newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו משתמש בדמוקרטיה כדי לחתור תחתיה

נתניהו וחסידיו לא מעוניינים בדמוקרטיה, אלא רק בשימוש ברעיונות דמוקרטיים שיבטיחו את המשך שלטון הימין. מי שרומס באפן קבוע זכויות של נכים ועובדים, שמדכא מיליוני בני אדם כבושים, לא יתרגש מהטיית מכרז פה ומקשרי הון-שלטון שם

מאת:

כותב: מרזוק אלחלבי

נתניהו והמסנגרים עליו מתקשטים בנוצות הדמוקרטיה כדי לכסות על ההאשמות החמורות המופנות כלפיו. הטענה המרכזית הנישאת בפיהם, מעין מנטרה, היא כי שלטון מחליפים רק בקלפי. אין זה מקרה שכך טוענים מי שהשתמשו ומשתמשים מזה עשור לפחות ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" כדי לחתור תחתיה ולכלותה. הם מחוקקים חוקים ומתקינים תיקונים שתכליתם היחידה היא צמצום המרחב הדמוקרטי והגבלת הפעולה של מנגנוני המערך הדמוקרטי עד כדי ביטולם.

למה הם מתכוונים כאשר הם חוזרים על הסיסמה הקליטה שמצליחה לשכנע גם את אלה שאינם מנויים על להקות העידוד של נתניהו או על חבר שריו ששתקו ככבשים גם כשהמשטרה פרסמה את המלצותיה בשתיים מתוך ארבעת הפרשיות החמורות בהן נחשד נתניהו – "שלטון מחליפים רק בקלפי"?. ובכן, לשיטתם המעשית והפילוסופית של נציגי מפלגת השלטון, "הליכוד", הדמוקרטיה מצומצמת רק לאקט של בחירות מידי ארבע שנים ושל דעת הרוב. גישה זאת הופכת את ה"דמוקרטיה" למילה ריקה מתוכן כשכל רוב ולו קטנטן ומזדמן יכול להפוך לעריץ.

> ועדת החינוך אישרה את חוק עריצות שר החינוך בנט

ראש הממשלה נתניהו נואם באירוע בתל אביב יממה לאחר פרסום המלצות המשטה להעמידו לדין באשמת שוחד (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

ראש הממשלה נתניהו נואם באירוע בתל אביב יממה לאחר פרסום המלצות המשטה להעמידו לדין באשמת שוחד (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

הימין בישראל לא שונה כלל מהימין ששולט במדינות אחרות, הוא אינו מעוניין כלל בדמוקרטיה, אלא רק במרכיב בה שיבטיח לו את המשך השלטון. במקביל הוא עושה כל מה שניתן כדי לנטרל את היכולת להחליף את השלטון. כך נהגו לעת עתה משמרות המהפכה באיראן, וכך גם ארדואן בתורכיה, פוטין ברוסיה ואל-סיסי במצרים.

אבל דמוקרטיה ראויה היא כזו הכוללת מנגנונים יעילים כדי למנוע את עריצות הרוב, להבטיח שהמיעוט יוכל להיות מתישהו רוב ולהחליף את השלטון, להבטיח זכויות פרט ואדם, להבטיח שלטון חוק ולהכפיף את הרשות המבצעת לביקורת החוק. דמוקרטיה כזאת תבטיח נגישות שווה לכל למרחב הציבורי והפוליטי, תבטיח שוויון הזדמנויות ושוויון בכלל לרבות למיעוט דעה ומיעוט לאומי או לשוני, היא תקיים מנגנוני ביקורת ציבורית ומשפטית על הרשות השלטונית, תבטיח חופש ביטוי וחירויות פוליטיות, ולבסוף – היא תקיים בחירות לעתים קצובות. כלומר, כדי שלבחירות יהיה ערך צריכים להתקיים גם כל התנאים הנלווים או לפחות בחלקם הגדול.

לכן, מי שמנסה לסרס את המשטרה ולהלך אימים על חוקריה ועל המפכ"ל, שמנסה לשנות מן היסוד את עיקרון הפרדת הרשויות ולהכפיף את הרשות השופטת למרות הרשות המבצעת על ידי התערבות גסה במינוי שופטים מטעם, שנלחם בארגוני זכויות אדם ואזרח ובאנשי תרבות ואמנות, שמתנכל למבקר המדינה ומנסה להפוך את מוסד היועץ המשפטי לממשלה לכלי שרת בידי בעלי השררה, שעושה שינויים חקיקתיים כדי לשרת את כל אלו – אינו דמוקרט. הוא גם לא יכול להתהדר ברעיון דמוקרטי, כמו עקרון החלפת שלטון בבחירות, כדי להצדיק הישארותם של מושחתים ומשחיתים בצמרת השלטון.

דמוקרטיות אינן מתפתחות באופן ליניארי מהמצומצם אל המורחב, מן שלטון הרוב אל הרעיון של שלטון החוק. הן יכולות לקפוא ולהיכנס לסטגנציה, אבל גם לסגת ולהתבטל בתנועת פרסה של התכלות עצמית. זה התהליך בו ישראל נמצאת כיום. שוחרי תהליך זה כבר אינם מתאמצים להסתיר את כוונות הזדון שלהם, כמו למשל לפגוע בזכויות אדם במטרה לשמור על עליונות יהודית כפי שהצהירה שרת המשפטים.

אבל כשאנחנו מדברים על שחיתות שלטונית, כדאי לא לשכוח את המבנה הבסיסי של ההוויה הישראלית יהודית, של שליטה, כיבוש, דיכוי ונישול של מיליונים. מי שמצדיק ומכשיר את העוולות האלה יום יום אינו מתרגש מהטיית מכרז פה ומקשרי הון-שלטון שם. ומי שרומס את זכויות הנכים וניצולי השואה, מפקיר עובדי בנין ועובדי קבלן, ועובדים ערבים, לא ממש יתייסר ממתנות יקרות ערך שמרעיפים על ראש ממשלה לבקשתו ובקשת אשתו. מי שלא מזדעק לנוכח ההתנכלות היומיומית של חיילי וחיילות צה"ל לילדים ולנשים באל-ח'ליל (חברון) ובמחסומים, המעצרים השיטתיים והפשיטות, ההרג ומגבלות התנועה – מה לו כי ילין על מכרזים מוטים ועסקאות באושים של בעלי שררה?

מרזוק אלחלבי הוא משפטן, עיתונאי וסופר, בעל טור קבוע בעיתון "אל-חיאת" הלונדוני.

> תיעוד: אם יש ספק – אין ספק. כך נעצרים ילדים פלסטינים בחברון

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf