויות החוזרות מבהירות כי מבקשי המקלט שיוצאים למסע הפליטות מישראל חשופים לניצול והשפלות, סחר בבני אדם, מעצרים תכופים, תשלומי שוחד ואיומים. חלקם נופלים קורבן לכנופיות של חוטפים ומבריחים, או לידיהם של דאע"ש, ורבים שבוחרים לנסות את מזלם ולהגיע לאירופה מתים בדרך, בים או ביבשה.

מכתב המורות והמורים נגד גירוש הפליטים by LocalCall on Scribd

> הצעת עבודה: שיחה מקומית מחפשת עורך/ת

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf