newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עכשיו גם מוסי רז לא מספיק מזרחי בשביל 'הארץ'

במאמרו האחרון ב'הארץ' מגמד רון כחלילי את חבר הכנסת הנכנס מטעם מרצ, מוסי רז, ל"צפיפות הפיגמנטים" שלו ומוחק את היסטוריית הפעילות החברתית, הכלכלית והמדינית שלו. מילא שכחלילי לא מכיר את הרקורד של רז, אבל מה עם עורכי מדור הדעות בעיתון לאנשים החושבים?

מאת:

בסדרת מאמרים המתפרסמים במדור הדעות של עיתון הארץ, כמו גם בשורה של סטטוסים נוקבים בעמוד הפייסבוק שלו, מנסח בחודשים האחרונים חברי רון כחלילי תפיסה מעניינת, נקרא לזה, של מזרחיות. המזרחיות של כחלילי שמאלית בתפיסה העצמית שלה (השמאל "האמיתי", לא שמאל לבן של מפא"י, טפו), אבל באורח פלא הפרקטיקה שלה היא ימנית במובהק: סלידה מופגנת ויוקדת מפני כל ביטוי של פוליטיקה שמאלית מחד, ומאידך אימוץ חם של אנשי ימין קיצוניים כמו מירי רגב ודוד ביטן בשם איזו "מזרחיות אותנטית" מדומיינת.

כחלילי אוהב להגן פומבית על רגב, והקדיש לה לא מעט מטוריו בהארץ. הוא מוצא בזה, כנראה, איזה חן נעורים של מרדנות כלפי אליטות כלשהן, הלך רוח אנכרוניסטי שבו מפא"י עדיין בשלטון ומירי רגב היא אנדרדוג נרדף ולא שרה רבת כוח שלא מהססת להפעיל את כוחה נגד כל מי שחורג מהקו הלאומני שלה, כולל מזרחים אחרים. הצד השני של הנטייה הזו הוא השתלחות בכל מה שנכנס תחת ההגדרה הלא מחייבת והרחבה מאוד של "שמאל לבן", כינוי הגנאי הנקלה ביותר שניתן להטיח באדם, אליבא דכחלילי. ברשימתו האחרונה הכניס כחלילי לקדירה הזו את חבר הכנסת מוסי רז, שנכנס לאחרונה לכנסת עם עזיבתה של יושבת ראש המפלגה, זהבה גלאון.

גילוי נאות: לפני למעלה מעשור עבדתי תקופה לא קצרה עם מוסי רז שהיה מנהל תחנת הרדיו הישראלית-פלסטינית "כל השלום", בה הגשתי תוכנית אקטואליה יומית. ההיכרות שלי עם רז קצת יותר מעמיקה מזו של כחלילי, אשר מודה שהוא לא יודע עליו הרבה, למעט מה שקרא עליו בוויקיפדיה. ובכל זאת זה לא מפריע לו להתיימר "להרוס את מסיבת הבורות" (!), בעיקר על ידי הפגנת בורות לא קטנה מצדו שלו.

> מה באמת מטריד את השמאל במינוי של מירי רגב? 

מוסי רז, ח"כ לשעבר באותו זמן, נעצר במהלך הפגנה מול משרד הבטחון בתל אביב בעקבות מותה של תושבת בלעין כתוצאה משאיפת גז שירה הצבא. 1 בינואר 2011 (גילי יערי / פלאש90)

פייק ניוז בשירות הרייטינג

הטענה המרכזית של כחלילי ברשימה היא שאין מה לחגוג מנקודת מבט מזרחית את כניסתו של רז לכנסת, כיוון ש"אין ברזומה שלו מאבקים חברתיים או כלכליים בולטים", וכי לא מספיקה "צפיפות פיגמנטים" כדי לגייס את התמיכה המזרחית בפוליטיקאי. אני מתביישת עבור כחלילי על המילים האלה ממש כשם שאני מתפלצת מכך שעורכי מדור הדעות בהארץ פרסמו אותם. אם כחלילי לא מכיר את פועלו של רז, אחד הפוליטיקאים ואנשי הציבור הראויים והפעילים שידעה ישראל, יתכבד נא וילך ללמוד לפני שהוא משתלח בו. בעורכ/ת שאישר/ה את הטקסט הזה אני ודאי לא חושדת שאיננו מכיר את הרזומה של רז, אלא במשהו חמור בהרבה: העדפת פרסום פייק ניוז מהסוג הפופוליסטי ביותר לצורך תעשיית הרייטינג.

לא צריך לעשות עבודת דוקטורט כדי להתוודע לפעילות הציבורית החברתית, הכלכלית והמדינית של מוסי רז הן בתוך הכנסת בה כיהן לפני כ-15 שנה והן מחוצה לה, אז ומאז. פעילים שטורחים לצאת מהבית ולהשתתף בהפגנות יודעים שמעטות ההפגנות שרז לא משתתף בהן, וקרה גם שהוכה ונעצר: למען חופש הביטוי, נגד מתווה הגז, למען זכויות הקהילה הגאה, נגד הזיהום במפרץ חיפה, נגד פינוי המשפחות הפלסטיניות בשיח' ג'ראח, נגד שחיתות שלטונית בפתח תקווה, וכן, גם בהפגנה בנושא ילדי תימן החטופים. כחבר כנסת רז עסק בשורה של נושאים חברתיים, כלכליים וסביבתיים שכחלילי היה יכול ללמוד עליהם בקלות מעיון קצר באתר הכנסת. למעשה אפילו מערך הוויקיפדיה של רז אפשר ללמוד עליו הרבה יותר מאשר הנקודות הבודדות שכחלילי בחר באופן סלקטיבי.

במקום לעשות את מינימום שיעורי הבית האלה, כחלילי בחר לעשות רדוקציה מקוממת של רז לפיגמנטים שלו, ואז להכריז שאלה אינם מספיקים כדי לקבל את תעודת הכשרות המזרחית שפעילים מזרחים רבים כל כך לוקחים לעצמם את הזכות לחלק ולשלול בימים אלה. לפי התפיסה הזו, זכויות להט"בים למשל הן פריבילגיה אשכנזית, כנ"ל חופש ביטוי, איכות סביבה, מאבק בשחיתות שלטונית – כל אלה הם נחלתו הבלעדית של "השמאל הלבן", כי במפרץ חיפה למשל אין ילדים מזרחים שמתים מסרטן בגלל זיהום אוויר.

> מירי רגב וגידי אורשר הם שני צדדים של אותו המטבע עצמו

אם הוולגריות היא מדד למזרחיות, אזי מוסי רז אכן יוצא מזרחי פגום מאוד (צילום: גילי יערי/פאש90)

מדד הוולגריות

אז מה בכל זאת מזרחי בעיני כחלילי? מירי רגב ודוד ביטן, למשל.  בסטטוס שפרסם השבוע מתגייס כחלילי להגן על השניים מפני השתלחויות לא הוגנות בעיניו על רקע מוצאם המזרחי, וקובע כי "להבדיל ממשה כחלון, דוד אזולאי, צחי הנגבי, גילה גמליאל ואפילו אריה דרעי, המזרחיות של רגב, ביטן ואמסלם מונחת על השולחן, כמעט בהתרסה". מה הופך את המזרחיות של ביטן, שמתבזה בהגנה משולחת רסן על אדונו האשכנזי ואשר ככל שאני זוכרת מעולם לא התייחס לזהותו האתנית, ליותר "על השולחן" מאשר זהותו המזרחית של דרעי, מנהיג מפלגה מזרחית במוצהר? כחלילי עושה כאן למעשה זיהוי מקומם בין וולגריות לבין מזרחיות: ככל שאתה וולגרי יותר, משתלח יותר, אלים יותר, כך אתה מזרחי יותר. קשה להעלות על הדעת הפנמה עמוקה יותר של הבוז האשכנזי למזרחיות מזו.

ואם הוולגריות הופכת למדד המזרחיות, אזי מוסי רז אכן יוצא מזרחי פגום מאוד: הוא איש עקבי, הגון, המקפיד לכבד את עצמו ואת בני שיחו, כולל אלה החולקים עליו, ובנוסף לכל גם טבעוני, רחמנא ליצלן, תכונות הגורעות, מסתבר, מהאותנטיות המזרחית שלו. אולי אם יצטלם בחברת כהניסטים בחיוך רחב ויכנה את מבקשי המקלט 'סרטן', הוא יזכה לתעודת הכשרות המיוחלת מרון כחלילי. השאלה היחידה היא אם במקרה כזה רשימה של כחלילי תהיה עדיין פרובוקטיבית מספיק כדי לרצות את תאוות הרייטינג של הארץ, ולעזאזל עם ערכים מיושנים כמו עובדות והגינות.

> אופנת האונס: למה שגבר יחשוב שזה בסדר ללבוש חולצה כזאת?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf