newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עשור לגדר, פרק 12 ואחרון: לאן הולכים מכאן?

עשר שנים חלפו מתחילת הקמת הגדר, כנראה פרויקט הבנייה הגדול והיקר ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, ולא נראה שבזמן הקרוב נפרד ממנה. בתום הסדרה הגיע הזמן לסכם, להתעדכן בחדשות הגדר האחרונות ולהפנות מבט אל העתיד. פרק אחרון, לבינתיים

מאת:

צילום פרויקט: אורן זיו / אקטיבסטילס

זה היה אמור להיות פרויקט קצר לפסח: ארבעה מאמרים קצרים שיסקרו בקלילות את ההיסטוריה של הגדר, השלכותיה, ההתנגדות אליה, והצצה על המצב כיום עם תהייה על העתיד. אך ככל שהעבודה התקדמה, הראיונות התרבו והסיורים לאורך התוואי הגיעו למקומות חדשים, כך התארכו הפרקים וכך התארכה גם הסדרה, עד שעתה הגיעה לסופה.

לפני שנגיע לסיכום צריך לעדכן על מספר התפתחויות חשובות שחלו בסיפור הגדר בשבועות האחרונים, ושנוגעות לדברים שנכתבו כאן. בפרק הראשון ובפרק ה-11 הזכרתי את הפרצות הגדולות והמשמעותיות בגדר: האזורים הלא-בנויים בתוואי לאורך עשרות קילומטרים במזרח גוש עציון ובמישור אדומים. בשני האזורים האלה המדינה הודיעה לפני כארבע שנים על הפסקת בנייה, שנבעה בין היתר מהרגיעה הביטחונית, ממחסור בתקציבים, וממתח בין הרצון לבנות את התוואי המאושר המספח דה-פקטו לישראל שטחים רבים לבין החששות מלחצים מצד ארה"ב ומאפשרות שלא יעבור את מבחן בג"ץ.

אך ממש לאחרונה מצב זה השתנה עם הודעתו לבג"ץ של ראש מנהלת הגדר, אל"מ עופר הינדי, שמערכת הביטחון נערכת לחידוש הבנייה במקטעים אלה. השבוע אישרו בפני במשרד הביטחון כי "מערכת הביטחון מבצעת בימים אלה הערכות מצב ובוחנת את תחילת העבודות בתוואי גוש עציון, בכפוף להליכים משפטיים. תוואי הגדר במעלה אדומים ידון בהערכת מצב מחודשת במהלך שנת 2013".

אלה הן אכן חדשות דרמטיות. מעבר לדיונים בבג"ץ בשתי עתירות נגד התוואי באזורים אלה, שוודאי יתחדשו בהקדם, עשויה ההודעה להוביל להתעוררות במאבק העממי של כפרי דרום בית לחם (שכיום רק באחד מהם, מעסרה, מתקיימות הפגנות קבועות וקטנות למדי), אולי להתנגדות פעילה מצד ראשי המתנחלים שגם בעבר מחו על בניית הגדר באזור גוש עציון, ויתכן שאף לעניין מחודש של הקהילה הבינלאומית בתוואי המספח בפרט, ובפרויקט הגדר המתקדם תוך התעלמות מופגנת מהחלטת בית הדין הבינלאומי בהאג בכלל. למעשה, בעקבות הודעת המדינה בבג"ץ ובשל החשיפה לה זכתה סדרת כתבות זו אני בעצמי הוזמנתי לתרום מחשבות לדו"ח שמכינים בימים אלה ממש מספר דיפלומטים זרים על חידוש הבנייה.

ועוד שני עדכונים קצרים: בפרק על השפעות הגדר על הטבע צוין הניסיון של הכפר בתיר לזכות במעמד אתר מורשת בינלאומי מטעם אונסק"ו כדי לעצור את בניית החומה על אדמותיו. מאז התכנסה הוועידה השנתית של הארגון, וכנראה שבגלל מחלוקות בתוך המשלחת הפלסטינית – החליטה להעניק את המעמד לכנסיית הקבר וסביבתה, ולא לטרסות העתיקות של בתיר, שנותרו חשופות לסכנות הבנייה.

בפרק על וולאג'ה תוארה כוונת המדינה להקיף את הכפר הקטן בחומה מכל עבריו. לאחרונה התקבלה בכפר מפה חדשה של החומה שממנה נראה שיישאר לכפר "כיוון אוויר" אחד לדרום-מערב (ראו מפה). בכפר מציינים שאין ודאות שאכן לא תבנה חומה בכיוון זה, ושגם אם לא תבנה – הכפר עדיין ייפגע קשות מאובדן רוב אדמותיו ומניתוקו מבית לחם ומיתר הגדה המערבית. "דרישת המינימום שלנו נותרה שיהיה מעבר חופשי לבית ג'אלא", אמרה השבוע שירין אל-אערג', פעילה מרכזית בכפר, "ואת הדבר הזה עדיין לא השגנו".

התוואי החדש בוואלג'ה עם פתח קטן בדרום-מערב (מפה של המנהל האזרחי)

התוואי החדש בוואלג'ה עם פתח קטן בדרום-מערב (מפה של המנהל האזרחי)

הגדר והכיבוש

לאורך הסדרה ניסיתי, עד כמה שאפשר, להתמקד בגדר עצמה ובהשלכות שלה, מבלי להרחיב את הדיון למפעל הכיבוש וההתנחלות כולו. עכשיו בסיכום חשוב להזכיר שהגדר כמכשול פיזי בבנייה היא רק חלק אחד ממערך שלם של השליטה הצבאית בגדה המערבית (וברצועת עזה) ובמיליוני בני האדם שחיים שם, על מערכות החוק הנפרדות שלו, הריסות הבתים והגירושים, המצור על עזה ועוד. כך לדוגמא, כמו שעמירה הס מזכירה פעם אחר פעם, לא ניתן להפריד את הגדר ממשטר הסגר וההיתרים, שהתחיל להתבסס עוד ב-1991 והלך והתרחב בקצב מואץ מאז שנת 2000.

"מה שהרבה אנשים לרבות שופטים בבתי המשפט לא מבינים זה התפקיד של הבירוקרטיה של הכיבוש בתוך משטר ההיתרים סביב הגדר", אומרת עו"ד שירה הרצנו ממשרד עריכת הדין של ידין עילם, המטפל מטעם המוקד להגנת הפרט בתיקים רבים הקשורים במרחב התפר. "יש קושי עצום לחקלאים להוציא היתרים להגיע לאדמות שלהם מעבר לגדר. המת"ק עשוי לא לענות חודשים, וגם אז לא בכתב, והנהלים משתנים ומחמירים כל כמה זמן, וגם כשמישהו מוזמן לשימוע במת"ק הוא יכול למצוא את עצמו שעות בשמש בחוץ רק בציפייה שיקבלו אותו ואז מתברר שהקצין שאמור לדון בתיק שלו בכלל לא נמצא, וזה עוד לפני שדיברנו על ניסיונות לגייס אנשים נואשים כמשת"פים, או התעמרויות במחסומים, או אישורים שמגיעים מאוחר מדי מכדי לעבור ולהגיע בזמן לחתונה או לוויה.

"לכן אנשים מתייאשים. חקלאים שמנותקים מהאדמה שלהם מוותרים על גידולים. מי שחי במרחב התפר מתנתק יותר ויותר מהחיים ביתר הגדה, ועשוי לרצות לעזוב את הבית לצד ה'פלסטיני' של הגדר. עכשיו הגדר היא מאוד חדשה, באזורים רבים בת פחות מעשר, אבל מפחיד מאוד לראות לנגד העיניים את תהליך הסיפוח, את ההתשה של אנשים שסביר שתוך כמה זמן ירימו ידיים נוכח הבירוקרטיה".

נשים בכניסה לירושלים ברמדאן (אורן זיו / אקטיבסטילס)

נשים בכניסה לירושלים ברמדאן (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ההיגיון הזה של משטר ההיתרים לא חל רק על אזור הגדר. דומים לו אפשר למצוא בכל בקעת הירדן, באזורי ה"שטח ביטחון מיוחד" שסביב התנחלויות דרום הר חברון, שיוצרות גירוש הדרגתי של אנשי המדבר הפלסטינים, ולאחרונה אף במקומות נוספים. מתשובה שהגישה המדינה לאחרונה לעתירה של תושבי בית פוריק, המוחים על סגירת שטחים חקלאיים שלהם בפניהם בשל קרבתם להתנחלות איתמר ולמאחזים סמוכים, ניתן ללמוד איך מרחב התפר שמעבר לגדר משכפל את עצמו בזעיר אנפין במקומות אחרים בגדה.

"הרעיון שפלסטיני צריך היתר כדי להגיע לאדמתו התחיל אמנם עם שטחים שנכלאו בתוך גדרות ההתנחלויות, אבל אז הוא תפס תאוצה עם גדר ההפרדה, והיום החידוש הגדול הוא בשעתוק של ההיגיון הזה למקומות שאין בהם שום גדר", אומר עו"ד מיכאל ספרד, המייצג את תושבי בית פוריק. "אז עכשיו המדינה אומרת לבית המשפט: 'ניתן לתאם גישה לקרקע מתי שהם רוצים'. אבל מהיכרות עם עולם התפר ברור לי שאחר כך פתאום יגידו 'בעצם אין לכם מה לחפש באדמות בחורף', ומשם זה יתרחב. כל זה קורה בשביל התנחלות אחת ושורה של מאחזים לגמרי בלתי חוקיים. ככה ישראל מחלקת ושולטת על האוכלוסייה הפלסטינית, ויוצרת אפרטהייד באמצעים משפטיים ופיזיים".

לא הולכת לשום מקום. בינתיים. החומה בירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

לא הולכת לשום מקום. בינתיים. החומה בירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כפי שצוין כאן לאחרונה בהקשר אחר, כל הכלים האלה ואחרים ימשיכו לשרת את ישראל לאורך זמן, כל עוד שהסטטוס קוו ימשיך להיות משתלם עבורה כמו שהוא משתלם עכשיו. כל עוד שלא יקרה שינוי דרמטי ברמת ההתקוממות הפלסטינית או בלחץ הבינלאומי, ישראל לא תהיה זו שתשים סוף לקיפאון המדיני, והיוזמה הערבית לשלום כולל עם ישראל תמשיך לזכות להתעלמות כאבן שאין לה הופכין, כמו גם כל יוזמה אחרת. ועד שיהיה שינוי, הכיבוש והאפרטהייד נשארים איתנו. וכך גם הגדר.

גורלן של חומות ואימפריות

הסיפור נשמע כל כך מוזר ומופרך שיש סיכוי שיש בו אמת: לפי מספר דיווחים מפוזרים של פעילים בכפר ג'יוס, המגובים בשורה אחת בוויקיפדיה האנגלית ובאתר ישן שמאז תחילת כתיבת הסדרה נעלם מהרשת, בעיירה פלקירק אשר בסקוטלנד הוחלט לחתום עם ג'יוס על הסכם ישובים תאומים. סרטון שהועלה ליו-טיוב מאשר שגם אם היוזמה לא אושרה רשמית, בהחלט יש בעיירה מי שדוחפים לקדם אותה.

הסיבה לקישור המוזר בין המקומות הרחוקים כל כך הופיעה באתר הנעלם, ומוזכרת בקצרה גם בסרטון: פלקירק יושבת על התוואי של חומת אנטונינוס, חומת אבן שנבנתה במאמץ רב על ידי הרומאים כדי לתחום ולהגן על הגבול הצפוני של אזור שליטתם באי הבריטי. החומה וכל הביצורים שלאורכה שרדו עשרים שנה בלבד, שלאחריהן נסוגה האימפריה הרומית לגבולותיה הקודמים והדרומיים יותר.

תושבי פלקירק וג'יוס חשבו שגלום בסיפור הזה סימבוליזם נאה שיכול להפיח תקווה במאבק העממי בכפר הפלסטיני נגד הגדר הנוגסת באדמותיהם, ושמציע תזכורת לכך שכל חומה, וכל אימפריה, היא בסופו של דבר בת חלוף. ועם התזכורת הזו, שאולי חשוב שנזכור גם אנחנו, אסיים.

 

הכל בר חלוף. גבעות מוריקות על חומת אנטוניונוס (צילום: Kim Traynor, CC BY-SA 3.0)

הכל בר חלוף. גבעות מוריקות על חומת אנטוניונוס (צילום: Kim Traynor, CC BY-SA 3.0)

—–

פרויקט "עשור לגדר" לא היה יכול לקרום עור וגדים אלמלא אינספור פעילות ופעילים פלסטיניות/ים וישראלים/ות נגד הגדר שסייעו ותמכו, מרואיינות ומרואיינים עם סבלנות אין קץ, תמיכתן העקבית של מערכות MySay ו-972+ שבהן הפרויקט פורסם במקור, וכמובן – חברי צלם העיתונות המסור אורן זיו, מקבוצת אקטיבסטילס (שלקט תמונות שלו מהפרויקט ניתן למצוא כאן). לכל אלה ברצוני להודות מעומק לב.

————-

הפרקים הקודמים בסדרת "עשור לגדר":

1) הפרויקט הישראלי הגדול

2) חומה ושלום

3) דונם פה ודונם שם

4) לא פה ולא שם – הכפרים ממערב לגדר

5) דרך חדשה להתנגדות

6) הגדר עוד עומדת – מה השיג המאבק העממי?

7) הכפר שהופך לכלא

8) מעמד עובדים במצור

9) חלוקת הארץ של המים, הצומח והחי

10) מפגשים עם החומה במרחב

11) ביטחון לישראל?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf