האושפיז השמיני שלי

כותב אורח: איתן קלינסקי

יום הכיפורים מאחורינו וחג הסוכות בפתח. לשבעת האורחים שנקבעו במסורת אני מוצא לנכון להוסיף אורח נוסף – את הנביא עמוס. אשמח לארח את מי שעמד כצוק סלע מול דעת קהל עוינת ואמר אמת כאובה, לפיה אקט חיצוני של תפילה עדוי בריטואל דתי הוא חסר משמעות.

הנביא עמוס חזר ושנה שאין מקום לדפוס טקסי אם לא שולבו בו מערכות חיים חברתיות, בהן מתקיימת עוצמת הפסוק "וַיִּגַל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן". אין מקום לריטואל טקסי כשקיימת קוטביות מעמדית, המנציחה את העדר הצדק הסוציאלי.

הנביא עמוס התמודד בחייו עם ביטויי הסתייגות רבים. למרות זאת הוא לא נרתע כשלמשמע נבואותיו הוטחו בו דברי נאצה קשים על ידי רבים מבני דורו. בבדידותו התייצב עמוס נחוש מול בוטות אלימה של המון מוסת, ששלח חיצי רעל מילוליים גסים ומתנכרים כלפיו. המון שהוסת לא לקבל את תוכחתו של הנביא נוכח ריטואל דתי כפי שעוצב בדורו, כשהטקס מקודש למרות שהערך התכני-מוסרי שלו מובס. והוא לא נרתע מלהתריס לעבר החברה מלים מייסרות: "שָׁנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם… כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עוֹלוֹת וּמִנְחוֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה… לֹא אַבִּיט… זִמְרַת נְבָלִים לֹא אֶשְמַע".

> יום כיפור ירושלמי

הכיבוש משחית

עמוס ניבא בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל ועוזיהו בן אמציה מלך יהודה. זו היתה תקופה של כיבושים טריטוריאליים, של חוסן מדיני וכלכלי ושל שליטה מדינית על חלק משמעותי ממרחביה של סוריה כיום (כולל דמשק), עבר הירדן המזרחי, שפלת החוף הדרומי ועד גבול מצרים. כל עמי האזור שועבדו אז באופן מוחלט, והיו מחויבים בנתינת מנחות כסף ומסים גבוהים למערכת השלטון בישראל וביהודה. הנביא עמוס ראה בתאוות הכיבוש והשליטה על האחר נגע, נגע ממאיר, נגע שהפך "לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ".

העוצמה הכלכלית של ישראל ויהודה סככה אז רק על שכבה צרה של מקורבים ולא חלחלה אל החברה כולה. שכבה צרה זו נתפסה בעיני עמוס  כ"פָּרוֹת הַבָּשָׁן… הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים", היא התאפיינה באורח חיים שעלה על שרטון של הסתאבות והתבהמות – "הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה", ובהתנכרות מוחלטת להון האנושי של החברה, שאותו ניתן לנשל אפילו עבור חוב של זוג נעליים: "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם".

למרות ביטויים של התנגדות בוטה ואי אמון גלוי כלפי דבריו, הנביא עמוס המשיך לומר לחברה אמירות אמיצות נגד תחושת ה"אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ".

קשה היה לעמוס לדבר סרה בעם שאהבתו אליו בערה בעצמותיו, "מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטָן הוּא". אולם מתוך כאב ואהבה רבה לעמו הוא השמיע את מסריו, שנדחו על ידי "שַׁאֲנָנִים בְּצִיּוֹן וּבוֹטְחִים בְּהַר שׁוֹמְרוֹן". ניכרים גם פצעי אוהב של נביא, השולח מלים קשות לכתובתם של "הַשּוֹכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן, סְרוּחִים עַל עֲרִישׁוֹתָם וְאוֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹך מַרְבֵּק".

הנביא עמוס הוא עבורי אדם שהקדיש את חייו לשליחות למען כינונה של חברה המושתתת על אדנים של צדק חברתי. אדם שלחם למען חברה ללא ניכור מעמדי. נביא שלא חשש להתמודד עם גילויי לאומנות בוטה של "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ" והעמיד את רעיון "העם הנבחר" בפני אש צולבת של ביקורת נוקבת – "הֲלֹא כִּבְנֵי כֻּשִּׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְרָאֵל" ההבדל הוא רק בכך ש"אֶת יִשְׁרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, פְּלִישְׁתִים מִכַּפְתּוֹר וְאָרָם מִקִּיר".

נבואותיו של עמוס נדחו על ידי שאננות ויוהרה של הנהגה מדושנת, במציאות חיים של כיבושים טריטוריאלים וכפיפות כנועה של העמים במרחבים שגבלו עם ממלכות ישראל ויהודה.

עמוס הוא האושפזין שלי, כי הוא משמיע אמירה אמיצה וכנה נגד קוטביות מעמדית, שהעמידה מצד אחד אליטה אמידה ומנגד הון אנושי חבוט. אני מעריץ את איש האדמה הנוקד, הבוקר והבולס שקמים, שיצא לחזית המאבק החברתי ונגד התנשאות לאומנית.

אני מאחל לכולנו שעולם הערכים שהסעיר את עמוס יהיה אושפזין בסוכתה של החברה בישראל בחג סוכות, וגם אורח מכובד בסיפור היציאה מעבדות לחרות בחג הפסח.

כשם שהנביא עמוס דחה על הסף אמירה של שררה שולטת והמון מוסת – "חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח לֵך", כן אנחנו מצווים לא לסגת מול התלהמות של המון מוסת. כשם שבן דורו מיכה המורשתי ויותר מאוחר הנביא ירמיהו נותרו נחושים ולא נרתעו מאמירות קשות כמו "בֶּן מָוֶת הָאִישׁ הַזֶּה", כך גם אנחנו חייבים להיות נחושים.

איתן קלינסקי הוא מורה לתנ"ך בגמלאות.

> "מפציר בכם לעשות מעשה": דברי מנכ"ל בצלם במועצת הביטחון