newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ערב איידול: מה קורה כששני פלסטינים משני צידי החומה מתמודדים בגמר

אמיר דנדן ממג׳ד אלכרום ויעקוב שאהין מבית לחם היו שני הפלסטינים בגמר הערב איידול. זה לא הפריע לישראל לנסות ולהציג את ההתמודדות כ״ישראלי״ מול פלסטיני, ולשלל תיאוריות קונספירציה פלסטיניות לפרוח

מאת:

עבור אלפים מהמעודדים הפלסטינים שהצטופפו ברחובות מג'ד אלכרום במוצאי שבת, הרגע שבו זכה יעקוב שאהין הפלסטיני מבית לחם, ולא המועמד הפלסטיני המקומי אמיר דנדן, היה רגע עצוב ושובר לב, מחדד ומבלבל באותו זמן. זה היה רגע ההכרזה על הזוכה בתחרות הערב איידול ("כוכב נולד" הערבי), תחרות הכישרונות המובילה בעולם הערבי מבית היוצר של הרשת הסעודית הענקית MBC.

העונה הזו הייתה רוויה משתתפים פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית, ולמי שלא יודע, אזרחות זו הייתה חסם להשתתפות בעבר. הזהות שלנו לא ממש מוכרת כחלק מהעולם הערבי, ולא מוכרת כחלק מהשוק התרבותי. רשת MBC שברה את הבידוד ב-2014, והצעירים והצעירות המוכשרים נהרו בהמוניהם לאודישנים ורשמו הצלחות משמעותיות כבר מההתחלה. הית'ם ח'לאילה (גם ממג'ד אלכרום) הגיע לגמר בתחרות הקודמת, והצעירים שלנו ככל הנראה הוכיחו ל-MBC את הכדאיות הכלכלית, והיא הלכה על עוד. השנה אלה שעשו את הדרך היו אמיר דנדן ביחד עם עוד שורה של צעירים מוכשרים מנצרת, תרשיחא, חיפה וסכנין.

אין הרבה רגעים כאלה שבהם הפלסטינים בישראל מתאספים בהמוניהם עם דגלים וכרזות (ובראשם חברי הכנסת וההנהגה) שלא לצורך הפגנות ומחאות, אלא לשם שמחה בלבד. אנחנו בכלל לא רגילים לשמחות כלליות, מאחר ולא ממש היו לנו הרבה סיבות לערוך מסיבות המוניות לצלילי המוזיקה ברחובות עד עכשיו.

>לא פה, לא שם: לאן נעלמה העיר הערבית?

שבר לכולנו את הלב עם ההפסד. אמיר דנדן, מתוך Arab Idol

שבר לכולנו את הלב עם ההפסד. אמיר דנדן, מתוך Arab Idol

התקווה שנגוזה

התקווה שאמיר "שלנו" יזכה בתחרות הגדולה גדלה מדי שישי ושבת בשבועות האחרונים, עם מועדי שידור כל פרק. זו הייתה תקווה שטמונות בה הרבה פרשנויות ומשמעויות, של שבירת הבידוד של הפלסטינים בישראל, ואפילו הגדרות חדשות למעגלי השייכות שלנו.

האכזבה הגדולה והתרעומת המסיבית שבאה בעקבות התוצאה, מקורה בכך שמבחינה אובייקטיבית אמיר אכן היה הכישרון המוזיקלי הכי בולט לאורך כל התחרות. הצעיר השמנמן עם החיוך המקסים שנראה כמו הבן של כולנו (הערבים), בעל היכולות הווקליות האין סופיות, היה ראוי לזכייה בתואר, אם לא היו משפיעים גם פקטורים אחרים, כך על פי הסברה שמסעירה את הרשת והשיח בחברה הערבית.

זוהי סערה פנימית, וספק אם בכל שמעו עליה בעולם הערבי. יש כבר מי שקוראים להחרים את התחרויות האלה ולעודד השתתפות בתחרויות ישראליות, ויש כאלה הקוראים לפרסום מניין הקולות. אבל בהקשר הפלסטיני-פלסטיני; כלומר בין הפלסטינים של 48' ו-67', כל האופציות של תיאוריות הקונספירציה מונחות על השולחן, והפרשנויות נושקות כמעט לכל סוגיה גדולה בחברה הפלסטינית היום. ההקשר הרבה יותר רחב ומורכב מתוצאות תחרות זמר פשוטה.

אחד הפקטורים החשודים ביותר בטרנד המחאה נגד התוצאה, שלא אומת כמובן, הוא התערבות גסה של אבו מאזן, שנפגש עם המתמודדים והשופטים במהלך ביקורו בביירות (שם מצולמת ההתמודדות) ערב הגמר. נחשדה גם אמירתו של אבו מאזן ערב ההכרזה על התוצאות כי "בפלסטין עוקבים ובישראל עוקבים", שיכולה להתפרש כאילו אבו מאזן קטלג את אמיר דנדן כישראלי בדיוק ברגע בו הזהות הפלסטינית היא גורם מכריע בהצבעה.

מימד השבר הפנים פלסטיני לא נשאר חייב וצף גם במקרה הזה. על פי ההאשמות נגד אבו מאזן, הוא רצה שהנציג מהגדה, מבית השלטון שלו, יזכה. זאת לאחר שמוחמד עסאף, הנציג של עזה, עשה היסטוריה בפעם קודמת. מצידו של אבו מאזן דווקא אומרים שמטרת הביקור, שתואם חודשים לפני, היתה עיסוק בסוגיות מחנות הפליטים ובאופציות לקיום אסיפת המועצה הלאומית הפלסטינית בביירות.

בערבית אפשר תמיד לומר: "הון שלטון טלפזיון (טלוויזיה)". חברות סלולר פלסטיניות חשודות גם כן במניפולציה של המסרונים לטובת יעקוב שאהין, והקהל הערבי הרחב חשוד שהוא סבור שהערבים בישראל לא סבלו מספיק כדי להיחשב פלסטינים כשרים ולהרוויח את הסימפתיה עם הקורבן.

ואיך אפשר בלי ישראל

וכמובן לא ייתכן שנחשוד בכל דבר ונשאיר את ישראל בחוץ. לא חסרים חשדות נגד גורמים בישראל גם. כך למשל, ברגע המתאים וכשהמירוץ בעיצומו, החליטו ב-ynet להתגייס כדי להרוס את סיכויו של הישראלי "המתחזה כפלסטיני" בעיניהם, ושבכתבה שפרסמו קבעו שהקרב הוא בין פלסטיני ל"ישראלי". אפשר לחשוב שאמיר דנדן גדל בחיק תרבותה ומימונה של מירי רגב כדי להגיע לערב איידול, ועכשיו מנסים להזכיר לו כי עליו לחתום על הצהרת נאמנות.

ובכל זאת, קשה להתעלות על דובר צבא הכיבוש לעולם הערבי, אביחי אדרעי, שמנצל את הבמה שלו בפייסבוק כדי להצהיר בעלות על ההישגים של כוכבי ערב איידול ה"ישראלים". מבחינתו, נוכחותם בתוכנית היא חדירה ישראלית לכל דבר, והוא כבר לא מחכה לעולם הערבי כדי שזה יאשר את חברותו במועדון האזורי.

ב-2014 ציוציו עם דברי תמיכה ל "אחיו" הישראלים שלקחו חלק בתחרות בביירות, היו ספינים שגררו אלפי תגובות בעולם הערבי, ופגעו במועמדת מנאל מוסא מדיר אל אסד, כאשר ברקע היו שאלות אודות שירותה הלאומי או צילום משותף שלה עם אדם כמו איוב קרא.

האובססיה של אדרעי להתקוטט ולהתגרות בעוקבים מהעולם הערבי דרך חשבונו בפייסבוק כדובר הצבא, היא חלק מתפקידו כליצן המעצבן של היריב במלחמה. הוא כנראה כל כך מוצלח בכך, עד כדי כך שהציוצים האבסורדיים שלו הופכים להיות סימוכין עבור העולם הערבי, של מי הם ומה היא זהותם של הערבים של 48' (אזרחי המדינה).

"מאחל הצלחה למנאל מוסא מישראל״. אחד הפוסטים של אביחי אדרעי בזמן התחרות ב-2014

"מאחל הצלחה למנאל מוסא מישראל״. אחד הפוסטים של אביחי אדרעי בזמן התחרות ב-2014

הפלסטינים במועדון העולם הערבי הגדול

כנראה כתוצאה מהבידוד וחוסר הקשר שלנו הפלסטינים בישראל עם העולם הערבי, אנו חווים אובדן פרופורציה. ובתוכניות ריאליטי כמו בתוכניות ריאליטי, נוצרת אשליה של סימטריה, ותחושת כח לא ריאלית אל מול העולם הערבי הגדול. רק שהחברה הערבית בישראל בסך הכל חדשה במועדון הזה, ולא מודעת לגודלו; מליון וחצי פלסטינים בישראל, שואלים היום איפה הקולות שלנו בשוק של כ-400 מליון ערבים.

ומצד שני ידוע שתוכניות ריאלטי בעולם מעוררות שאלות הרבה יותר מורכבות ממהותן האמתית: כסף. סוגיות זהותיות מנופחות ולא במקרה, כי זהו המודל העיסקי של תחרויות אלו; ככל שיהיו יותר זהויות מדוכאות שיקבלו ביטוי המגיע עם תחושה של צדק וייצוג, השיטה עובדת. כך ככל שיתרבו המדינות המעורבות במלחמות בעולם הערבי – תוכניות הריאלטי ישגשגו. הנוכחות של הסורים, התימנים, העיראקים והפליטים היא רבה בתוכניות מהסוג הזה, וגורפת הרבה דמעות ומסרונים ופרסום בעשרות מיליוני דולרים. תעשיית מלחמה משומנת, אפשר לומר.

האדם ברחוב הערבי מרגיש תסכול וחוסר אונים לגבי הפלסטינים הכבושים מזה כמעט שבעים שנים, שהיו הראשונים ברשימת העמים הערבים המוכים, כך שהצבעה לפלסטיני מהווה פיצוי וירטואלי: אם אי אפשר לתמוך במאבקם, לפחות אפשר לתמוך במועמד שלהם בערב איידול, חושב לעצמו הערבי הממוצע. פיצוי הולם לרגשי אשם בעידן "האביב הערבי". אלא שהתקן של נציג הפלסטינים המדוכאים התפצל בינו לבין יעקוב שאהין, הצעיר הפלסטיני, הנוצרי ויפה התואר מבית לחם, ופתאום כל שבריר של זהות הפך להיות אג'נדה, מה עוד שלצידם הגיע לגמר המועמד התימני עמאר, שהוא בעצמו גורר חבילה של מלחמה עכורה ומכוערת בבית. לפי סקאלת הדיכוי הזו, לאמיר דנדן הייתה תחרות קשה.

אבל בכל מקרה, במהלך מערבולת הזהויות ופולטיקת תוכניות המציאות, אמיר דנדן הצליח לרגש אלפים רבים בחברה הערבית. הוא נתן עוד תקווה לאומנים הערבים המקומיים, עוד אפשרות לחפש את האופקים שלהם במרחב התרבותי הערבי אליו הם שייכים.

רגע הזכייה של יעקוב שאהין:

>אז מי באמת מייצג את ״ערביי ישראל״?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf