newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ביקשנו מהעליון לסייע להפסיק את חילול זכר השואה ונכשלנו

אמרתי לשופטים שמכירת נשק לממשלות סרביה ורואנדה בעת שחוללו ג'נוסייד כמוה כמכירת נשק לגרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השניה. חלק מהם לא אהבו לשמוע את זה

מאת:

כותב אורח: יאיר אורון

באוקטובר השנה התקיים דיון בבית המשפט העליון בנושא מכירת נשק על-ידי ממשלת ישראל לממשלת סרביה בזמן שביצעה טיהור אתני ואולי אף ג'נוסייד בבוסניה ובחלקים אחרים של יוגוסלביה לשעבר (בסרביניצה בוצע ג'נוסייד).

בשבוע האחרון הגיעה הידיעה על המשפט לבוסניה ולמקומות אחרים בעולם, בין היתר הודות לרשימתו של ג'ון בראון שהתפרסמה במקור בשיחה מקומית ופורסמה גם באנגלית באתר 972+.  בבוסניה הנושא הפך לנושא "חם". עורך הדין איתי מק ואני התראיינו למספר כלי תקשורת בבוסניה, והראיונות זכו לחשיפה רבה. אבל בישראל – "יוק".

במשך שנים איתי ואני נאבקים לחשיפת מכירות הנשק של ממשלות ישראל (לא סוחרי נשק פרטיים!) לממשלות הרוצחות בסרביה וברואנדה. בקשותינו לחשוף את המסמכים בהסתמך על חוק חופש המידע נדחו בשני משפטים נפרדים, הן בבית המשפט המחוזי והן בעליון. לראשונה בתולדות המדינה, ענין מכירות הנשק נידון בבית המשפט העליון. אף נציג של התקשורת לא נכח בשני הדיונים בבית המשפט העליון.

> העליון דחה עתירה לחשיפת הקשר בין ישראל לרצח העם בבוסניה

קבר אחים בבוסניה. (צילום: ICTY)

קבר אחים בבוסניה. (צילום: ICTY)

בדלתיים סגורות

בתשובה הרשמית של המדינה היא הודתה, בשני המקרים, שישראל אכן שלחה נשק. היא הודתה שמצאה את המסמכים הנוגעים לכך, אך ביקשה מבית המשפט שלא לפרסמם. היא שלחה את הנשק גם לאחר שהוטל אמברגו על משלוחי נשק לשתי הממשלות הללו. המדינה ביקשה שחלק מהדיון המשפטי יערך בדלתיים סגורות, בנוכחות צד אחד. יצאנו מן האולם, ואנשי מערכת הביטחון מסרו את מה שמסרו לשופטים.

השופטים הביעו אהדה לטיעונים המוסריים שלנו, אבל דחו את בקשתנו בשל שיקולי ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה. בדיון אמרנו לשופטים בעליון שזה משפט שיכול להיות בעל היבטים היסטוריים. "אתם יכולים לעצור את משלוחי הנשק ללא הגבלה וללא כל פיקוח שישראל מוכרת למשטרים שמבצעים פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ואף ג'נוסייד". "לעולם לא עוד", הזכרנו להם.

אמרתי לשופטים שמכירת נשק לממשלות סרביה ורואנדה בעת שחוללו ג'נוסייד כמוה כמכירת נשק לגרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השניה. חלק מהם לא אהבו לשמוע את זה. הסתכלתי לתוך עיניהם ואמרתי להם: "המדינה עושה אותי שותף לדבר עבירה. היא שולחת נשק גם בשמי. אנחנו, איתי ואני, איננו דון קישוט וסאנשו פנשו, ואנחנו לא נרפה". אבל שתיקת התקשורת אולי עושה אותנו לדון קישוט וסאנשו פנשו. כן, גם תקשורת שותקת היא שותף לדבר עברה.

ההוכחות שמסרנו לבית המשפט  הן ברורות ומוצקות. המדינה לא ערערה עליהן. ראוי לזכור: אנחנו מדברים על ממשלת רבין-פרס, בהשתתפות מר"צ (!). בישראל התפרסמו ידיעות רבות על כך שישראל הצליחה להוציא יהודים מסרייבו הנצורה. לאחר הזעזוע בעקבות נפילת הפצצות על השוק בסרייבו, השר שריד התפאר בדיון בכנסת ב-7.2.1994: "העם היהודי ומדינת ישראל עשו יותר מכל מדינה אחרת. זה מעט, אך אף על פי כן זה יותר ממה שכל מדינה אחרת עשתה". שריד ציין אחת עשרה משלחות הצלה שבזכותן ניצלו  3000 איש, רובם יהודים. אישה בוסנית-מוסלמית, חסידת אומות העולם, חולצה אף היא. אלו מעשים מאוד ראויים כשלעצמם, אבל אין ספק שהם נעשו בתיאום עם ממשלת סרביה והכוחות הסרביים שצרו על העיר. הם שהתירו למשלוחים לעבור את המחסומים הרבים בדרך. האם נשק היה האתנן?

שר שכיהן בממשלה באותה עת העיד בפני שאף פעם לא נערך דיון בנושא בממשלה, והיכה על חטא שהספק לא התעורר בלבו.

> סירוב המדינה לחשוף את הקשר עם רוצחי עמים הוא זילות השואה

בית המשפט העליון האמון על צדק ומוסר מסייע למדינה להסתיר את פשעיה ואת ערוותה. מחנה ריכוז בבוסניה. צילום ITN

בית המשפט העליון האמון על צדק ומוסר מסייע למדינה להסתיר את פשעיה ואת ערוותה. מחנה ריכוז בבוסניה. צילום ITN

גינוי רופס ושתיקה תקשורתית

ישנן ברשותי הוכחות שעל חלק מהפצצות שנורו על סרייבו על ידי הסרבים הבוסנים היה כתוב "ת.צ. – תוצרת צה"ל,  "made in Israel", וסופקו על ידי ממשלת ישראל.

מעשי האכזריות ביוגוסלביה לשעבר היו הנוראים ביותר שהתרחשו באירופה מאז מלחמת העלם השניה, ורבים רואים בהם את הג'נוסייד הראשון באירופה מאז השואה. למן ההתחלה הייתה עמדת ממשלות ישראל, הן ממשלת הליכוד, והן ממשלת העבודה-מר"ץ כלפי הסכסוך בבלקן פרו סרבית במובהק ושונה מאוד מעמדותיהן של רוב מדינות העולם (חוץ מרוסיה), ושונה גם מעמדות יהדות התפוצות. ישראל סירבה בעקשנות להצטרף לגינוי העולמי הרחב, והמשיכה לקיים יחסים דיפלומטיים. נציגויות דיפלומטיות נפתחו בשתי המדינות, בעת שרוב מדינות העולם צמצמו את היחסים עמן. הסרבים רכשו מישראל כמויות גדולות של נשק. הדברים הופיעו בתקשורת גם בעת הפשעים עצמם. הסרבים אמרו זאת בגלוי וישראל לא הכחישה.

גם לאחר הטבח בשוק בסרייבו ב-4 בפברואר 1994 שבו נהרגו 69 בני אדם ונפצעו מאות, טבח שזעזע את העולם, כללה הצהרת ממשלת ישראל גינוי מופשט שלא הבחין בין הפושעים לקורבנותיהם. לא נאמר בה, למשל, מי ירה את הפצצות – אולי ידענו שחלקם הם מתוצרת ישראל? – כאילו התרחש אסון טבע שירד מן הגבעות המכתרות את העיר.

קודם לכן, לאחר שפשעים רבים בוצעו, אמר פרס בכנסת בשמונה באוגוסט 1992 ש"הידיעות על הפשעים שבוצעו (על ידי מי?) אינן יכולות שלא לקומם עד עומק הנפש כל אדם בעולם, ובמיוחד את בני העם היהודי". הוא אף הוסיף "ישראל היא מדינה של ערכים, לא של אינטרסים". האם התכוון שערכים משמע למכור נשק למחוללי ג'נוסייד פחות מחמישים שנה לאחר השואה?

הן התקשורת והן המערכת הפוליטית לא עשו בדק בית ממשי בעניין עמדתה של ישראל בעת המלחמה ומעשי הג'נוסייד, ואף לא בעת נפילתו, ולאחר מכן משפטו של מילושוביץ בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה, באשמת ביצוע ג'נוסייד, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות .

ואנחנו ממשיכים להוסיף חטא כל פשע. בית המשפט העליון האמון על צדק ומוסר מסייע למדינה להסתיר את פשעיה ואת ערוותה. למי שזקוק לכך, יש לומר: כן, אנחנו מחללים בראש חוצות את זיכרון השואה ומורשתה, וכמעט ואין פוצה פה ומצפצף.

פרופסור יאיר אורון הוא חוקר ג'נוסייד, ונאבק שנים רבות למען הכרה של מדינת ישראל בג'נוסייד הארמני, ולחשיפת מכירות הנשק של מדינת ישראל למשטרים מחוללי ג'נוסייד.

> נאומו של קרי: באמריקה כבר מדברים עלינו במונחים של הפרדה גזעית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf